חושבים שיהיה עוד מייקל ג'ורדן? תשכחו מזה
ביום הולדתו ה-50 ברור לגמרי שלא יהיה עוד ג'ורדן. לברון אולי טוב לא פחות, אבל מייקל סלל לו את הדרך - עסקית ומקצועית. אלוהים הוכיח שהכישרון חשוב יותר מההגדרות המקובעות של תפקידים וסנטימטרים
לאורך השנים עברה משקולת היורש בין שמות שהיו רחוקים יותר ממימוש הפוטנציאל, כמו גראנט היל, וינס קרטר וטרייסי מגריידי, וקרובים יותר, כמו קובי בראיינט ולברון ג'יימס.
אולם, דווקא בימים בהם האחרון מוכיח שמקצועית הוא מזכיר את כוכב העבר יותר מכל אחד אחר, ברצף בלתי נתפש של משחקים עם 30 נקודות ומעלה בלפחות 60 אחוז מהשדה, חשוב להבין שלא יכול להיות עוד ג'ורדן.
זה לא שלברון לא יכול לזכות בשש אליפויות - ג'ורדן זכה בראשונה בגיל 28, גילו הנוכחי של קינג ג'יימס - אבל חתן יום ההולדת, בן 50 היום, הוא תוצר של תקופה ספורטיבית ותרבותית אחרת, שלא תחזור.
במובן מסוים, ג'ורדן הוא האיש שסלל את הדרך למסלול המקצועי והכלכלי של לברון.
בניגוד לפורצי דרך אחרים, ג'ורדן היה ועודנו אדם נטול אידיאולוגיה, פרט לרצון כמעט חולני לנצח.
אי אפשר להשוות אותו לדמויות בעלות משמעות פוליטית כמו המתאגרפים ג'ק ג'ונסון ומוחמד עלי, שחקן הבייסבול ג'קי רובינסון, והאתלטים ג'ון קרלוס וטומי סמית', ששילמו מחירים כבדים על נוכחותם כשחורים בעולם לבן או על מעשים שנויים במחלוקת.
כשג'ורדן סירב לתמוך במועמד השחור והדמוקרטי הארווי גאנט בבחירות לסנאט בצפון קרוליינה ב-1990, הוא אמר לחבר: "גם רפובליקנים קונים נעלי ספורט" (בהמשך תרם לאובמה, אבל רק אחרי פרישתו וכשכבר היה עשיר כקורח).
עם זאת, לנוכחות של מייקל ג'ורדן כשחקן כדורסל וכאיש עסקים, שהפך בשלב מסוים לפנים המוכרות ביותר בעולם, היתה השפעה פוליטית וכלכלית עצומה. הגורם הראשון למהפכת ג'ורדן קשור דווקא לחוזה הנעליים שלו עם נייקי. גם אם כמה מנהלים שמרנים ב-NBA, שאליהם נגיע מיד, לא זיהו את הפוטנציאל שלו, עולם הסניקרס הבין מיד עם איזה אליל יש לו עסק.
ג'ורדן בכלל רצה לחתום באדידס, שהתעלמה ממנו עקב מהומה ארגונית, אבל חברות כמו קונברס, ספוט-בילט (שנבלעה בינתיים בסאקוני) ונייקי עשו הכל כדי לזכות בשירותיו. נייקי הציעה לו חצי מיליון דולר לשנה למשך חמש שנים, סכום חסר תקדים ב-NBA, לשם השוואה, החוזה הגבוה ביותר לכדורסלן עמד קודם על 150 אלף דולר לשנה לחברו לשעבר של ג'ורדן בצפון קרוליינה, ג'יימס וורת'י, בקונברס.
ג'ורדן ניצל את הרצון של החברה להחתימו כדי להיות הכדורסלן הראשון שמשפיע על עיצוב הנעל, "אייר ג'ורדן" המיתולוגית. בהמשך, לאור ההצלחה המסחררת, גם קיבל מותג בת כבעל מניות בנייקי, "ג'ורדן ברנד". ההצלחה המסחררת של המותג, שמכר נעליים בשווי 2.5 מיליארד דולר ב-2012, היא אחת הסיבות שניייקי הציעה לג'יימס חוזה עתק של 90 מיליון דולר מיד אחרי שסיים את התיכון. ובעוד ג'ורדן עבד תמיד עם סוכן לבן, דייויד פאלק, איש העידן החדש ג'יימס בטוח דיו בעצמו כדי למנות את חברי הילדות שלו למנהליו ולמעשה לנהל בעצמו את עסקיו.
