ולפני סיום: כך נראה ערב הגמר של קורס הבישול
אחרי שמיה אבידן למדה לקצוץ, להקפיץ, לאפות, לחתוך, לפלט, לפרק ועוד, הגיע ערב הגמר של קורס הבישול. היה מלחיץ ומתיש כמו סרוויס אמיתי - אבל גם כיף גדול
אל הסניף בראשון לציון הגענו בשעה מוקדמת מהרגיל, על מנת להתחיל את העבודה בזמן על מנות הגמר שלנו. המנות היו חייבות לכלול מנת חלבון, מנת פחמימה ומנת ירק. אני ואבי, שותפי הנאמן (והגיאורגי), בחרנו, בעצת שף עדי שוורץ, להכין סליאנקה, מעין גולאש גיאורגי, בתוך מאפה פולנטה עם עשבי תיבול, אותו הנחנו על קרפצ'ו סלק מרענן. בצד הכנו גם צ'בורקי, מעין אמפנדס, גיאורגי. כמובן.
כל צוות ניגש אל השולחן הקבוע שלו והחל בהכנות, שכללו בשלב ראשון את איסוף המצרכים ומדידה נכונה של הכמויות הדרושות. לאחר מכן קראנו שוב את המתכון המורכב והתחלנו לפרק אותו לשלבים. תחילה הכנסנו לסיר עם מים את הסלק כדי שיספיק להתרכך ולהתקרר לפני החיתוך, ולאחר מכן קצצנו את הירקות הדרושים וחתכנו לריבועים את הבשר לשלב הבישול הראשוני של הסליאנקה.
גם בשולחנות האחרים כולם עבדו ביעילות גמורה. המנות שבחרו הצוותים האחרים להכין היו: גלילת פילה דניס במילוי קרם עגבניות על מצע סלט בורגול וקרם חצילים בליווי שוט של גספאצ'ו; רול פרגיות ממולא בתערובת של פיסטוקים ואגוזי קשיו בליווי אספרגוס וסלט קינואה חמוציות; טורטליני זנב שור; ופטריות במילוי חלקי פנים בציפוי פירורי לחם ברוטב קרם שאלוטס על מצע פירה סלק ובלסמי.
הלחץ בחלל העבודה הלך וגבר. אם עד לאותו ערב נהגנו להכין את המנות ולבסוף לאכול אותן יחד, הפעם, בערב הסיום, אנחנו לא סתם מבשלים לאורחים שלנו ארוחה כיפית. למעשה, ערב הגמר הזכיר קצת את משדר הסיום של "מאסטר שף", כשעלינו, הפיינליסטים (ובמקרה הזה, כל הקורס) להגיש את המנות לאורחים ובסוף עוד לקבל עליהן ציון.
כמי שמעולם לא הסתדרה במיוחד עם מוסד הציונים, נכנסתי קצת לחרדות. מילא אם אני מכינה ארוחה לבנאדם-שניים בבית ולא טעים להם, עם זה אני יכולה להתמודד בכבוד, אבל שעשרים אנשים יטעמו את מה שאני בישלתי מול העיניים שלי? שעשרים איש יחליטו אם הכנתי אוכל טעים או לא? ובכלל, שאלה לי לצוותים שעובדים במטבחי מסעדות - איך אתם עושים את זה?! לא, באמת - סרוויס אחד גמר אותי, נפשית ופיזית - מי צריך את כל הלחץ הזה?!
ושוב, כמו ב"מאסטר שף", תקלות שלא צפינו החלו לפקוד אותנו: מרוב שהיינו עסוקים עם הצ'בורקי שכחנו שלפעמים יש לערבב קצת את תבשיל הבשר שלא יידבק לתחתית והצלנו את התבשיל ברגע האחרון, כמות עשבי התיבול שהכנסנו לפולנטה התגלתה כמעט מוגזמת ועלי המרווה הדומיננטית השתלטו מעט על הטעמים. אז התברר שלא הכנו מספיק פולנטה, ונאלצתי להכין כמות נוספת, מה שעיכב את המשך הכנת המנה.
בינתיים, בעוד אבי מכין עוד ועוד צ'בורקי, גילינו שהזמן מתחיל לפעול לרעתנו, שעוד מעט האורחים מגיעים ועדיין לא התחלנו להרכיב את המאפים לתוך קוקטים קטנים כדי שנוכל להכניסם לתנור במהלך הערב. אבל מהר מאוד התברר שלא היתה שום סיבה לדאגה וחברה מצוות אחר, שכבר סיימה את ההכנות הגיעה לסייע.
השעה הגיעה, האורחים התכנסו והתיישבו על הבר של המקום, שתו יין ובינתיים כל צוות פרס צלחות וקערות כדי להתחיל בצילחות. כל מנה הוגשה בהפרש של עשרים דקות אחת מהשנייה, ועל כן התחלתי אני בלסדר קרפצ'ו סלק על 20 צלחות בצורת שבשבת. נשמע פשוט? אז כן, זה פשוט, רק לוקח הרבה מאוד זמן.
לאחר הגשה של שתי מנות, קיבלנו את האות והכנסנו את מגש הקוקטים לתנור, כשבינתיים טיגנו את הצ'בורקי. כיוון שמקומנו בהגשת המנות היה 4 מתוך 5, רוב חברי הקורס כבר סיימו את חלקם וניגשו לעזור, והאמת? מזל שהם היו שם. כשאבי ניגש להוציא את מגש הקוקטים מהתנור, המגש היה חם כל כך שהוא נשמט באופן טבעי מידיו וכמה מהמאפים נפלו על הרצפה.
כמי שמתפקדת נהדר במצבי לחץ, קפאתי במקום, ומיד כל שאר החברים דאגו להעביר אל העמדה את המגש עם המאפים ולסייע לי ולאבי בסידורם על מצע הקרפצ'ו. לא היה קל לחלץ אותם מתוך הקוקטים, חלקם קצת התפרקו וגם איבדנו כמה בעקבות התקרית, ומיד אתי הסו שף הציעה שיהיו צלחות רק עם בשר עליהן, ללא המאפה עצמו. וזהו, עוד כמה נבטי חמנייה ואגוזי קשיו לקישוט והמנות יצאו לדרך.
לאחר מספר דקות, העיתונאית החוקרת (אני) יצאה לסיבוב מהיר שבו בחנה את תכולת צלחות האורחים. כמובן שגם דאגתי לפנות אותן ושמחתי לגלות שרובם אכלו ונהנו מהמנה. אבל עדיין, היה את עניין הצילחות שלא כל כך הצליח, ואת המנות שלא קיבלו מנה שלמה.
למרות החששות הגדולים, בעת הקראת התוצאות התברר שהגענו למקום טוב באמצע, שלישי מתוך חמישי, ובהתחשב בתקלות שבדרך, היינו מרוצים. לבסוף קיבלנו תעודות, זכינו לחיבוק חם מהצוות והרמנו כוסית לחיים. כאשר ייפתח קורס בישול למתקדמים, הבטחנו אחד לשני, ניפגש שוב, זה בטוח.
- לשלב עוד תבלינים בתבשיל חוץ ממלח ופלפל.
- לקרוא מתכון מהתחלה עד הסוף. פעמיים.
- להפסיק לפחד מהכנת בצקים.
- להבין את חשיבות הכמויות.
- להבין תהליכי בישול.
- להיפתח למזונות שונים מעדות ומאסכולות שונות.
- לקבל אומץ להתנסות ולהרחיב אופקים במטבח, ולא להתקבע.
- לאכול דברים שלא אכלתי קודם.
- להחזיק סכין.
- להבין את החשיבות שבחומרי גלם טובים וכלי מטבח איכותיים.
- לפתח סבלנות ולהבין שלא חייבים להכין הכל בסיר אחד.
- לתת תשומת לב לאסתטיקה ולצלחות של המנה, גם כשאני סתם בבית, מה יש?
- לשמוח שקיבלתי כלים להכין כל דבר שאני רוצה, ושמכאן מתחיל הכיף האמיתי.
נא להמתין לטעינת התגובות