 |
/images/archive/gallery/528/624.jpg הסרט ''עור מסתורי''
צילום: יח''צ  |
|
|
|
|
| הסרט "עור מסתורי", שהוקרן בפסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי בתל אביב, חשף את קהל הצופים לדמותו המיוחדת של הבמאי גרג אראקי. דייב אברמוב כותב על דמותו של אחד הבמאים היותר מעניינים כיום בארצות הברית |
|
|
|
 | דפדף בגאווה |  |
|
דייב אברמוב
26/6/2006 14:14 |
|
|
|
|
|
|
|
לג'וזף ג'ורדן לויט שמגלם את נל בסרט "עור מסתורי" (2004) בבימויו של גרג אראקי, יש עיניים מלוכסנות. בשנות ה-90 לוייט שיחק חייזר שדומה לילדה בסדרת הטלוויזיה "מפגשים מן הסוג השלישי". גם לג'יימס דובל, פרנק הלבוש בתחפושת הארנב המטופשת ב"דוני דארקו", יש עיניים מלוכסנות. אבל ג'יימס דובל היה קודם. במהלך שנות ה-90 הוא שיחק בשלושה סרטים של אראקי את אותה דמות וטוב יותר מכל בן-זונה אחר. האאוטסיידר יפה-התואר, הקשוח והנחשק בא לו בטבעי.
 |
| ''הצלקות נשארות'' |
|
מאור ברזני צפה בסרט ''עור מסתורי'' של פסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי, וחזר עם תובנות על סרט רגיש וכואב שעוסק בהומוסקסואליות, זנות ופדופיליה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
הקריירה הקולנועית של אראקי עברה שינוי, שלא לומר זינוק, בין בימוי הסרט הלפני אחרון שלו, "ספלנדור" (1999), שהוקרן על מסך אחד בלבד בארה"ב, לבין האחרון שהוקרן השבוע כסרט הפתיחה של פסטיבל הסרטים ההומו-לסבי הראשון של תל-אביב.
שלא באשמתה, נראה כי לוס אנג'לס לא הצליחה לאכלס יותר מקווין סמית' אחד ("עכברי הקניון", "Chasing Amy").
אראקי כבר השתתף בעבר בפסטיבלים, קיבל שתי מועמדויות בסאנדס וגם יחס אוהד בקרב מעגלים מסוימים. אולם Mysterious Skin, לאחר שמונה סרטים, זיכה סוף כל סוף זיכה את אראקי בפרס הסרט או הבמאי בשלושה פסטיבלים, קצר תשבוחות ממבקרים נחשבים ואף הרוויח בקופות פי 15 ואף יותר מכל סרט שהוציא אי-פעם מבעד לעדשתו. שום קשר מפוקפק אל מספר המזל שבע לא תמצאו בסיפור זה.
גרג אראקי נולד בלוס אנג'לס אולם גדל בסנטה ברברה שבדרום קליפורניה. הוא חזר לעיר המלאכים פעמיים: בפעם הראשונה, הגיע ללימודי BA בקולנוע ב-UCLA. בפעם השנייה, לאחר שסיים MFA ב-USC, היה לו ברור שהוא יעשה סרטים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
דמויות כלואות
|
|
|
 |
|
|
|
בשנת 1990 הקים אראקי את חברת ההפקה שלו וקרא לה Desperate Pictures. אולי הפועל "הקים" הוא מילה גדולה מדי. קרוב לוודאי שחתם על איזשהו מסמך במס הכנסה. ברוב הסרטים היה התסריטאי, הבמאי, הצלם, המפיק וגם העורך של הסרט. את פרנסתו עשה כמבקר מוזיקה בכתב העת L.A. Weekly.
יריית הפתיחה של החברה נעשתה עם הסרט The Living End משנת 1992. שני מאהבים חולי אידס יוצאים למסע, כאילו היו תלמה ולואיז, בדרך אל גסיסתם. הסרט כלל סצנת יריית אקדח אמיתית היישר אל הראש וגם אינסוף ריבים בין בני-הזוג על רקע האלימות שנשרכה מאחורי גלגליהם.
הסרט Totally Fucked Up, שיצא לאקרנים שנה אחר כך, נפתח בתצלום כתבה מהעיתון בנושא אחוז ההתאבדויות הגבוה בקרב בני נוער הומואים. הכתבה מחליפה את מקומה לפריים שחור ואז מופיע לראשונה ג'יימס דובל, מביט אל המצלמה, מצית סיגריה ומסכם את מצבו כ-Fucked-Up לגמרי. דובל מוקף בחבורת נערים אנרכו-קווירים מיואשים ומשועממים.
הסצנות ברובן מורכבות משוט ארוך של פריים אחד. קולנוע כזה מחייב בהכרח פוקוס אל הדמויות עצמן,
אך אלו של אראקי כלואות ביצירה מסוג אחר; יצירה זו שמדגישה בעיקר את קולו הפוליטי של הבמאי.
