גומרים הולכים: וואן אנד דאן משגע את ארה"ב
אחת התופעות המדאיגות בכדורסל האמריקאי גורמת לצעירי האומה לעבור שנה בקולג' לפני ה-NBA, כדי לספוג ערכים וכושר גופני. אבל כמו בכל דבר טהור, גם כאן הצליחו להפוך את זה לקרבות כלכליים. עד שנכנסו למשחק שני שחקנים שהציפו מחדש את הבעיה
מאז שנכנס החוק שאוסר על שחקנים מתחת לגיל 19 להירשם לדראפט ה-NBA, הפכו מספר מכללות למגייסות שחקנים כאלה. הבולטת בהן היא מכללת קנטאקי, בראשות אלוף גיוס שחקני שנה אחת, ג'ון קאליפרי.
כמו כל דבר בארה"ב, השיטה גררה ביקורות מחד ותשבוחות מאידך. המחשבה על כך ששחקני התיכון הפוחזים, שרבים מהם בחרו בהתעשרות המהירה על פיתוח המשחק והגוף שלהם, יחויבו לפחות בשנה אחת של עיצוב אישיות ולימוד כדורסל קסם לרבים שנחרדו מרמת הכדורסל הנמוכה אליה התדרדרה הליגה באמצע שנות ה-2000 ובאה לידי ביטוי גם בכשלונות מהדהדים בזירה הבינלאומית.
שהרי על כל קובי בראיינט, קווין גארנט ולברון ג'יימס, היו לפחות עשרה ג'ונתן בנדרים, קוואמי בראונים ורוברט סוויפטים. שחקנים שלא היו מוכנים פיזית, מנטלית או סתם נהנו מיתרונות פיזיים אדירים על הילדים שמולם.
מבקרי המהלך טענו שהוא יזנה את ליגת המכללות הקדושה להם. שמכללות גדולות ועתירות היסטוריה יזנחו את הבניה לעתיד ויצור הסמלים ההמוני של המפעל, בשם הנצחונות, חוזי הטלוויזיה וההייפ התקשורתי.
ואכן, כוכבי "הוואן אנד דאן" לא פסחו גם על המכללות הכי גדולות. אלא שסקירה זריזה של העניינים מראה שגם משחקנים אלה לא יצאה בשורה יוצאת דופן.
שלוש חמישיות השנה מהעונה החולפת מכילות בתוכן 2 שחקני "וואן אנד דאן" בלבד, כרמלו אנתוני (שהלך למכללות למרות שיכל לצאת ישר מהתיכון) וקווין דוראנט.
בקרב 4 הפיינליסטיות האיזוריות בעונה שעברה, היו רק חמישה שחקני וואן אנד דאן, שניים מהם היו שחקני קצה סגל ואף אחד משלושת הנותרים לא הכוכב המוביל של קבוצתו ואחוז נמוך מאוד מהשחקנים הללו עמדו ברף הציפיות שהציבו לעצמם.
ממבט ראשון, העונה הנוכחית לא מראה שום סימני שינוי. מתוך 10 הפרוספקטים הצפון אמריקנים הבכירים, שבעה הם שחקנים שאמורים להיות שחקני וואן אנד דאן.
אפילו מייק ששבסקי המעוטר, אחד מבכירי המתנגדים לתופעה, גייס לעצמו את ג'בארי פארקר, שיעזוב את דורהאם בסיום העונה ויפנה את מקומו לשני מגויסי טופ 10 חדשים.
אבל יש גם כמה סנוניות ראשונות של תקווה. הסנונית הראשונה והאקטיבית ביותר היא קייל ווילטר.
הפורוורד הקנדי/אמריקאי הוא לא שם מאוד מוכר למי שלא שוחה בבריכת המכללות, אבל הוא גויס לפני שנתיים לקנטאקי והיה חלק מקבוצת האליפות של אותה שנה.
הוא דורג שביעי בדירוג המגויסים של תחילת אותה שנה (מאחורי חבריו לקבוצה דייויס, קיד גילכריסט ומרקיז טיג שדורגו במקום ה-1,3 ו-5 בהתאמה) אך ברור היה שהוא צריך עוד זמן לשפר את המשחק שלו.
את קאליפרי זה פחות עניין והוא גייס שוב רביעיית שחקני "וואן אנד דאן" ובתוכם גם שני שחקני פנים (נרלנס נואל וווילי קולי-סטיין) שהיו אמורים ללכת גבוה בלוטרי, דבר שדחק את ווילטר שוב לספסל עד שנואל נפצע וגמר את העונה המאכזבת גם ככה של המכללה.
ווילטר, שמעיד על עצמו שהוא "מדמם כחול" והיה מחוייב מאוד למערכת בקנטאקי, חיכה בסבלנות לתורו, כמקובל במכללות רגילות.
אלא שלקאליפרי שוב היו תכניות אחרות ומעבר להישארותו של קולי סטיין, הוא גייס על הדרך גם את ג'וליוס רנדל, המדורג שלישי בדירוג התיכוניסטים והפאוור פורוורד הכי מדובר במחזור.
המסר לוילטייר האומלל היה ברור, אתה היית אמור ללכת אחרי שנה, גג שנתיים. עכשיו תצא לא מוכן ל-NBA, או שתשב בשקט על הספסל.
אלא שבניגוד לרובם הכמעט מכריע של מגויסי קאליפרי לאורך השנים, לקייל הצעיר לא היה ממש דחוף ללכת לליגה הטובה בעולם. אביו הוא שחקן ומאמן עבר שאף זכה בגביע המחזיקות המיתולוגי עם ברצלונה, אחותו שחקנית WNBA לשעבר, הוא לא גדל בשכונת מצוקה ואין מאחוריו תור של אוכלי חינם.
אז במקום לפדות את הצ'ק המהיר ולהתאדות מהליגה, קייל בחר ללכת למכללת גונזאגה. בעונה שעברה פרץ בגונזאגה גבוה קנדי עם יכולות מאוד דומות, אבא מאמן ועונת רד שירט בחוץ שעונה לשם קלי אוליניק.
ווילטר יצטרך לשבת בחוץ את העונה הקרובה וינסה להרשים את הסקאוטים בעונת 2014/15, אבל המסר שלו ברור.
הסנונית השניה והמשמעותית יותר היא כוכבה של אוקלהומה סטייט, מרקוס סמארט. כמו הרבה שחקנים לפניו, גם סמארט נאחז בספורט כדי לצאת מאורח חיים שלפי התיאור שלו הניח בפניו את האפשרויות "מוות או כלא".
עם יכולות כדורסל מצוינות, פלג גוף עליון חזק בצורה יוצאת דופן ואתלטיות כמעט בלתי נתפסת, סמארט הושווה לדווין ויידלפני טורניר המכללות.
בדראפט המפתיע של השנה המקום השני בהחלט היה אפשרות ריאלית בשבילו אבל הוא בחר להישאר במכללה עוד שנה כדי "לשפר את הקליעה ולחוות עוד קצת ילדות".
העובדה שסמארט, בניגוד לווילטר ובדומה לשחקני וואן אנד דאן רבים לא הגיע מרקע כלכלי מזהיר במיוחד שמה את ההחלטה שלו במקום מאוד מיוחד. אחד השיקולים המרכזיים ביציאה מהירה מדי למקצוענים הוא הכסף המהיר, בדרך כלל כדי לפצות על ילדות עשוקה ולפרנס שורה אינסופית של אוכלי חינם ואינטרסנטים שרק מחכים למיליונר בן ה19 מעבר לפינה.
החשיבה הבוגרת של סמארט היא בהחלט יוצאת דופן, כמו גם האקטיביות של ווילטר שהוא למעשה השחקן המשמעותי הראשון בעידן קאליפרי שעובר למכללה אחרת. אלה יכולים בהחלט להיות צעדים ראשונים בדרך לטרנד מתבקש בכדורסל המכללות, הדוגמה האישית. סמארט הסביר בצורה רהוטה לילדים מוכשרים כמוהו שלפעמים צריך להיות גם ילד.
ווילטר סירב להיות כלי משחק והפנה את תשומת הלב הציבורית לסכנות ב"אובר גיוס" של שחקנים לטווח קצר. הפעולות החיוביות האלה היו קריטיות, שהרי תמרורי אזהרה יש בלי סוף, אך לרוב נוטים להתעלם מהם בשיטת ה"לי זה לא יקרה" הידועה. אבל סמארט וווילטר, שבמעשיהם והצהרותיהם העמידו סטנדרט חדש של התנהלות לבכירי הפוטנציאלים בתיכון, יכולים להיות פורצי דרך בדרך לכדורסל איכותי יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם