 |
|
|
|
|
עשרים ואחד יום של שכרון חושים- לא כולל נעלים |
|
|
|
|
זה התחיל בלחישות ועבר ללוחמה טקטית, אך בסופו
של דבר נאלצה עדי גוטרמן להסכים שבעלה אבי ייצא
למסע איסוזו צ'אלנג'. עכשיו היא מפרגנת לו (בדרכה) |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
עדי גוטרמן
20/10/2005 7:00
|
|
|
|
|
|
|
|
איכשהו הוא שמע על הדבר הזה. אני לא יודעת בדיוק איך זה קרה, אבל זה גם לא ממש הפתיע אותי.
כמישהי שחיה משהו כמו…נצח עם מישהו שיש לו שערות על השיניים, סכין שמחוברת כירורגית לירכיים וכננת בתחת את מפתחת איזושהי מידה של אדישות למשמע הכרזות כגון: "ביום שבת נוסעים לטיול שטח בבוץ. עבירות: 0, דרגת קושי: משהו בין אובדן שפיות מתון לטמטום קולוסלי ו…כן, זה גם לילדים". פעם הודעות כגון אלו - שכללו מדי פעם תמונות של הג'יפאים המשתוקקים לפני והג'יפאים המאושרים אחרי - כן, בדרך כלל הצילום אחרי הכיל בתוכו מספר דמויות בחלוקים לבנים, גבס על גפה אחת לפחות וחיוך דבילי ומיתולוגי בין עשרות שריטות על הפרצוף המחוייך - היו מביאות אותי לצורך מיידי בכימיקלים, ורצוי מהסוג שגרם לדבילים בתמונות לחייך.
היום, עשרות טיולים אחרי, מאות מהם הצלחתי להתחמק, כבעלת ג'יפ גאה, שני בנים מורעלים, אמא שמאמינה ש"צריך להתמודד עם החיים בחזה חשוף" ו..אה, כן, ומקצוע שמעמיד לרשותי את מיטב סוגי הכימיקלים המפננים בשוק, אני מקבלת את ההודעות הללו בדבר מסעות, טיולי יום, לילה, גרירות וקורסי טרור למיניהם בשוויון נפש מהול באדישות. תנסו את זה פעם. צריך לבחוש את זה ממש טוב. עם הוואבן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
צוות קולינרי צמוד
|
|
|
|
|
אבל הפעם הוא נפל על משהו באמת גדול: האיסוזו צ'לנג'. מסע ג'יפים יוקרתי בתנאי שטח קשים, שמתרחש זו השנה השישית ברציפות בהנהגתו המלבבת של אביהו בשבילנו, אלוף בדימוס אביהו בן-נון בשבילכם. היוקרתיות של המסע בן עשרים ואחד הימים הנ"ל מתבטאת ב-3 דברים עיקריים:
1. צוות קולינרי צמוד – שתי משאיות ושלושה ג'יפים עמוסי מטעמים, טבחים, שפים ואביזרים מהמאה ה-21, שמגיע לכל מקומות המרבץ לפניהם במטרה להכין להם ארוחת מלכים, ממנה יוכלו להנות בחצות - כשיגיעו רעננים ומלאי התלהבות אחרי יום שלם של עליות, ירידות, הינדוס בין סלעים, בניית רפסודות ושאר פאקינג משימות כיף – רק כדי לצאת שוב ו"לכייף" בארבע לפנות בוקר. המטרה היא רק לקרוע להם את הפיגורה הכוללת, בלי לגעת באיברים פונקציונליים מוצנעים בגוף, אז הם ממש ייזהרו לא לקרוע להם גם הרקטום.
2. כל מיני סלבס שמצטרפים למסע, מדווחים עליו לאמצעי התקשורת וקשורים בקשר עבות לסעיף מספר 3, שמאפשר את ממשקם עם פשוטי העם ומאותגרי ה-16.
3. אה, כן. וגם סכום סמלי של מספר אלפי דולרים – אין צורך לפרטו בדיוק, בואו רק נומר שזה משהו בין 6,999 ל-7,001 דולר – ל-א כ-ו-ל-ל נ-ע-ל-י-י-ם!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לחישה באמצע הלילה
|
|
|
|
|
בהתחלה הדברים היו מינוריים, אבל היה לי קשה לדעת, כי לא ממש שמעתי מבעד לצווחות שמחה של הילדים ש-ל-ו בכל פעם שבן-זוגי היקר-היקר-לי-מכל הזכיר את צמד המילים 'איסוזו צ'לנג'', אז לא ממש יכולתי לדעת מה הפרוייקט החדש, כי לא שמעתי מבעד לצווחות הילדים ש-ל-ו. עד מהרה העניינים התבהרו.
ליתר דיוק הם החלו להתפקס בערך באחת וחצי לפנות בוקר, כשהמיועד שינס את מתניו (והסכין הכירורגית) בצעדים סקסיים ונחושים לעבר המיטה, ובקול שלא היה מבייש את יורגן מהדי.וי.די האחרון של "העירומה עם הידיים בכיסים" לחש לי באוזן בערגה: "מתוקה שלי, יפה שלי, משוש חיי. יש פרוייקט חדש באופק. קודם כל אני רוצה שתקשיבי. עד הסוף". אני חושבת שהוא המשיך עוד די הרבה אחרי שנרדמתי, כי בבוקר הוא היה ממש מבסוט מזה שלא הערתי ולו הערה עוקצנית אחת.
צירעה שכמותי. שכחתי להזכיר קודם פרט, שעשוי להיות רלוונטי בהמשך – אני פולניה בלבלוב עם שורשים ייקיים משתרגים, שזה אומר צאצאית לפולני מדוכא ופולניה מדכאת, שהגנים הדומיננטיים שלה הם בכלל גרמניים, וליתר דיוק מהסוג המשמיד.
בערב הבא הבהרתי לזכר הבוגר החביב עליי בבית, שלמרות שלא שמעתי כלום ממה שהוא דיבר עליו, אני כבר יכולה לומר שהנושא לא מקובל עליי בעליל, ולו רק בגלל שהוא גורם לו לתחזק חיוך ניאנדרטלי, שלא עולה בקנה אחד עם הדברים שאמורים לגרום לי לחייך, כמו לראות אותו שוטף כלים, קורא ספר שלא כתוב לו על העטיפה "יד הנפץ. פטריק קים" ויוצא מהשירותים חמש דקות אחרי שהסתגר שם.
אחרי שגישש דרכו באפילה וגייס את כל יכולותיו האמפטיות להסביר לנקבה עויינת שכמותי במה דברים אמורים, היתה תגובתי: "אז למה לא אמרת קודם? אין שום בעיה, אהוב שלי. תעמיס את הילדים וסע לשלום".
מה שלא ידעתי היה שהוא שמר את הארטילריה הכבדה לעיתות הצורך: יום-הולדתו הארבעים! כן, כן, הוא השתמש בזה בצורה המלוכלכת ביותר האפשרית. כשעלה בידיי לשרטט בקעים גם בכדורי המאג הללו, הוא נתן לי סקירה מפורטת, שלא היתה מביישת את ראש אכ"א, אודות כל חבריו בני הארבעים והמתנות המ-ה-מ-מ-ו-ת שנשותיהן פירגנו להן. הרשימה היתה באמת מאד מרשימה והכילה עשרות מחבריו, שהתמצו ל…יחיאל או בשם הקוד המאיים 'מוקיון', שאשתו הניחה לו לנסוע לתאילנד לחודש במלאת לו 40 חורפים קשים, ארבעה ילדים ושתי נשים.
סיכום עד כה: טקטיקה מספר 1 נכשלה.
טקטיקה מספר 2: הצטרף לאשתך, יא בן זונה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
טעות טקטית
|
|
|
|
|
אחרי שאהובי הרגיש קלט את המסרים העדינים שנשלחו מכיווני בנוסח: " או שאתה לוקח איתך את הילדים או שאתה מוזמן לחגוג את יום-הולדתך בפאב הקרוב עם המוקיון, ששיחק אותה בבחירת העזר כנגדו. אתה יכול גם אחר-כך להשתרע לו על הספה, כי אתה תזדקק לה בימים הקרובים", הוא הבין שאולי כדאי לשנות גישה: זה התחיל בקטן - "את יודעת מה, אני בכלל לא בטוח שאני רוצה לנסוע. זה יתקע לי עבודה, ואני אהיה עייף-הרוג אחר-כך. שלא לדבר על המחיר…" למה לא לדבר? דווקא סכום כל-דך עגול ואטרקטיבי, עם הרבה סמליות בדת היהודית. דווקא נראה לי לדבר עליו הרבה מאד!
