מי צריך את יבזורי? טימור הרגיע את הפועל י-ם

זה לא סוד שברייסי רייט הטיל לאורך זמן צל כבד על הגארד הישראלי המוכשר. במוצ"ש טימור השתחרר מול חולון וסיפק משחק של אלוף. אחרי התצוגה הכושלת מול ניז'ני, ברביעי נארח את נפטונאס ביורוקאפ. מי שרוצה להראות שגם אירופה מונחת על הפיירוול שלו, לא יכול להעניק לאלפי האוהדים שידור חוזר. שיהיה שבוע טוב

בר טימור . יש על מי לסמוך צילום: דני מרון

ביום רביעי תארח הקבוצה את נפטונאס. אחרי התצוגה הכושלת בניז'ני נובגורוד בשבוע שעבר וההתפרקות הטוטאלית ברבע האחרון, מגיע המשחק השני במסגרת היורוקאפ נגד קבוצה ליטאית נוחה, יחסית. מי שרוצה להראות שגם אירופה מונחת על הפיירוול שלו, מי שאכזב כל כך בעונה שעברה עם 2 ניצחונות מתוך 15 וסילוק מהמפעל האירופי כבר בשלב המוקדם לא יכול להעניק לאלפי אוהדים שידור חוזר. זה משחק מפתח ראשון השבוע.

ביום ראשון הבא תגיע ירושלים ליד אליהו. זה המבחן השני. המפגש מול מכבי תל אביב הפעם הוא הרבה מעבר לכל משחק אחר שהיה בין השתיים. זו האלופה החדשה מול הקבוצה במקום הרביעי, שמבקשת  לחזור ולהוביל את הליגה. זה המשך הקרב המרתק על ההגמוניה, על המקום מתחת לסל של הכדורסל הישראלי. זה המאבק הקשה ביותר של ירושלים על הרציפות ועל עצם הבשורה שחל במדינה הזו מהפך ספורטיבי אמיתי ולא מקרי, כפי שקרה עם קבוצות אחרות שזכו באליפות ואחר כך נעלמו מהצמרת לתקופה ארוכה.

מכבי תרצה לשדר מסר משלה. כמו שירושלים תבקש להראות שהיא כאן כדי להישאר, מכבי תבקש להוכיח כי המעידה שלה בשנה שעברה הייתה מקרית, והיא לא הולכת לשום מקום. מכבי תבקש לחדש את ההרתעה מול הקהל שלה, שספג כל כך הרבה ביזיונות בקיץ שעבר: ניצחון בפחות מ-20 הפרש לא יספק אותה.

במוצאי שבת התחילה ירושלים להיראות כמו אלופה, אחרי משחקי הכנה מביכים בארץ ובחו"ל. אפשר היה להבין סוף סוף את המבנה של הקבוצה ולהתחבר להירארכיה. דונטה סמית' הוא כוכב על, זה ברור, סוכן השינוי של הקבוצה בכל רגע ששבו היא נכנסת למשבר. יותם הלפרין וליאור אליהו הן דמויות מפתח, שמאזנים את החמישייה. אי.גיי. רולנד הוא רכז ברמה גבוהה, אבל לא יכול ואולי לא רוצה להיות דומיננטי בקבוצה שבה סמית מנהל את העניינים.

נקודת החולשה היא עדיין בצבע. פישר הוא סנטר טוב וחכם וחיוני אבל הוא לא מספיק. הקבוצה בונה על טוני גפני, ג'וש דאנקן ואליהו בקו הקדמי, אבל בקבוצות כמו צסק"א, חימקי או ניז'ני-נובגורוד שמולה התמודדה הפועל יכולנו לראות מה זו מסה אירופאית אמיתית  מתחת לסל.

דאור פישר מטביע את חולון. שי בעיה בצבע של ירושלים צילום: מינהלת הליגה

נקודת התורפה השנייה היא הקליעה מעבר לקו. מול ניז'ני קלעה הקבוצה 0 שלשות. מול חולון חל שיפור ניכר, ונרשמו עשר שלשות, אבל חולון היא לא מאריות הליגה ואירופה. כאן אנחנו מגיעים לנקודה העצובה של ברייסי רייט. לאוהד הפועל הממוצע היה קשה לראות את השחקן המוכשר הזה עוזב את הקבוצה בטריקת דלת.

לעולם לא נשכח את התרומה המכרעת שלו בשני משחקי האליפות מול אילת, ואת הסלים המדהימים ברגעי החרדה, בעיקר ברבע השלישי במשחק השני בארנה. מצד שני, אני שומע איך רייט נגרר למסע של שקרים, תרתי משמע, שהתחיל בשדה התעופה לוד והמשיך לסין, שם ניסה השחקן להתקבל לקבוצה אחרת, אחרי שהודיע כי הוא נוסע לטפל בבעיותיו בדנבר.

בבוא היום עוד ייכתב סיפור בלשי על המעקב אחרי השחקן בשבוע האחרון, אבל עכשיו הוא לא כאן. חבל, עצוב,. אבל אין ברירה. זו לא התנהגות, בטח לא במתחם הערכים של הקבוצה.
בקבוצה מקצועית כמו הפועל מיהרו למצוא לרייט תחליף ראוי, מאט ג'נינג, בחור חביב שדי נדהם לראות במוצ"ש לאן הגיע.

 ובכל זאת, אין רע בלי טוב. ברייסי רייט הטיל לאורך זמן צל כבד על בר טימור. במוצאי טימור השתחרר ונתן משחק של אלוף. התפריט שהגיש כלל 22 נקודות, חדירות מרהיבות לסל, משחק הגנה משובח, חטיפות וארבע שלשות מתוך ארבע.

לנגד עינינו הולך וצומח גארד העתיד של הכדורסל הישראלי. הקהל של הפועל, 6,500 אדומים במוצ"ש, הכוח המשמעותי באמת של הקבוצה הזו ואולי הסימן שהיא לא הולכת להיעלם-יצא מכליו. אם כזה טימור, מי צריך את דגן יבזורי?

ברייסי רייט. סיפור מתח בלשי צילום: דני מרון