ראשי > גאווה >  כתבה
בארכיון האתר
האירוויזיון הכי משונה שהיה לי
מסמך אנושי מזעזע: דרור, גיי מוצהר, נקלע לליל אירוויזיון בסאונה. זכייתה של טורקיה סיפקה לו עונג ממושך ביותר
לכתבה הקודמתדפדף בגאווהלכתבה הבאה
 דרור בן-חור
20/5/2006 16:17
אומרים שהומואים אוהבים אירוויזיון? אומרים. אומרים שאני הומו? צודקים. אז איך זה שאני ממש, אבל ממש, לא אוהב את האירוויזיון?

כנראה שנולדתי פגום. אולי משהו בגנים. לא רק שאני יהודי, לא רק שאני הומו, אלא שאני הומו שלא מתרגש מהאירוויזיון. נמוך מזה, תודו, אי אפשר לרדת. אני המיעוט של המיעוט, גולה בממלכתי שלי.

יצאתי מהארון בגיל 17 וזה דווקא היה פשוט מאוד. אבל יש עדיין ארון אחד שממנו עדיין אין לי אומץ לצאת: אני שונא אירוויזיון.

אין לי כוח לשירים הארוכים, המייגעים, עם שלל התלבושות הנוצצות, העינטוזים וההתחנחנות של צוות המלווים, ושיא השיאים - המילים החלולות.

אני מפחד שאם אגיד את זה לחברים שלי, ינדו אותי. כמה הומואים יסכימו לארח במיטתם גבר, כוסון ככל שיהיה, שלא אוהב אירוויזיון?

כנראה שאני הומו דפוק במיוחד.

בכל אופן, רציתי לספר לכם על ליל האירוויזיון הכי משונה שהיה לי בחיים. זה היה
לפני שנתיים או שלוש, אני לא זוכר. הקוראים הגאים יוכלו בהמשך לקבוע בפסקנות אם מדובר בשנתיים או שלוש.

הייתי צעיר, שובב וחרמן. הלכתי לסאונה, מפנטז על שלל חתיכים, המון בשר צעיר ואיכותי, למפגש אינטימי של תשוקה.

טוב, זה היה בתקופה שמין מזדמן עדיין עשה לי את זה.

בדיעבד התברר שהיה זה ליל האירוויזיון. בסאונה שברחוב אלנבי שמו מסך ענק שהעביר הכל בשידור ישיר. מסתבר שהם עשו שם "חגיגת אירוויזיון". בכניסה אפילו ביקשו ממני למלא טופס עם הניחוש שלי בדבר המדינה שתזכה.

בהתחלה שקלתי לא למלא את הטופס, הרי לא היה לי מושג מי המדינות המתחרות. ברגע של הארה נזכרתי, שלפני שיצאתי מהבית, צפיתי במהדורת חדשות באחד מערוצי הטלוויזיה, שהעביר כתבה על הישראלים המתכוונים לחגוג את האירוויזיון. בשידור ישיר מאחד מהפאבים של הגייז בתל-אביב שאל הכתב את האוהדים הגאים מי יזכה לדעתם, ומישהו מהם קבע בפסקנות: טורקיה.

לקחתי את טופס ההגרלה בסאונה, ורשמתי: טורקיה. ובינתיים, הייתי חרמן לאללה. פשטתי את בגדי, עטיתי על עצמי מגבת פצפונת ויצאתי לציד. קיוויתי למצוא יאמבה כוסונים חתיכים שירצו רק אותי.

הסאונה היתה שוממת. ערכתי סיור מזורז בין שלל האתרים: חדר החושך ריק, אזור תאי ההתייחדות שומם, הסאונה הרטובה יבשה, הג'קוזי מבעבע.

אין נפש חיה בקירבו. התברר שכולם, אבל כולם, התרכזו ליד הטלוויזיה.

נוהגים לומר: כשהזין עומד השכל בתחת. במקרה הזה יותר נכון לומר: כשהאירוויזיון מזמר, הזין מתפגר.

כן, היה קשה, היה עצוב, היה מדכא. הסתובבתי ממקום אחד לאחר, תיעבתי בלבי את כל הכוסונים שהעדיפו עדת זמרים וזמרות צווחניים על פני גופי המשלהב, ואפילו לא העיפו לעברי מבט.

כך עברו להן השעתיים הקשות בחיי, ואז, ברוך השם, הגיע שלב ההצבעה. לזה דווקא הצלחתי להתחבר. תמיד יש מתח בהצבעה, וגם אם לא הכרתי ממש את השירים, בלבי תמכתי כמובן בישראל. אני הומו ציוני.

סוף כל סוף נגמרה ההצבעה. נחשו מי זכתה? לא תאמינו. הטורקייה.

אז הכריזו על הזוכים בתחרות האירוויזיון השנתית של הסאונה באלנבי: והזוכה הוא... דרור בן-חור!

אלוהים, זה אני! כולם הסתכלו עלי. הייתי נבוך. אולי אפילו הסמקתי.

מה היה הפרס הגדול? מנוי חופשי חודשי לסאונה.

זה היה חודש נחמד מאוד, אני חייב להודות.
שווה להמר על טורקיה. צילום: אי-פי

כתבות
מפלצות התהילה  
האירוויזיון הכי משונה שהיה לי  
"בוש עושה מחטף בחירות"  
עוד...
סקר
ביטול מצעד הגאווה בת''א לטובת המצעד בירושלים
הגיע הזמן להתאחד
זה ייגמר באסון