קופץ במקום: דימה קרויטר עוד רוצה להוכיח
התוצאות שהשיג הקופץ לגובה בתחילת הקריירה בקפיצה לגובה, הציבו אותו בצמרת העולמית לבני גילו אבל פציעה טורדנית עצרה אותו ומאיימת על עתידו הספורטיבי
מדליית זהב באליפות העולם בקדטים ב-2009, זהב נוסף באולימפיאדה לנוער בסינגפור 2010 ושיא אישי של 2.28 מ' בגיל 18, העלו לכולם את מד התיאבון. אבל אז החלו בעיות בריאות להציק לבחור. דמיטרי נאבק בפציעות שונות, נכשל בניסיון להשיג את הקריטריון ללונדון 2012 ולאחרונה פורסם שבשל בעיות בריאות, לא תהיה באפשרותו לנסות ולהגיע לאליפות העולם שתיערך באוגוסט הקרוב.
דמיטרי, ממה אתה בעצם סובל?
"מאז שזכיתי לפני שלוש שנים באולימפיאדת הנוער בסינגפור, אני סובל מבעיה בשריר האחורי, וזו פציעה שתמיד צצה כשאני כבר בכושר טוב ומוכן לקפיצות רציניות באמת. משהו גורם לכאב הזה וכמה שלא בדקתי, מה שלא ניסיתי, אף אחד ברפואת הספורט בישראל לא מצליח לתת לי תשובה מוחלטת ופיתרון. לאחרונה החלטתי להתחיל ולחפש תשובה רפואית מחוץ לישראל".
ניסית גם טיפולים אלטרנטיביים?
"בארץ כבר ניסיתי כמעט הכל. טיפולים כמו דיקור מורידים לי את רמת הכאב ובאמת מאפשרים לחזור ולהתאמן אבל זה תמיד חוזר על עצמו. בשנים האחרונות סבלתי גם מבעיות בגיד אכילס ובברך אבל הצלחתי לפתור את הכל ועכשיו אתמקד אך ורק בעיה הזאת".
אולי הדרך בה אתם עובדים לא נכונה?
"בשנה האחרונה אני חושב שדווקא מצאנו את הנוסחא הנכונה לעבודה איתי, הורדנו עומסים ופתרנו את רוב הבעיות שסבלתי מהן. אין שיטה נכונה לעבודה בענף הזה, לכל אחד יש את מה שמתאים לו ולוקח זמן לגלות את זה. דניאל פרנקל לדוגמא, שגם אותה מאמן אנטולי, עושה באימון תרגילים אחרים לגמרי מאלו שאני עושה".
ועכשיו היא מתאוששת מקריעת רצועה כפולה, זה נראה לך מקרי?
"דניאל קרעה את הרצועה בפעם הראשונה בגלל נחיתה לא טובה ובפעם השנייה בגלל ניתוח לא מוצלח. עכשיו הניתוח הצליח והיא בדרך הנכונה לחזור לעצמה. קפיצה לגובה זה ספורט פיזי נטו ואי אפשר לזייף בו או לחזור לכושר גבוה תוך רגע. זה לוקח זמן וצריך לעבוד קשה".
אתה יכול להתאמן עכשיו?
"אני מאוד רוצה להשתתף במכביה ועוד לא הודעתי אחרת אבל כרגע הכל מתוח וכואב אצלי, אז באמת שאין לדעת".
איך הרגשת שהבנת שלא תצליח להגיע לאליפות העולם?
"זו לא באמת הייתה המטרה העונה. היה לי חשוב יותר להגיע לאליפות אירופה עד גיל 23, כי האמנתי שאוכל להצליח שם. זה מאוד מבאס, בייחוד שאני עייף כבר ללכת מרופא לרופא ולא זוכה לראות את האור בקצה המנהרה".
לפספס את משחקי לונדון היה קשה יותר?
"הייתי בטוח שזו העונה הגרועה ביותר בחיי. האמנתי שמצאנו את הנוסחא הנכונה לעבודה ושיהיה מצוין. ובאמת הכל עבד כמו שצריך עד שפתאום חזרו הכאבים".
עד כמה קשה עבורך המעבר מהנוער לבוגרים?
"מדובר ברמה שונה לחלוטין. אני אמנם כרגע לא במקומות הראשונים אליהם התרגלתי אבל אני גם יודע שכשאהיה בריא, ההצלחה תגיע. בשביל זה צריך לעבוד קשה מאוד ואני מוכן לזה".
היו רגעים שחשבת לפרוש?
"המצב אף פעם לא שבר אותי. אני אוהב את מה שאני עושה וכרגע גם אין לי שום אופציה אחרת ללכת ללמוד או הורים עם כסף שיובילו אותי לעשות משהו אחר. אני מאמין שאני עדיין יכול לעשות דברים יפים באתלטיקה ויש לי עוד שנתיים בצבא לעבוד ברצינות ובשקט. אחר כך כבר נראה".
מה מצבך הכלכלי היום?
"הכל מצוין וזה בעיקר בזכות הספונסרים שלי, שתומכים ומאמינים בי גם בתקופות כאלה. אני מקבל מימון גם מהאיגוד, מהאגודה שלי ומהוועד האולימפי אבל רק איתם הייתי בבעיה. בגלל זה אני גם לא לחוץ, רוצה לפתור את הבעיה הבריאותית ופשוט לעבוד בשקט ולחזור לתוצאות גבוהות".
המאמן שלך במצב פחות טוב אני מבין.
"נכון, אנטולי כרגע לא מקבל משכורת טובה, בטח תמורת מה שהוא נותן. עכשיו הוא צריך לעבוד שעות נוספות בבתי ספר ובמכללה בוינגייט, בנוסף לעבודה עם דניאל ואיתי ולמרות שהוא מקצוען, אני חושב שזה לא פשוט בשבילו. האבסורד הוא שברגע שאצליח, אז ייכנס כסף מתחרויות באירופה וגם הוא ייהנה ממנו. דווקא עכשיו כן היה צריך לעזור לו יותר".
אתה מאמין שאתה עדיין שייך לרמות הגבוהות?
"אני מאמין שכן וגם יכול לחתום לך על זה. זה הכל עניין של זמן. אם בשנה שעברה עם הפציעות הייתי באזור ה-2.28 מ', אז בטוח אוכל לקפוץ יותר כשאהיה בריא לחלוטין. עכשיו אני רק צריך להוכיח את זה".
ניקי פאלי היה תקווה גדולה בעצמו וגם עזר לך בתחילת הדרך. אתם בקשר?
"היום אני משתדל לעזור לו במה שאני יכול כי חתכו לו את כל התנאים, הספונסרים שלו עזבו והוא נפגע מאוד כלכלית. אני בכלל לא יודע איך הוא מצליח להחזיק מעמד בצורה כזאת. ניקי קפץ 2.30 מ' בגיל נוער ולדעתי זה לא הלך לאיבוד. פשוט צריך לתת זמן ושקט לעבוד. אנחנו בקשר טוב עד שזה מגיע לתחרות. שם אנחנו רוצים לאכול אחד את השני".
לפני שנתיים חווה דימיטרי טראומה משפחתית לא פשוטה. התדרדרות בריאותית של יבגני אחיו, שהגיע לביקור בישראל לאחר תקופה ארוכה שכניסתו לכאן נאסרה בשל בעיות שונות, הובילה לאשפוז דחוף בבית החולים במצב חמור. יבגני נפטר שם תוך זמן קצר ממחלה קשה, בזמן שחיכה להשתלת כבד.
"החיים ממשיכים הלאה ואין הרבה מה לעשות. אני יודע שאח שלי לא היה רוצה בשום אופן שמה שקרה ישפיע לי לרעה על הקריירה. בימים האחרונים הגיע אלינו הבן שלו, בן שמונה, לבלות את חופשת הקיץ בישראל וזה עושה לנו טוב בלב".
איך השירות הצבאי שלך, קשה לפתוח ממטרות?
"הכל בסדר גמור עם הצבא אבל אני מעדיף לא להרחיב כי אני לא יודע אם מותר לי. הכי חשוב לי שמתחשבים בי, נותנים לי לצאת לתחרויות ואימונים ולא פוגעים לי בקריירה".
מה החלומות שלך?
"הפציעות גרמו לחלומות שלי להצטמצם וכרגע המטרה שלי היא למצוא פיתרון בריאותי ולהגיע לאולימפיאדה האירופית הראשונה, שתיערך באזרבייג'אן 2015. החלום הוא להתברג בין הח'ברה הטובים ולעשות תוצאות איכותיות".
אחרי הצבא אתה מתכנן ללמוד?
"בטח. הוצאתי בגרות טובה אז יש לי הרבה אופציות, ואני עדיין מתלבט ביניהן. אני חושב על כיוון של מכונות, הנדסה או אפילו רפואה. אני שואף לקריירה ספורטיבית מוצלחת, אבל גם לקריירה מוצלחת עוד יותר בצד המקצועי".
איפה תהיה עוד חמש שנים?
"אני מאמין שאבריא, שהנוסחא שמצאנו תעבוד ושאתמודד בטופ העולמי".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"כרגע אני באחת כי אני באמת לא רואה כרגע איך אני יוצא מהפציעה הזאת, ואני מודאג שאתקשה לממן את הטיפולים בחו"ל לבד, במידה ולא יעזרו לי. אני מאמין שבסופו של דבר כל הקשיים האלה יוציאו אותי מחוזק ויעזרו לי להתמודד עם החיים בטווח הארוך ובצורה הטובה ביותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם