הגובה כן קובע: הסנטר הבא של ישראל כבר כאן
הכירו את אוראל לוי, כדורסלן שומר מצוות בן 19 מאליצור יבנה, שמתנשא לגובה של 2.17 מטרים ומסומן כדבר הבא: "השאיפות שלי הן הכי גבוה שאפשר בכדורסל ומבחינתי גם ה-NBA זו מטרה, אבל אני צריך לשפר את ראיית המשחק שלי ולהמשיך לעבוד על הגוף"
1.75, זהו גובה הגברים הממוצע בישראל, 10 ס"מ פחות מהגבר ההולנדי, שנחשב ב-50 השנה האחרונות לגבוה בעולם. אבל לאוראל לוי כל זה לא משנה. כבר בכיתה ד' הוא חצה את הממוצע הישראלי ורק המשיך לצמוח ולצמוח. כיום עומד גובהו של לוי, כדורסלן שומר מצוות בן 19, על לא פחות מ-2.17 מ', נתון יוצא דופן לכל הדעות.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"מאז שאני זוכר את עצמי תמיד הייתי גבוה", מספר אוראל בראיון למוצש, "יש לי אבא בגובה 1.93 מ' ואמא 1.90 ואני עצמי חגגתי בר מצווה כבר בגובה 1.95".
הרבה אנרגיות טובות
הנתון הפיזי המדהים הזה של אוראל, הופך אותו לתקווה גדולה בענף הכדורסל שלנו, שסובל באופן מסורתי ממחסור של "ביג מאנים" מתחת לסל. לוי גדל באשדוד ולאחר שהוריו רשמו אותו לחוג כדורסל בגיל צעיר, התאהב במשחק ומאז הוא שם. בצעירותו, לצד לימודים בישיבה של בני עקיבא בבני גלים, שיחק בבית"ר אשדוד.
"באופן עקרוני אין בעיה להיות דתי ולשחק כדורסל כי אין פעילות בסופי שבוע", מסביר אוראל, "היו מקרים שנסענו לחו"ל והמלון היה רחוק מהאולם ושיחקנו בשבת. אז בשביל לפתור את זה הלכתי 10 ק"מ לכל כיוון ברגל".
איתי, אביו של אוראל, שהבחין בכישרון שלו, ביקש להעביר אותו בגיל 14 לאגודה אחרת וכשנתקל בסירוב, נכנס לוי לשנת הסגר בכדי לקבל את כרטיס השחקן שלו. כשהשנה הסתיימה, החליט לעשות מעשה. הוא עזב את הבית ואת הישיבה ובחר לעבור לבדו בגיל 15, לאקדמיית הכדורסל במכון וינגייט, אותה ניהלו אז יעקב ג'ינו ונתי כהן, אקדמיה שמתמחה בין השאר בפיתוח שחקנים גבוהים.
"כשעלה רעיון האקדמיה, דיברתי עם הרב בישיבה כדי לראות מה דעתו", מספר אוראל, "הוא לא היה בעד בשלב הראשון מפני שחשש שאעזוב את הדת. כשהסברתי לו שאני מתכוון להישאר בבני עקיבא, בישיבה ובעולם הדתי. הוא אישר את המהלך".
עד כמה היה קשה לעזוב?
"המעבר היה לא פשוט וכדי לשמור על האווירה שהייתי רגיל אליה, כשחזרתי בימי חמישי הביתה, הייתי הולך לפעמים לעשות שבת בישיבה. הרבנים אמרו לי שזה הבית השני שלי ושאני תמיד מוזמן".
איך הגיבה הסביבה שלך?
"האנשים סביבי הכירו אותי, הם ידעו שלא אשבר ולא אעזוב את הדת וכולם איחלו לי בהצלחה".
במבט לאחור, איך הייתה החוויה באקדמיה?
"קשה, אבל מחשלת. זה לא פשוט לקום כל בוקר בחמש, להתפלל, לרוץ לאימון, להתקלח, לאכול, ללכת לבית ספר ולחזור מיד לעוד אימונים. זו שגרת חיים קשה וסיזיפית".
היו רגעי משבר?
"היו כמה, אבל הם עברו מהר. החברים באקדמיה נעזרים אחד בשני בכדי להתעודד, המאמנים דחפו ונתנו לי הרבה אנרגיות טובות".
לא מוכן לפרוש
הדבר שמעיב על הסיפור היפה של אוראל הוא מצבו הבריאותי. לוי נולד עם בעיה מולדת בכף הרגל, שמקשה על הליכה תקינה. רופאים שבדקו אותו לאחר שעבר לאקדמיה, קבעו שמצבו לא יוכל להשתפר ושעליו לפרוש באופן מידי. "הם היו בשוק שאני בכלל מצליח ללכת ואמרו לי שלא אצליח לרוץ ולשחק ושחבל על הזמן שלי", נזכר אוראל, "אבל אני מאוד אוהב כדורסל, זה הכיף שלי בחיים והחלטתי להילחם על זה. המאמנים באקדמיה האמינו בי ובהחלטה שלי ועזרו לי מאוד".
לפני שנתיים, לאחר שסבל מהחמרה וכאבים חזקים, הוחלט שיעבור ניתוח. "היום אני דורך על הרגל בצורה רגילה וממשיך לעבוד על חיזוק השרירים", מסביר לוי, "לא יהיה לזה פתרון מלא אף פעם, אבל כל עוד לא אסבול מכאבים וזה לא יפריע לי, אמשיך לשחק ככה".
אוראל, שגר כיום עם הוריו באשדוד, נחשב לבחור חרוץ ומשקיען וגם מאמניו באקדמיה הופתעו לטובה מההתקדמות המקצועית שלו, שכללה גם כמה הופעות טובות בנבחרת הקדטים. בשנה שעברה התגייס לצה"ל, שם הוא נמצא על תקן ספורטאי מצטיין ותפקידו הוא מש"ק דת. במאי השנה ציין עוד נקודה משמחת, כשחתם על חוזה מקצועני ראשון, באליצור יבנה מהליגה השנייה.
"זו הרגשה טובה לחתום על החוזה המקצועני הראשון", אומר אוראל, "אני מקווה שאצליח לעשות קפיצת דרך מקצועית, שיראו את היכולות שלי ושאקבל הצעות רציניות בעונות הבאות".
זה לא פשוט לעשות המעבר מגילאי נוער לבוגרים. איך אתה מתכונן?
"הליגה הלאומית היא מאוד קשה ופיזית ובתפקיד שלי צריך הרבה כוח כי דוחפים שם הרבה. בחודשים האחרונים הגברתי את קצב העבודה על הגוף בחדר כושר ואני עובד מאוד קשה".
למה בחרת דווקא ביבנה?
"בעיקר בגלל מאמן הקבוצה, אוהד יתום, שמאמין בשחקנים צעירים, מפתח אותם ונותן להם במה והרבה דקות משחק".
הציפיות ממך מלחיצות?
"אני מנסה לא לשים על זה דגש, כדי לא להפעיל על עצמי לחץ מיותר. אני מאוד מקווה שאצליח לתרום את הכי טוב שאפשר".
מה אתה צריך עוד לשפר מקצועית?
"אני צריך לשפר את ראיית המשחק שלי, לפתח את התנועה מתחת לסל ולהמשיך ולעבוד על הגוף".
מה המטרות שלך?
"השאיפות שלי הן הכי גבוה שאפשר בכדורסל ומבחינתי גם ה-NBA זו מטרה. אעשה הכל כדי להגיע הכי רחוק".
העונה גם תרוויח לראשונה כסף. איך ההרגשה?
"עדיין לא קיבלתי את המשכורת הראשונה אבל זה בהחלט דבר נחמד להתפרנס ממשהו שאתה כל כך אוהב".
להביט למשקוף בעיניים
להיות כל כך בולט כמו אוראל במדינה כמו שלנו, יכולה וודאי להיות לעתים חוויה לא נעימה, כשלאנשים מסביב אין שום בעיה לזרוק לך הערה או לבוא ולבדוק את הפלא שעיניהם רואות, "האמת שמשגעים אותי", צוחק לוי, "כל היום אני שומע לחשושים סביבי מאחורי הגב בנוגע אליי ורבים מבקשים ממני להצטלם איתם. סך הכל התרגלתי לעניין, אבל לפעמים באים אליי הרבה ביחד ואם אני ממהר, זו הופכת להיות בעיה".
נחמד להיות אטרקציה?
"כן, למדתי לקחת את זה באופן חיובי".
כמה פעמים בממוצע אתה נתקל במשקופים?
" משקופים אצלי זה כבר אינסטינקט, אני רגיל להתכופף. אם אני שוכח, המחיר הוא לחטוף מכה".
איפה מוצאים בגדים ונעליים במידות שלך?
"אני מספר 52 בנעליים ויש חנות אחת באזור יד אליהו בתל אביב למידות גדולות, שכל הגבוהים בארץ קונים בה. מה שאני לא מוצא, אני מזמין מחו"ל".
גובה כמו שלך מצריך אכילה מרובה?
"אני אוכל הרבה מאוד. בכל ארוחה אני מחסל לפחות שתיים שלוש צלחות".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"יש לי משפחה אוהבת וחברים טובים, אני מאוד אוהב את הכדורסל והכל טוב לי בחיים ברוך השם. אני בארבע וחצי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם