ראשי > איסוזו >  כתבה










נחיתה - וישר לדרך
משתתפי איסוזו צ'אלנג' נחתו בתאילנד וזכו לקבלת פנים חמה ביותר. לאחר שקיבלו את כלי הרכב, חצו את הגבול ללאוס והחלו בנסיעה לכיוון סין בין בתים עשויי במבוק וילדים צוהלים
אסף מצנע, שליח NRG מעריב לאיסוזו צ'אלנג'
21/10/2005 23:21
קבלת הפנים בשדה התעופה בצ'אנג ריי, מרשימה. על צווארו של כל חבר משלחת שיוצא מהטרמינל מונחת מחרוזת מרהיבה של פרחי סחלב. להקת בנות מקומית בבגדים מסורתיים מנגנת ושרה וכל היכל קבלת הפנים שמח ועליז.

אחרי כמעט 18 שעות אנחנו יכולים להגיד סוף סוף שאנחנו בתאילנד ולהרגיש שהמסע המתחיל.  מהטרמינל הבינלאומי בעיר צ'אנג-ריי בצפון תאילנד אנחנו עולים על אוטובוסים. את שיירת האוטובוסים מובילה לא פחות מניידת משטרה מקומית. הגדלת ראש של המקומיים.

"הם לוקחים את העניין הזה מאוד ברצינות", אומר מוש סביר, מנהל המסע, שמסביר שיש לכך גם חשיבות. "בשעות החושך יש חשש שילדים, ובעלי חיים ירוצו אל הכביש, ככה כשאנחנו נוסעים עם המשטרה אנחנו יכולים לנסוע מהר יותר ובטוח יותר".

ובאמת נראה שהמשטרה התאילנדית לוקחת את העניין ברצינות, אולי אפילו ברצינות רבה מיד. כאילו מדובר בשיירת ראש הממשלה, הניידת מובילה אותנו במהירות גבוהה ברחובות צ'אנג-ריי כשהיא חותכת וחוצה צמתים באור אדום ומורידה מהכביש מכוניות סוררות שלא מפנות לנו את הדרך. ככה זה כשמגדילים ראש במשטרה התאילנדית כנראה.

בלילה מגיעים לעיר צ'יאנג קונג (chinag khong) שנמצאת על גדות המקונג. מעבר לנהר זו כבר לאוס.
 
כלי הרכב ממתינים בצ'יאנג קונג. צילום: חיים אזולאי
פריסה שלא מביישת פלוגת טנקים
בבוקר מחכה לנו הדבר האמיתי – מפגש עם כלי הרכב. אנחנו יורדים למזח ושם, בפריסה רחבה שלא היתה מביישת פלוגת טנקים, עומדים 15 הג'יפים והטנדרים צבועים בצבעי ההסוואה המסורתיים של המסע. המחזה מרשים.

לטקס הרשמי של פתיחת המסע מגיעים כל "הפונקציונרים" של האזור. נציג המושל של המחוז, מנהל המכס, סגנית השר לתיירות והמשטרה המקומית. יתר תושבי הכפר מתבוננים בטקס מהרחוב למעלה.

המקומיים מכבדים אותנו בריקוד מסורתי, שפעם היה ריקוד מלחמה, והמלחמה היחידה שהוא מלווה היום היא מקסימום המלחמה על לב התיירים הרבים שמגיעים לאזור.

עולים על מעבורת וחוצים את הגבול ללאוס. "משולש הזהב"  - מפגש המדינות תאילנד, לאוס ובורמה. פעם מרכז האופיום העולמי, אבל מאז הכריזה תאילנד על מלחמה בסם, איבד המקום את הבכורה לאפגניסטן ולאיראן. האזור אולי איבד את הבכורה המפוקפקת של הסמים, אבל בהחלט לא איבד מאומה מהיופי שלו. והמחזה של נהר המקונג הרחב הזורם בין ההרים הגבוהים והמוריקים משני גדותיו עדיין מדהים.
המשתתפים עוברים את הגבול בין תאילנד ללאוס. צילום: חיים אזולאי
תוך יום וחצי לסין
אנחנו מתחילים בנסיעה. המטרה היא לחצות את חלקה הצפוני של לאוס, המדינה החלשה והנחשלת של האזור, ולהגיע לאחר יום וחצי לגבול עם סין. עד סוף היום נעבור כמעט 300 קילומטר מתוך ה-3,000 של המסע כולו.

הדרך טובה יחסית, בעיקר הודות לעבודות התשתית האינטנסיביות שמבצעות כאן ממשלות תאילנד, לאוס וסין, במטרה לשפר את הדרך בין סין לתאילנד. הדרך עוברת ומתפתלת בין ההרים. מדי פעם אנחנו חוצים כפר קטן.

הכפרים כולם נראים אותו הדבר. בתים עשויים במבוק עומדים על כלונסאות דקות. כשהשיירה עוברת בכפר יוצאים כל ילדי הכפר לקבל את פנינו. מראה תיירים אינו זר להם. המקום מתויר ומטויל, אבל מראה שיירת הגי'פים הצבועים בצבעי הסוואה, הוא בהחלט לא משהו שבשגרה.

לקראת לילה מגיעים סמוך לגבול עם סין. שם עוצרים להפסקת לילה, ומחר בבוקר נחצה את הגבול לסין ולמחוז יונאן, שהוא לב ליבו של המסע.
ילדים ליד השיירה בצפון לאוס. צילום: חיים אזולאי
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך


  
  
  
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך
מסלול
  • צוות
  • המשלחת
  • ספונסרים
  • כלי הרכב
  • מטרה ירוקה
  • הכפרים כולם נראים אותו הדבר. בתים עשויים במבוק עומדים על כלונסאות דקות. כשהשיירה עוברת בכפר יוצאים כל ילדי הכפר לקבל את פנינו. מראה תיירים אינו זר להם. המקום מתויר ומטויל, אבל מראה שיירת הגי'פים הצבועים בצבעי הסוואה, הוא בהחלט לא משהו שבשגרה