הדינוזאור האחרון: הווארד יצליח בלייקרס?
סנטר בליגה של פורוורדים. ילד שמחפש אהבה בעולם שמדבר ביזנס. שותף מלא בהתקפה שתתחיל אצל נאש וקובי. אחרי שהחריב את הקן באורלנדו, ועזב אותו בתום שמונה שנים ללוס אנג'לס, הקריירה האמיתית של דווייט הווארד מתחילה עכ-שיו
הוא קורא לעצמו סופרמן, אבל אם יש גיבור אגדי שבאמת מזכיר את דווייט הווארד,
שחקן הפנים הדומיננטי, הכל יכול, השולט בעולם, הזוכה באליפויות. ודווייט הווארד, הקיץ, החליט להתבגר. לאו דווקא ברמה האישית - לכך עוד נגיע. אבל ברמת הציפיות ממנו ומה אעשה כשאהיה גדול, הווארד הפנים בגיל 27 שכדי לקדם את הקריירה - כמו שעשה שאק ב-1996, כשהיה בן 24, באותה עיר - אין לו מה לחפש יותר באורלנדו. "הווארד מבין עכשיו", מסבירה למעריב כתבת ESPN לוס אנג'לס רמונה שלברן, "שכדי להמשיך ולגדול, הוא חייב לעזוב את הקן".
לא שנותרה לו ברירה. בשנה האחרונה, סאגת "דווייטמייר" (משחק מלים על 'סיוט') טלטלה את המועדון בו שיחק הווארד מאז 2004. הווארד רצה מאוד לעבור לנטס, שהתכוננו לבנות מסביבו את הקבוצה החדשה והנוצצת העוברת לברוקלין. רק שבשביל עיסקה, צריך שני צדדים. "הוא רצה שאורלנדו תעביר אותו, אבל בלי לומר זאת בעצמו", מגדירה זאת שלברן. התוצאה היתה זגזוגים היסטריים משבוע לשבוע, וכאשר התקרב דדליין הטריידים, גם מיום ליום, אפילו משעה לשעה.
"הוא מוכשר. מוכשר מאוד. אני מקנא ביכולות הניתור שלו. הגוף שלו נדיר. גנטיקה. וקצת מוזר איך הוא ניהל את הקריירה שלו" (שאק)
המאמן סטן ואן גאנדי הודיע יום אחד לכתבים שהווארד ביקש לפטר אותו. אחרי שתי דקות נכנס הווארד לעמדת הראיונות, חיבק את סטן ושאל את הכתבים בבוז מי המקור לסיפורים האנונימיים שלהם. העניינים הגיעו לרמות אבסורדיות. בסופו של דבר, עם קשר או בלי, גם גופו של הווארד בגד בו לראשונה בקריירה. ניתוח בעקבות פריצת דיסק גרם לכך שאורלנדו תתאדה בפלייאוף במהירות.
ואן גאנדי אכן פוטר, גם המנג'ר אוטיס סמית'. במסגרת ניקוי האורוות, מינו המג'יק מנג' ר צעיר מהנהלת אוקלהומה סיטי, רוב הניגן בן ה-30. הוא לחץ על המתג. הווארד עבר ללייקרס בעסקת ענק, אורלנדו התחילה להיבנות מאפס.
אם הווארד אכן אמור לשמור על הלפיד בוער, אין קבוצה מתאימה יותר מלוס אנג'לס לייקרס ומסורת הסנטרים המפוארת שלה. ג'ורג' מיקאן, ווילט צ'יימברליין, קארים עבדול ג'באר, שאקיל אוניל ויש שיוסיפו גם את ולאדי דיבאץ
הווארד כבר נפגש עם קארים, ונראה מצוין במשחק ההכנה הראשון. רק שבעצם הגעתו לקבוצה עם קובי בראיינט, סטיב נאש ופאו גאסול, יש קאץ' מסוים: התפקיד של הווארד יהיה שונה לחלוטין מזה של קודמיו ברשימת הסנטרים העילאיים. הסנטר הטוב בליגה כיום הגיע כחתיכה אחרונה בפאזל, ובמקרה הטוב, כאבן פינה עתידית אחרי פרישת קובי בקיץ 2014.
רק שבמקרה של הווארד, פחות עבודה ועומס אולי יהיו שווים יותר. יותר ניצחונות, יותר שמחה, וודאי שיותר אליפויות מהאפס שיש לו ברזומה. בפורמט הנוכחי, לקבוצה של הלייקרס יש פוטנציאל מפחיד. שלברן: "קובי הסביר זאת היטב - כל ארבעת הכוכבים עושים דברים שונים. קובי חותך לצבע וקולע עם הגב לסל, נאששובר הגנה בחדירות, דווייט מתגלגל לסל וקולע מפיק' נ' רול וגאסול קולע היטב מאיזור העונשין ועובד נפלא עם הרגליים מתחת לסל.
זה לא כמו ב-2003/4 כשגארי פייטון קלע מאותם מקומות כמו קובי וקרל מאלון אהב לשחק על הבלטה של שאק. דווייט מסיים מצוין ליד הטבעת, אבל אין לו את עבודת הרגליים ומהלכי הלואו-פוסט של שאק. אני חושבת שהתפקיד שלו כאן ייטיב עמו יותר ממה שעשה באורלנדו".
"הוא ישתפר באל.איי, מכיוון שהוא משחק תחת זרקורים גדולים יותר", מוסיף נייט דרקסלר, מהבלוג "מג'יק בסקטבול". " ההוק-שוט יתפתח, אולי אחוזי העונשין יעלו, היכולת שלו לקלוע תשתפר. אני באמת מאמין שהוא במקום הנכון כדי שכל זה יקרה. אולי הלחץ עליו יעלה מבחינה חברתית, אבל במשחק עצמו, הלחץ רק יירד".
אריק פינקס, ממדור NOW LAKERS בלוס אנג' לס טיימס, תורם את הזווית שלו: "כשקבוצות טובות עם הרבה סטאר-פאוור מתחברות, בדרך כלל המשחק הופך קל יותר עבור השחקנים הטובים יותר. הווארד ובראיינט ישחקו היטב יחד. כולם שם צריכים קצת זמן יחד על המגרש, אבל אני מאמין שבסופו של דבר זה יעבוד והווארד יפרח".
בהגנה, הסיפור אחר לגמרי. הווארד יודע להגן על הטבעת כמו שמעטים יכולים, עם שילוב נדיר בין גובה, ניתור, קואורדינציה וקריאת מהלכים. הוא פחות טוב בקרבות קרקע, אבל זו המומחיות של גאסול, וגם מטא וורלד פיס וקובי בראיינט אמורים לעזור. כשכל יתר החמישייה סביבו עברה את גיל 30, בואו נגיד שבראון די בונה על הנוכחות של הווארד בצבע בצד הזה של המגרש.
"אני מרחם עליו לפעמים. הכל על כתפיו. הוא נותן מספרים ענקיים, ואז צריך לספק גם הסברים. לא תמיד כיף להיות דווייט הווארד, אבל אם אתה קורא לעצמך The Man, תתמודד" (שאק)
הציוות עם שני מוסרי-על אינטליגנטיים כמו נאש וגאסול, ועם שחקן שמושך הגנות כמו קובי, ישאיר את הווארד חופשי הרבה. על פניו, על המגרש אין סיבה שזה לא יעבוד. אלא אם מסתכלים סביב, אל מספר מוקשים פוטנציאליים. גם המאמן מייק בראון, המאמין בהתקפת "הכוכב עם הכדור וכולם מסתכלים", שהביא את אדי ג'ורדן כדי להנחיל את "התקפת פרינסטון" הקבוצתית והדינמית יותר - אבל בעיקר הווארד עצמו. איך יתמודד האיש, שרגיל שכל המיקרופונים מכוונים אליו, עם המצב?
"לדעתי, הווארד כבר הצליח להשתלב", מעידה שלברן על המתרחש בחדר ההלבשה הצהוב-סגול, "הוא מכבד מאוד את שלושת הוותיקים ורוצה ללמוד מהם, לא לכפות עליהם את רצונו. הוא בחור נחמד, עם כריזמה שכובשת בקלות את חבריו לקבוצה והאוהדים. אני לא יודעת כמה זמן הווארד יסכים להיות משני לקובי ולנאש, אבל בשנה-שנתיים הקרובות זה אמור לעבוד".
פינקס נזכר בימי הדווייטמייר, וטוען: "הווארד מבין עכשיו טוב יותר איך העסק עובד. הוא טיפוס שאוהב לרצות אנשים, אבל לומד בדרך הקשה שאי אפשר שכולם יהיו מרוצים". והבלוגר דרקסלר פסימי מכולם: "דווייט, באופן מוזר, ילדותי בערך בכל דבר שהוא עושה. שום דבר לא השתנה בהתנהגות, בדיבור, בציוצים, בשפת הגוף, כדי לתת אינדיקציה שהוא למד משהו מכל מה שקרה".
הווארד עצמו, רגע לפני השאלות אליו אחרי משחק האימון הראשון, זרק שאלה משלו לכתבים. "גם כשהעונה תתחיל יהיה כל כך כיף איתכם? ", תהה הסנטר, "מה יקרה כשנפסיד כמה משחקים? ". האמת שהשאלה צריכה להיות הפוכה: מה יקרה להווארד כשהחריקות הבלתי נמנעות יגיעו? "הדרך בה הווארד התנהל בתקופה ההיא באורלנדו", מודה פינקס, "ודאי מטרידה משהו מבחינת הלייקרס".
"כיום, אני לא יכול לזכור שמות של חמישה סנטרים בליגה" (שאק)
הכדורסל אכן השתנה. כן, יש סנטרים טובים. על כולם יש סימני שאלה. אנדרו ביינום שעזב את הלייקרס, הגיע לפילדלפיה וגם בעיות הברכיים. טייסון צ'נדלר עוגן הגנתי, אבל אף אחד לא חושב לשרטט לו תרגיל. ברוק לופס בנטס סופר-מוכשר התקפית, אבל לא מסוגל לקחת ריבאונד גם אם יבוא אליו עם שליח הביתה.
לרוי היברט מאינדיאנה יש נתונים אבל אין את האופי הדומיננטי, ובסרטון היו-טיוב הפופולרי ביותר בכיכובו הוא רוקד "גאנגנם סטייל". דמרקוס קאזנס מסקרמנטו, גרג מונרו מדטרויט וג'אוייל מקגי מדנבר ורסטיליים אבל בוסריים. קווין גארנט, שהוסב לעמדה 5, כבר בן 36. יואינג, אולאג'ואן והאדמירל כבר לא גרים כאן יותר, בליגת הפורוורדים והגארדים הזו.
קחו לדוגמה את אוקלהומה סיטי: בצעד אמיץ, החליטו הת'נדר בפברואר 2011 להביא מבוסטון את קנדריק פרקינס, ולצוות אותו לסרג' איבקה. אם איבקה המעופף הוא כיפת ברזל, פרקינס הוא שדה המוקשים. מי שמנסה להיכנס לצבע שלו, מנוטרל. בפלייאוף האחרון הוא אימלל את נוביצקי, ביינום וגאסול, ודאנקן. רק שבגמר מיאמי שיחקה מולם בלי סנטר, וקנדריק נשאר בצבע כמו עציץ חסר שימוש. לאלופה האחרונה אפילו לא היה סנטר אמיתי.
מה כל זה אומר על הווארד? שהקריירה שלו באל.איי אמורה להתפתח בהדרגה - עד לנשיאת הלפיד ביום בו קובי יפרוש. רגע, עדכון: ייתכן שבלייקרס בונים על סופרסטאר אחר בקיץ ב-2014, וינסו בכלל להביא את לברון ג'יימס. כנראה שגם הסנטר הטוב בעולם, אפילו אם יאריך את חוזהו בלייקרס בקיץ הקרוב, הוא לא תעודת ביטוח מספיק טובה לטווח ארוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם