 |
/images/archive/gallery/222/972.jpg אביגדור ליברמן עם דן ולודמילה תיכון.
צילום: אמיר מאירי  |
|
|
|
|
|
|
| משה גורלי על פסיקת לשון הרע של דן תיכון מול רביב דרוקר וגל"צ. האם הטעות מצדיקה את 450 אלף השקלים של הקנס? |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קנס של 450,000 שקל , מהסכומים הגבוהים ביותר
בתולדות פסיקת פיצויי לשון הרע בישראל, הוטלו על גלי צה"ללטובת יושב ראש הכנסת לשעבר, דן תיכון, בפסק דינו של השופט צבי זילברטל מבית המשפט המחוזי בירושלים בתחילת דצמבר.
המדינה מערערת על ההכרעה בתקווה לשחזר את הניסיון מפרשת "העיר"- לוני הרציקוביץ'. אז נקנס העיתון בחצי מיליון שקל על דימוי העכבר שהדביק להרציקוביץ'. השופט אהרן ברק, בערעור, ביטל הן את האחריות והן את הסכום.
מבחינת תוכני הדיבה, אין דמיון בין הסיפורים מלבד הסכום הגבוה שנפסק במחוזי והתעלמות התקשורת מה"אח" שנקלע לצרה. במקרה הנוכחי לא מדובר בחילופי גידופים צבעוניים כמו בפרשת "העיר"-הרציקוביץ', אלא בבסיס קיומה של העיתונות: התחקיר, הפיקוח והביקורת על מוסדות השלטון.
תיכון תבע את גלי צה"ל בגין כתבה של רביב דרוקר ששודרה באוגוסט 1999 ועסקה במוצרים שרכשו חברי הכנסת מהתקציב המיועד ל"קשר עם הציבור", שאותם נטלו לביתם עם תום כהונתם מבלי לשלם מס. מדובר במחשבים, מדפסות, פקסים, מכשירי וידאו, מזגנים ועוד. לטענת תיכון, הוא הוצג בתחקיר כמי שיזם והוביל את הפטור הפסול, וגרסתו - לא היו דברים מעולם. השופט קיבל את עיקר עמדתו, כשהפיצוי הגבוה מבטא את סלידתו מההתנהלות העיתונאית.
תקציר הסיפור: ביולי 1996 החליטה ועדת הכנסת, בראשות חבר הכנסת אלי גולדשמיט, שהציוד הנרכש יירשם על שם הכנסת, וחברי הכנסת יחזירו אותו בתום כהונתם. בינואר 1998 בוטלה החלטה זאת בידי ועדת הכנסת בראשות חבר הכנסת רפאל פנחסי. משמעות הביטול היא החזרת הפטור לחברי הכנסת.
ומה היתה עמדת יושב ראש הכנסת דאז? תיכון התנגד להחלטה לרשום את הציוד על שם הכנסת מהסיבה שהמשכן אינו מחסן ציוד. מכל מקום, באוקטובר 1997, לפני "החלטת פנחסי" שהחזירה לחברי הכנסת את הפטור, נפגש תיכון עם נציב מס הכנסה דאז, דורון לוי. האם פגישה זו הכשירה את הפטור הפסול? השופט זילברטל קובע בפסק דינו שכך הבינו מספר חברי כנסת. הוא מפרט גם שמות: "ח"כ מאיר שטרית מאשר את דברי דרוקר, שלפיהם התובע הציג לוועדת הכנסת מצג לפיו נציבות מס הכנסה לא היתה חד-משמעית בגישתה". או: "גם ח"כ השר ראובן ריבלין סבר שהתובע הגיע להסדר עם נציב מס הכנסה שמובנו הוא פטור ממס על רכישות הציוד".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הפער בין דעות לעובדות
|
|
|
 |
|
|
|
לאחר שעיין בפרוטוקולים של ועדת הכנסת קבע השופט: "בניגוד לעמדת התובע (תיכון), אינני סבור שמקריאת הפרוטוקולים ניתן להסיק מסקנות חד-משמעיות כאילו התובע התנגד למהלך שהביא לפטור דה-פקטו מתשלום מס על המוצרים שנרכשו במסגרת תקציב 'קשר עם הציבור'. . . אכן , מעיון בפרוטוקולים לא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות שזה היה הלך מחשבתו של התובע".
אבל , קבע השופט, לא הוכח בשום ממצא פוזיטיבי שתיכון יזם והוביל את מתן הפטור. אישים במעמדו, צריך לציין, לא נוהגים להביע רצון מפורש ופומבי למעשה פסול. ובכל זאת, השופט קבע שהיו חברי כנסת שהבינו שתיכון תמך במתן הפטור, מסקנה שאותה לא שלל השופט עצמו מקריאת הפרוטוקולים.
האם אין בכך כדי לגמד את חטאו של דרוקר? חטאו המרכזי, לפי השופט, היה בקביעות העובדתיות שייחס לתיכון. אילו הסתפק בתיאור העובדות כפי שהן והיה מביע דעה באשר לאחריותו - הפרסום היה לגיטימי. זאת, מהטעם שהבעת דעה מוגנת יותר לעומת הנטל הכבד שטמון בהוכחת עובדות.
ושוב עולה השאלה האם הפער הזה מצדיק את הסכום שנפסק? הסכום הגבוה מטביע קלון של פרסום צהוב ורשלני, שמתעלם מהתכלית הלגיטימית של התחקיר. נבחרי ציבור זכאים להגנה על שמם הטוב, ואם התקשורת מכפישה ללא בסיס, עליה לחטוף גם גינוי מצלצל וגם קנס גבוה. ספק רב אם זה המקרה לגינוי ולפיצוי כנ"ל.
פסק הדין הציף גם בעיה ייחודית לגלי צה"ל. כיוון שהחוק מגן על המדינה מפני תביעות נזיקיות, מתברר שלא ניתן להיפרע מגלי צה"ל שמהווה יחידה צבאית, להבדיל מרשות השידור שמהווה רשות עצמאית שניתן לתבוע אותה. התוצאה האבסורדית היא שאלמלא נכונות המדינה ליטול על עצמה את התשלום, היה על הנתבעים, הכתב דרוקר, העורך גולן יוכפז ומפקד התחנה דאז, אלוף-משנה (מיל') זאב דרורי, לשלם את הפיצוי מכיסם במידה ויישאר על כנו גם אחרי הערעור.
הכותב, משה גורלי, הוא עיתונאי ופרשן משפטי. בעבר שימש דובר בתי המשפט.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
