אין לנו מושג: כישלונה של הנבחרת
אחרי אינספור מפלות, זאת הנוכחית היא הגורלית והקשה ביותר. אין טעם יותר לרדוף אחרי הכישלון הדורי שהוא נבחרת ישראל, רחמים על לוזון שחייב לשחרר את פרננדס כבר אתמול ולהחתים את גוטמן
פני הדור כפני זהבי: רון עמיקם על הפסד הנבחרת
נער הייתי וגם בגרתי. כעיתונאי ישראלי יש לי אוסף מרשים של שלדי נבחרות ישראל לדורותיהן על החגורה. מכל הסוגים ומכל המינים. זה התחיל כילד ואוהד נאיבי שהביא טרנזיסטור לשיעור כדי לשמוע את הנבחרת של דוביד שוייצר בדרום קוריאה, ונמשך עם שפר, מיחיץ', גרונדמן ושניאור, שליימה, נילסן גרנט וקשטן. וזה נגמר עכשיו עם הטאלנט הזה.
אין טעם לרדוף יותר אחרי הכישלון הדורי המתמשך הזה המכונה משום מה 'נבחרת ישראל'. אחרי המשחק מול יוון אין לה תקנה, ולא תהיה, ואתם יודעים מה - לא באמת משנה מי יאמן אותה אחריו - גוטמן, יובל נעים, אהרון קפיטולניק, דייגו מראדונה או ייטב לוזון. זה גמור.
מכל הכישלונות הבלתי נגמרים האלו, זה אולי הגורלי והקשה מכולם. אני זוכר את עור פניו השקוף של ריצ'רד נילסן אחרי הגול שחטפנו בין הרגליים ברגע האחרון מול אוסטריה. נשבר לי
הסתכלתי עליו ועל אחד הסגלים המפוארים לכאורה, שהציגה ישראל בשנים האחרונות ולא האמנתי למראה הזה. כלום ושום דבר חוץ מחיוכים ציניים ואדישות של הגעה לדד אנד. היוונים הבקיעו גול שהמית את הנבחרת הזאת סופית, ולא ראית באמת על הצרפתי שהוא מאמין שהוא מסוגל להפוך עם השחקנים שלו את המשחק הזה ולגמור אותו ב-1:2.
הבוקר פירסמתי במעריב טור אופטימי לקראת המשחק. אולי הכי אופטימי שכתבתי אי פעם על הנבחרת. כמו לנבחרת הזאת, גם לי אין מושג. הסימנים מבעוד מועד היו טובים. הייתי משוכנע שהשחקנים הנבחרים שלנו התפרשו יפה ברחבי היבשת, שהם צברו ניסיון ושיש לנו את המסה הקריטית לנצח את יוון השוקעת והרצוצה.
האמנתי בשכטר, בכיאל, באלמוג כהן ובבניון. שמחתי שהצטרף אלינו בלומפילד הטוב בעיתוי מצוין, אבל אז בא כדורגל מבזה, לא מובן, תבוסתני, לא מאומן. אחרי המחצית הגרועה עוד חשבתי שתבוא מחצית משופרת, אבל הרע היה עוד לפנינו.
סביבי ביציעים הסמוכים ראיתי הרבה פנים מוכרים שלא ראיתי שנים במגרש כדורגל. אפילו את חברי מהשכונה, משה זונדר מצאתי שם. לדעתי הוא לא היה במשחק נבחרת 20 שנה. הוא היה וגם אחרים. השילוב הקדוש של יום שישי אחה"צ-בלומפילד-נבחרת-יוון-והזדמנות חד פעמית להגיע ליורו, הוציא את כולם מהחורים, ויחזיר אותם לשם בלי יכולת מכה שנייה. מבטיח לכם.
אני באמת מרחם על אבי לוזון. צרוב מהכישלון הזה, אין לו ברירה אלא לשחרר את פרננדז אתמול, ולבחור מאמן חדש שלשום. גוטמן הוא בחירה טובה, כי הוא המאמן הישראלי האחרון שהצליח להפיק משהו משחקנים ישראלים. אבל אני גם מרחם עליו שהוא גם תלוי בהם. עד העונג הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם