ראשי » ספורט » כדורעףגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

כדורעף: מכבי ת"א מחזיקת הגביע

החבורה של זוהר בר נצר שוב גילתה עליונות, הכפר סבאים לא ממש ניסו להפריע והצהובים חגגו גביע חמישי תוך שעה ורבע עם 16:25, 19:25, 22:25

1. זו לא היתה משימה פשוטה. בכל זאת, גמר גביע הוא אירוע מחייב. בטח כשאתה הדאבליסט המכהן, ולכולם מסביב נדמה שהדרך לעוד הנפה כמעט אוטומטית. שמכבי ת"א במעמדה, כבר לא זקוקה להכנות. שהכל ברור מראש.

והפעם, זה היה עוד יותר קשה מבעבר. הפועל כפ"ס לא היתה שם כדי לתת פייט מינימלי, שיקנה לעומר רובישטיין זמן לחשוב. תוך שעה ורבע הקפטן הוותיק צריך היה לקבל החלטה. בסוף הוא הלך על פשרה. חצי קבוצה באה איתו להניף גביע חמישי רצוף של מכבי ת"א.

2. ומי שמנסה להבין למה כנראה שגם השישי עוד יגיע, צריך היה לראות את המלווים. לא עומרי שוורץ, הליברו והאיש שהגביע הזה הגיע לו יותר מכולם. לא ניקו אפרון, שמפקד על השושלת מהתואר הראשון. לא שון פייגה ולא גנה סוקולוב. אפילו לא עומר דננברג הקשיש, ששוב היה שם בזמן אמת.

מכבי ת"א עלתה להניף גביע עם אלכס מורנו, זר קולומביאני במשבר, שהגיע לארץ עם שם ענק, ואתמול בכלל לא שותף. עם זיו שמש, הדבק החברתי, שכמעט לא משחק, אבל אלה שכן משחקים לא יוותרו לו על אימון אחד. ועם מרסלו סאקי. מגה כריש ברזילאי בן 38, ששיחק ברמות הכי גבוהות בכל העולם, ואיכשהו נראה אתמול מאושר כמו ילד בן עשרים, שהנחית כרגע כדור ראשון בחיים.

3. וזה, אם תרצו, הסיפור של גמר הגביע בין מכבי ת"א להפועל כפ"ס. על פי אבן שושן, 'שבע' הוא מי שקיבל די צורכו, או בא על סיפוקו המלא. מכבי ת"א, מתברר שוב, אולי קיבלה בשנים האחרונות די צורה של קבוצה תחרותית. מה גם שגרעין השליטה מתבסס כל השנים על אותם אנשים.

ועדיין, סיפוקה המלא עדיין רחוק. אתמול, אחרי חודשיים מטורפים של משחקים אירופאים

בלו"ז לא מוכר, ולא מעט לחצים שכמעט עלו לה בהדחה בחצי הגמר, דווקא החבורה הזקנה (מגובה בצעירים שכבר אספו תארים בעצמם) של זוהר בר נצר הגיעה הרבה יותר רעבה מכפ"ס. ולראיה, את הגביע מכבי לקחה קודם כל בזכות ערב ענק בהגנה. הצגה שאולי החל בכדור ששוורץ הביא כמעט מהיציע, אבל התפשטה בין כולם. אחד מהערבים האלה שפשוט כדורים לא נוגעים בריצפה.

4. מהבחינה הזו, מן הסתם היה מאוד מתסכל להיות כפר סבאי במלחה. מראש פערי האיכות די ברורים. הקבוצה שירש איתי בכרח משגיא ברעם יכולה ללטף לעצמה את האגו על עצם ההעפלה לגמר, בעונה מורכבת. פחות על הרמת הידיים בכל רגע מומנטום.

אולי עוד הסבר לייאוש של ברעם באמצע העונה. כי אולי מכבי היתה מנצחת בכל מקרה. היא יותר טובה. אבל פייגה, שוורץ, סאקי ושות' לא צריכים הנחות. וכפ"ס, גם כשכבר עשתה קולות של קאמבק, התרסקה בכל פעם שהלחץ התחיל לטפס.

וכך, למשל, יתרון 17:18 במערכה שניה התרסק בפסק זמן תל אביבי אחד, במהלכו בר נצר בעיקר ניסה להעיר את שחקניו. משם מכבי רצה ל-1:8 ומעשית סגרה את המשחק בדרך ל-0:3 בסיום (16:25, 19:25, 22:25).

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...