כאשר היריב, קרי אני, לא הראה סימני שברון, הוא לחץ על דוושת הגז: "אני לא יודע איך הקטן יסתדר בלעדיי" (לכל מי שאי שם חושב שככה הוא קורא לו, ושמדובר במשפחה עם בעיות מיניות מודחקות בעליה, אז לא! הקטן הוא פשוט הרקומביננט הצעיר שלנו, או בכינויו הנפוץ יותר בבית: מועמר, על-שם מועמר קדאפי. כרוניקה של טרור. בקרוב בחנויות). עליי לציין שהכפתור הזה כן הזיז משהו במערכת ההפעלה שלי, וממצב אפאטי קליני עברתי להבלחה של: "כן, בטח".
זו היתה טעות טקטית מצידי, כי ברגע שהיריב הבחין בסדק בחומת ברלין עיר אבותיי, הוא פינש אותה ברכות ואלגנטיות: "ובכלל, את לא תסתדרי לבד כל-כך הרבה זמן, שלא לדבר על עשורי פרצופי התחת שאקבל לכשאשוב". טוב, זה כבר באמת היה יותר מדי! מילא המחיר שיוריד אותנו לפת לחם, מילא ההתחשבות בקטן שלו, אבל שא-נ-י לא אסתדר בלעדיו שלושה שבועות?!! ושמישהו יאשים א-ו-ת-י בפרצופי תחת בסגנון מזרח אירופאי משובח מוגש על מצע רך של פאסיב-אגרסיב סמוי (מסתבר שלא סמוי מספיק)? נו וויי!!! אני אראה לו מה זה לא תסתדר בלעדיך.
למי שתוהה בשלב זה האם תכונת ה'לירות-לעצמך-ברגל' היא מולדת או נרכשת, אז..כן, היא מולדת. תודה. ו..כן, היא דומיננטית אצל אשכנזים, אם אתם ממש מתעניינים, ו..כן, היא באמת אחוזה למין. לא טוב במיוחד. סתם לשני כרומוזומי איקס.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מתחילים בגיבוש
|
|
|
|
|
הגיבוש הראשון – האופוריה, האפור בה, וחולצה שלא יוצאים ממנה הכתמים כוס רבאק.
אחרי שניתנה הסכמת המפקד העליון – אני, למי שנרדם בשמירה – דילג היקר בבחורי הארץ הביתה ומסר לי בנונשלנטיות שהבעיה הפתולוגית הזו אצלו, שנקראת איי.קיו, משותפת מסתבר לעוד כ-4,000 מבכירי בחורינו מדוללי הנוירונים. כולם כאחד שלחו טפסי מועמדות כדי להיבחר למסע, שמטרתו המוצהרת היא לקרוע להם את הצורה, לבדוק כמה שעות בן-אדם יכול לבלות ללא שינה ועדיין להאמין שהוא עושה משהו אקזוטי וכמה זמן ייקח לחבורה של בעלי מקצועות חופשיים, שרגילים לצאת לחופשות ב'דן אילת' ולשתות 'אוויין', להתחרפן באמצע הג'ונגל, לשכב באמצע הביצה הקרובה ולחכות ללהק יתושי המלריה הבאה עליהם לטובה.
כן, תכונת ה'אני- מספיק-חכם-בשביל-לסיים-הנדסת-חשמל-בטכניון-ובעת-ובעונה-אחת-להסכים-שיקרעו-לי-את-התחת-כמו-שלא-עשו-גם-בצבא-הטוב-בעולם-ועוד-לשלם-על-זה' שייכת דווקא לכרומוזום ויי, ועל שמו נאמר: ויי ויי ויי. ו…לא, זו דווקא תכונה גורפת של כל הוויים באשר תפוצתם על-פני הגלובוס.
הנושא הזה של אלפי המועמדים חירמן אותי קשות. הצב אתגר בפני פולניה מסויגת, ותראה איך היא גומרת. גומרת לך את החיים. עתה לא היתה שוב דרך חזרה. אנחנו נראה להם מה זה. ברור שאתה מתאים יותר מכולם לאכול חרא. יש לך שנים של ניסיון. לא, אין צורך להודות לי. ראה בזה את תרומתי הצנועה לאומה.
כעבור כשבועיים הוא שוב דילג. היה לי ברור שעברנו שלב וצומצמנו לבין חמישים הנבחרים, שיצומצמו עוד, עד שהבוחנים יגיעו להרכב המתאים ביותר להיכנס לתא המטען של ג'מבו בלי להתלונן או לבקש את הכסף חזרה. המסע האמיתי כאן הוא 'בעקבות הנמושות הטהורות'.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תנו למבחנים המעשיים להתחיל!
|
|
|
|
|
יחידי הסגולה, המתחרים על תואר הפראייר של השנה התפקדו על גדות נהר הירדן ליום וחצי של נהיגה בשטח, סוציומטרי, בניית רפסודות, העלאת הצגות מקוריות (כן כן, שלא תגידו קיינה קולטורה) ו…קטעים. אחרי שהיקר לי מכל סיפר לי מה הם עשו ביומיים הללו ובעיניו ברק, קיבלתי את האישור האנתרופולוגי הקונקלוסיבי אותו חיפשתי כל-כך הרבה שנים מדוע זכרים בגילאי העשרה הם חומר לחימה טוב וזול.
כמו שאצל נשים מנגנון הילודה מתוחזק על-ידי שיכחה מתוכנתת ואידיאליזציה אינפנטילית של הרגע הזה בו נפתחת לך מטריה בתחת, כך גם אצל גברים מנגנון הלחימה, הקרביות והפזצטונריות מתוחזק על-ידי…..משהו. מאחר שאני עדיין לא סגורה על המשהו הזה או שיש שם משהו בכלל, אני מעדיפה לשייך אותו למולקולות חמצן שעוצרות בפיצוציה בדרך לאזורים חשובים במוח, אחרת יהיה קשה מאד להסביר את עובדת השתתפותם של עורכי-דין, עובדי היי-טק, מהנדסים, עובדי בנק וראש רשות שלמה מרצונם החופשי במשחק: "בוא נתנהג כמו מורעלים לפני צבא, נשתה חול, נשחה בבוץ ואולי גם נמצא מישהי לתת לה בניקנור, אחי". יה, רייט.
אני בהחלט חושבת שלאור המצב, הסבר הכימיקלים הוא המתקבל ביותר על הדעת, כי גם לי מגיע להיכנס להכחשה שאני מבלה את חיי עם אחד כזה, שהגיע ככה קומפלט ובלי הסוואות. נכון, היו שם גם נשים, אבל גם לזה יש לי הסבר הגיוני לחלוטין: תיאוריית הקשר, שמטרתה לנסוך בכל המיזם ההזוי הלז נופך טבעי לכאורה, ולפיכך מחייב "שתילת" מספר נשים כתרגיל כיסוי מבריק. בשנים האחרונות חלה התקדמות בחומרים בהם משתמשים, ולכן גם המושתלות כבר לא מהסוג הישן של "אני אישה" אלא מהסוג המגוון ומעודן יותר. פי-------, לאיפה שהטכנולוגיה הגיעה, אה?
הוא חזר הביתה עם חיוך של מישהו שהיה בבית זונות תאילנדי כבר חודש וחצי. הביא חולצה אחת מטונפת ובדיוק עוד אחת כזו בתיק. בוץ. פאקינג בוץ. לא יוצא בכביסה. שאני אשפשף?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תוצאות המבחן: עבר / לא עבר
|
|
|
|
|
נו, מה אתם חושבים? היינו מבזבזים כל-כך הרבה זמן ביחד אם הוא לא היה עובר? הייתי יכולה להתלונן כל-כך הרבה? נו, ודאי שלא.
צמצמו בחצי, ככה שעכשיו אני יכולה להיות שקטה ולקבל פתק מהרופא שאני באמת נשואה לפראייר. אבל חביב. ובסטייל. וזה מאד חשוב ללמד את הילדים: אם אתה הולך על קו של פראייר, אז רק בסטייל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איי אם אן אקסלנט דרייוור
|
|
|
|
|
הגיבוש החל בבת שלמה והסתיים אי שם ברמת הגולן. כעשרים וחמשת עובדי אלילי הגלגל והמיסב הרחיבו את ידיעותיהם בנושא נהיגת שטח, סללום, שליטה על הרכב, מעבר בדרכים קשות, ניווט ונהיגה בשיירות. מהגיבוש הזה הוא חזר עם חולצה אחת מטונפת מעבר להכרה ואחת חדשה בתיק, הודיע לי שבמסע עצמו הוא יקבל בגדים ארוכים, קצרים, מכנסיים, כובע, עוד שניים שיבלבלו לו את המוח אישית לוחצת בג'יפ ושיש שם קליטה בניידים רוב הזמן. שם אגב זה סין. הג'ונגלים של סין, ליתר דיוק.
ההישגים המרכזיים של הגיבוש הזה – פרט לענייני הנהיגה השוליים - היו שניים:
ההישג הראשון כלל הסתחבקות מסיבית מצד בן זוגי עם אביהו. כן, בן-נון. האקזמפלר היקר שלי לא הפסיק להלל, לקלס ולשבח את צניעותו, חמימותו ואישיותו המלבבת של האלוף בדימוס, הוגה הרעיון, אב ועיר. אביהו ואבי'לה שלי חולקים חיבה משפחתית משותפת, עמוקה וטרגית לחיל-האויר, מכרים קרובים עד קרובים מאד ו...מרוגש מהסיטואציה הסלבית, שבאה עליו לטובה, התקשר גברברי החייתי לחלוק את המידע עם מישהו שיעריך זאת, קרי: אביו (עוד הפעם לאט: אבי'לה התקשר לאביו כדי לספר לו על אביהו. לא של אביו. של בן-נון) ומה מסתבר? שאביו היה בטירונות עם אביהו. וואלה, אז תגידו לי אתם אם אתם לא רואים פה פוטנציאל לעוד "גבעת חלפון"?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השילוש הקדוש
|
|
|
|
|
ההישג השני - הקמת ועדות. כמו כל דבר בצבא, גם כאן הופיע השילוש הקדוש:
1. ועדת אלכוהול – הפראיירים הקלים ביותר.
סינופסיס: גם בין התקפים הם מקפידים לרסס אדי אלכוהול בסביבתם ובמהירות להיכנס אליהם. מאד מודעים ולכן מציעים פתרון פרקטי כדי להציל את כבודם האבוד. משהו בנוסח: "עזוב אותך באמא 'שלי. אין לי מושג מה אני עושה פה. אתה לא רואה שאני באמצע ייגרמייסטר?"
פרוגנוזה: מדבקים מאד.שלושה שבועות של שכרון. תופעות לוואי עלולות להופיע בהיעדר מבוגר אחראי.
2. ועדת אינטרנט – פראיירים בינוניים.
סינופסיס: לוקים באשליית מציאות מעוותת לפיה כוחם רב יותר מאלו של השאר בשל רכישת ידע מהירה ונגישה יותר, לפי האקסיומה הידועה "ידע הוא כוח". יכולים בלחיצת כפתור להפוך אותך לחבר כבוד באתר "הגברים שנוסעים לאיסוזו צ'לנג' בשל מיקרופניס אקוטי".
פרוגנוזה: תוך מקסימום שלושה שבועות יבינו שעדכונים שוטפים בדבר המצב במזרח התיכון לא יקדמו את מצבם באמצע הג'ונגלים של סין ושכדאי מדי פעם להעיף מבט לכיוון הפרונט של האיסוזו במקום לפרונט של פמלה.
3. ועדת חילוץ – הפראיירים מהסוג הקשה ביותר.
סינופסיס: עזבו בחייכם. מחלקה סגורה.
פרוגנוזה: הם הולכים לאכול חרא. והרבה.
ועכשיו, אני רוצה לראות מי יכול לומר לי באיזו ועדה מושא סיפורנו?
בקרוב – המסע.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