על רקע אורות הניאון הצבעוניים של הסופר-סטורס של לוס אנג'לס ושיחות מחוכמות, צצות כותרות אובדניות בסגנון "טום קרוז: רוק הדסון של שנות ה-90" או "האם העולם אכן כה עצוב כפי שהוא נראה?". והרי אין בכלל שאלה. הילדים של אראקי הם מתוסכלים וחסרי שקט. העולם שבו הם חיים בולט בהעדרו.
דמויות מדברות פוליטיקה, נערים מתוסכלים ומרדנות מוחצנת היו גם במרכז סרטיו הבאים. לא תזכו לצפות בציפורי רובין מרחפות בשמי הסרטים של אראקי, אבל מנגד גם לא בעורב מדבר. הסרט The Doom Generation משנת 1995 מביא את סיפורם של זוג קאמפי פוגש את ג'יימס דובל המסתורי. הסרט Nowhere, שהופק שנתיים לאחר מכן, מביא חבורת נערים לוס-אנג'לסים ועוקב אחר יותר מעשרים דמויות למשך יממה שלפני "המסיבה של השנה" - מקבץ עם שמות מוכרים משדרות הוליווד הצעירה כמו שאנון דוהארטי, כריסטינה אפלגייט, ריאן פיליפה, הת'ר גרהאם וכמובן ג'יימס דובל, הפעם מגובה בקרדיט של ספיישל-סטאר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המ-MTV ל"עור מסתורי"
|
|
|
|
|
|
|
דמות המתבגר המרדן היא בעלת פוטנציאל הזדהות חזק, ויוכיח זאת ג'יימס דין. יש סצנת מקלחת עם שני גברים מסוקסים? קחו אותי בחשבון. אולם בין אם דמותו של לוייט/דובל היא האלטר-אגו של אראקי ובין אם לא, אראקי לא באמת דאג לדמויותיו. ללא נארטיב, ללא גיבוי בצילום ועם משחק לא בשל, מגניבות ככל שיהיו הדמויות, הן תרדנה לטמיון.
גרג אראקי נולד בשנת 1959, ככל הנראה, אך גילו משתנה מראיון לראיון. בשנת 2000 יועד לביים סדרת טלוויזיה עבור MTV. MTV היא הבית המתבקש עבור אראקי של הניינטיז. מוסיקה טובה לעולם לא נפקדה מפס-הקול שלו (NIN, Sonic Youth, Spirtualized, Blur, Air). מילים קצרות כמו דור הביט או דור האיקס הודבקו רבות לסרטיו. אולם הפיילוט שצולם בהשתתפותו של דובל לא צלח לשידור. MTV של שנות ה-2000 היא לא מה שהייתה בניינטיז.
לאחר שננטש על-ידי דור ה-MTV וכעבור ארבע שנות שתיקה, גם אראקי המציא את עצמו מחדש - הפעם בוגר יותר.
אראקי מספר שהיה לו חשוב שהאינטרפרטציה הקולנועית לסיפור של סקוט היים תעשה צדק לספר עצמו. Mysterious Skin נפתח באימאג' של שברי קורנפלקס (Fruit Loops) הנופלים מטה ומחליקים על שיערותיו הבלונדיניות של נל בן ה-8 בעל המבט התמים. אותו אימאג' חוזר על עצמו במהלך הסרט ויוצר מחזה פנטסטי, קסום ומעוות.
הסרט מוביל את הצופים במסע סיפורם של שני ילדים, החל מטראומה משותפת שחוו בגיל שמונה בעקבות מפגש עם הזאב הרע ועד ההתאחדות ביניהם, כשהם כבר בני 18.
אראקי חויב לשרת סיפור קיים. נקודת הפתיחה של שתי הדמויות היא דומה, אך לכל אורך הסרט מתקיים ביניהן פער בלתי ניתן לגישור בפירוש המציאות. הסרט מטפל בהיבטים שונים של אובדן התמימות ושל הדחקה והוא מסתיים במסע חיפוש אחר האמת.
עבודתו האחרונה הופכת את אראקי לבמאי שמעניין לצפות בסרט הבא שלו. בארה"ב כמו בארה"ב, היום הוא עובד על שני סרטים. Smiley Face הוא סרט ראשון לתסריט שאיננו נכתב על-ידו. פאריס היא שחקנית צעירה האוכלת בטעות את הספייס-בראוניז שאפה השותף שלה. הסרט CrEEEEps!, על-פי תסריט פרי עטו, הוא קומדיית-אימה בה ילדי עשירים ממאליבו מקבלים ביקור מחייזרים.
ג'יימס דובל, לעומת זאת, ממשיך לעשות חיל בקולנוע העצמאי ובינתיים ניתן למצוא אותו בסרט Mad Cowgirl שיצא לאקרנים השנה.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