אלא שהמהפכה האמיתית של ג'ורדן היא מקצועית. הוא השחקן הגדול הראשון שהוכיח שערכו של גארד לא נופל, ואולי עולה, על זה של שחקן ציר. כיום, כשכמעט כל הליגה משחקת בהרכבים נמוכים, זה נראה כמעט מובן מאליו, אבל בלי ג'ורדן, שחקני חוץ כמו בן מקלמור מקנזס ושבאז מוחמד מ-UCLA לא היו מועמדים לבחירה ראשונה בדראפט הקרוב.
עד ג'ורדן, הגארדים הגדולים היו זקוקים לסנטר דומיננטי כדי לזכות בתארים: לקוזי ולהאבליצ'ק בבוסטון היה ביל ראסל, אוסקר רוברטסון המתין לבחירה בדראפט בלו אלסינדור כדי לקחת אליפות יחידה במילווקי, ג'רי ווסט הפסיד כל הקריירה לסלטיקס עד שהלייקרס צירפו את ווילט צ'מברליין, ומג' יק ג'ונסון לקח את כל תאריו יחד עם אלסינדור בשבתו כקארים עבדול ג'באר.
הבחירה בסם בואי לפני ג'ורדן נראית תמהונית, אבל חשוב לזכור שפורטלנד טרייל בלייזרס חלמה בלילות על יורש לאיש שהוביל אותה לאליפות היסטורית שבע שנים קודם לכן, שחקן ציר כמובן - ביל וולטון.
ג'ורדן, בזכות התקפת המשולש של פיל ג'קסון וטקס ווינטר, הוכיח שאפשר לקחת שש אליפויות בלי שחקן ציר אמיתי ואפילו בלי רכז, ושהכישרון חשוב יותר מההגדרות המקובעות של תפקידים וסנטימטרים. כשלברון לקח את אליפות הבכורה שלו, גם הוא עשה זאת ללא שחקן ציר אמיתי וכשהוא מוצב רשמית בעמדה 4, אך בפועל משמש לעתים כרכז.
בתחומים אחרים, ג'ורדן, שנחשב כשהגיע לליגה לשחקן שימשוך קהל אך לא יביא תארים, הוא פשוט תוצר של תקופה שלא תחזור. בסרט תיעודי על הטרגדיה של סם בואי, הוא סיפר שאחת הסיבות שבחר לשחק במכללת קנטאקי היא ריבוי השידורים הישירים של הקבוצה מחוף אל חוף - שלושה במספר בשנה.
כיום, אחרי הפיכתה של ESPN לאימפריה, עידן השידורים הדיגיטליים והשידורים בלוויין וכמובן האינטרנט, כל קבוצה גדולה משודרת עשרות פעמים והיקף המידע על מועמד לדראפט הוא בלתי מוגבל.
ג'ורדן שיחק שלוש שנים במכללה, אצל מאמן כדין סמית', שקידש את הקבוצתיות, סלד מאינדיבידואליזם והחביא חלק מכשרונו. מאמני המכללות הגדולים כיום, כמו ג'ון קליפארי מקנטאקי, מפתים בוגרי תיכון להיבחר בכך שיבליטו אותם ויספקו להם די זריקות לסל כדי להיבחר במקום גבוה אחרי שנה אחת בלבד.
הג'ורדן הבא כבר לא ידורג במקום השלישי, כי הוא ינותח לעייפה בניתוחים סטטיסטיים מתקדמים על ידי הג'נרל מנג'רים המודרניים, שמתבססים על נתונים ולא על אינסטינקטים. למרבה האירוניה, אחד המנהלים היחידים בליגה שטרם הפנים שהזמנים השתנו הוא הג'נרל מנג'ר הכושל בדימוס של וושינגטון וויזארדס, והבעלים הנוכחי של השארלוט בובקאטס. קוראים לו מייקל ג'ורדן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם