טופ 10: שבוע קסם
סיכום השבוע ב-NBA של nrg ספורט: קסמים, קוסמים, חוסמים, מנהיגים, זאבים, נעלמים, ושני מושגים מהלכסיקון – עונת אחרי-חוזה, ועונת אחרי-אליפות
בינתיים ארון אפללו משחזר את המספרים שלו בדנבר, וניקולה ווצ'ביץ' לא רחוק מדאבל דאבל בחמישיה של המג'יק. דווייט ואיגי לא רחוקים מהממוצעים שלהם, אבל עם השפעה שלילית על טור הניצחונות של קבוצותיהם החדשות, שזה יותר ממה שאפשר לומר על ביינום, לו אין שום השפעה כלל.
9. מופע החסימות של לארי סאנדרס. הפורוורד סנטר האלמוני של מילווקי הצליח לסיים שלושה משחקים השבוע עם 22 חסימות, כולל 10 במשחק אחד, השוואת שיא מועדון של קארים עבדול ג'באר. באותם משחקים הוא רשם מספרים של 10-12-10, 18-16-5, 8-7-7 (נקודות-ריבאונדים-חסימות). סאנדרס בעונת פריצה, אבל בפניו שתי בעיות עיקריות: חוסר יציבות, שנובע בעיקר מכך שלא תמיד הוא מקבל מספיק דקות עקב בעיית עבירות, והעובדה שגם עם המספרים המדהימים שלו מילווקי לא ממש קורעת את הליגה. ההפסדים יכולים לגרום לסקיילס לשלוח למגרש את אפה אודו וג'ון הנסון, שמחכים על הספסל לפריצה משלהם. גם אחרי המספרים הללו, לסאנדרס שום דבר לא מובטח.
8. כרמלו-לס. הניקס עלו למשחק יום חמישי מול מיאמי ללא הכוכב הגדול שלהם (את תגובתו של דייויד סטרן לא ניתן היה לקבל), כרמלו אנתוני שנפצע לילה קודם, וללא אמארי סטודאמייר שעדיין מחלים מניתוח בברך. נראה כמו מתכון לתבוסה, אבל התבוסה הגיעה מהצד השני, כשניו יורק היא הקבוצה השלישית שמנצחת בחוץ אלופה מכהנת ב-20 הפרש ומעלה ללא הקלעי הבולט שלה (אחרי אורלנדו ובוסטון, נגד שיקאגו העלובה של 1999). הניקס קלעו 18 שלשות, כולל שמונה בשמונה דקות ברבע השלישי, והגבילו את וייד ובוש ל-6 מ-25 יחד. לברון כמעט רשם טריפל דאבל, אבל אם טריפל דאבל שלו לא הספיק מול הוויזארדס, הוא בטח לא יספיק מול הניקס כשהם קולעים ככה.
7. קבוצה של קוסמים. "האנשים היחידים שחושבים שיש לכם סיכוי לנצח הלילה, הם האנשים שנמצאים בחדר ההלבשה הזה", אמר המאמן רנדי וויטמן לשחקני וושינגטון לפני המשחק מול מיאמי. לא סתם אמר: מעולם לא ניצחה קבוצה עם 7.1% הצלחה את האלופה המכהנת, וספק רב אם היא עשתה את זה כשהסופרסטאר ממול רושם טריפל דאבל.
וושינגטון קלעה 30 נקודות ברבע הראשון וגם בשני, מסרה 31 אסיסטים במשחק כולו, והגיעה ל-48 אחוז מהשדה. קווין סראפין, ג'ורדן קרופורד, מרטל וובסטר וכריס סינגלטון הם האחראים העיקריים, ואולי בכל זאת יש כמה צעירים מבטיחים בוויזארדס.
6. לא חוליגן, מנהיג. זאק רנדולף נפטר מתדמית החוליגן כשעבר מפורטלנד לניו יורק. צעד נוסף הוא עשה כשהגיע לממפיס (אחרי תחנה בקליפרס), וזנח את תדמית השחקן שמחבר מספרים אישיים יפים בקבוצות שממעטות לנצח. בממפיס רנדולף הפך למנהיג, ולסופרסטאר. בינתיים הוא מוביל אותה למקום הראשון בליגה. לוח משחקים מרווח (רק 17 משחקים לעומת 19 של היריבות) ונוח (10 משחקי בית) עזר, אבל גם משחק של 38 נקודות ו-22 ריבאונדים מראנדולף, כמו מול פניקס השבוע, לא הזיק. לא מדובר בסתם מספרים: הוא בסך הכל השחקן השני שמגיע למספרים האלה ב-12 השנה האחרונות, בנוסף ל-45 ו-23 של דווייט הווארד מול גולדן סטייט.
5. זאב צעיר. אלכסי שבד כנראה לא יכול להתחרות עם שמות כמו דמיאן לילארד, אנתוני דייויס (הפצוע בינתיים) ומייקל קיד-גילכריסט על אור הזרקורים, בטח כשהוא משחק במינסוטה הקפואה, אבל בינתיים גם לו יש עונת רוקי מוצלחת מאוד.
שבד עולה מהספסל ומספק נקודות ומנהיגות. השבוע הוא רושם 61 נקודות, ו-13 שלשות מ-24 נסיונות בארבעה משחקים. זה הספיק לזאבים לשני ניצחונות בלבד. רוביו אמור לחזור בקרוב, ועם רידנאור ובריאה נראה שמקומו ברוטציה בסכנה, אבל אם שבד ימשיך לשחק ככה, כנראה שהוא זה שיאיים על האחרים.
4. צעיר לנצח. קובי ברייאנט רשם השבוע את הנקודה ה-30,000 בקריירה שלו (נכון לעכשיו, כבר 30,051), השחקן החמישי שעושה זאת ובגיל צעיר מכולם. הסיכוי לעבור את קארים קלוש, אבל לעקוף את ווילט וג'ורדן עוד אפשר גם אם הוא מתכוון לפרוש בקיץ 2014. הדבר היחידי שמעיב על ההישג הוא שלמרות הכושר הפנטסטי שלו, הקבוצה
ההשפעה של החלפת המאמנים לא נראית בשטח, וקובי מתחיל לאבד סבלנות. השבוע הוא כבר קרא לגאסול "ללבוש את מכנסי הילד הגדול שלו". ומאז נעלמו עקבותיו של גאסול. שמועות על טריידים כבר מרחפות באוויר, ובינתיים פאו פיתח גם דלקת ברכיים, שתקשה על לבישת המכנסיים.
3. איפה האהבה? קווין לאב לא פתח את העונה בגלל פציעה ביד הקולעת. זה ניכר במשחקו של לאב שכרגע רחוק מאוד ממוצעי הנקודות שהציג שנה שעברה. הוא קולע השנה 19 נק' למשחק לעומת 26 בעונה שעברה, כשהצניחה הגדולה היא באחוזים מכל הטווחים. 36 אחוז שדה (לפני הטיול מול קליבלנד הלילה) לעומת 45 בעונה שעברה, 20 אחוז לשלוש לעומת 36 בעונה שעברה, ו-65 אחוז מהקו לעומת 82 בבעונה שעברה. יצר התחרותיות והרצון לנצח עדיין שם, והשאלה היא איך מוציאים את לאב מזה. שיזרוק פחות? שינוח ויחזק את היד הקולעת? להמשיך עד שזה ייכנס? מה שבטוח, שהוולבס זקוקים לאחוזים גבוהים יותר מלאב כדי להגיע לפלייאוף.
2. עונת אחרי חוזה. המושג של "עונת חוזה" ידוע ומוכר ב-NBA, ומתייחס לשחקן שאמור לסיים חוזה, ומשחק כדורסל פנטסטי, כדי להבטיח את החוזה הבא. הבעיה היא, במקרים רבים, בעונה שאחרי החתימה על החוזה הגדול. מוצג א': רוי היברט. אחרי עונה נפלאה ופלייאוף טוב, פורטלנד חשקו בשירותיו של הסנטר והביאו את מחיר השוק שלו למקסימום. אינדיאנה התרצו ונתנו לו את החוזה שביקש. כעת היברט משיב להם בירידה חדה בכל המספרים למעט החסימות. יכול להיות שחסר לו רכז טבעי שיזין אותו, ועדיין מסנטר בגובה 2.18 מטר עם חוזה מקסימלי מצפים לקצת יותר מאשר 38 אחוז מהשדה והופעת אורח בריקוד "גאנגנם סטייל".
1. עונת אחרי אליפות. משהו לא ברור עובר על ההיט. לברון ג'יימס נבחר לספורטאי השנה של ספורטס אילוסטרייטד, כמעט רושם שני טריפל דאבלים רצופים, ומיאמי מפסידה פעמיים. הבעיה היא לא רק ההפסדים, אלא גם איכות המשחק של ההיט, ובמיוחד ההגנה. גם זה לא חדש, הם נראו כך גם מול הספרס נטולי הכוכבים וקליבלנד נטולת אירווינג, רק שאז זה הסתיים בנצחונות דחוקים, והפעם זה לא הספיק.
ההיט מאפשרים לקבוצות לקלוע מולן 100.6 נקודות, מקום 23 בליגה. גרוע יותר מסקרמנטו, גולדן סטייט, וושינגטון ואפילו הלייקרס. זה בלתי מתקבל על הדעת, ולא תמיד תהיה שם שלשת ניצחון של ריי אלן. ההיט צריכים להתחיל לשמור. אם משחק התקפה רע אפשר ליחס לכושר, בהגנה אין הנחות, צריך רעב, ואולי זו בדיוק הבעיה כמו שאמר כריס בוש: "בלתי אפשרי לשמור על אותה האש, אותו הרעב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם