מוכרחים להיות שמח: הרוח של שכטר
התחושה לפני יוון היא שישראל עומדת או מועמדת לנצח. זה קורה בעיקר בגלל שילוב של שגרירים מוצלחים, צעירים מוכשרים ושחקן אחד, שרוחו מרחפת מעל הליגה והנבחרת. קוראים לו איתי שכטר והוא ינסה ללמד את הבחורים של פרננדס איך לוקחים את החיוך והצחוק כמנוף להצלחה
איתי שכטר מול יוון. יוביל את ישראל לניצחון? צילום: רויטרס
אחרי שנים ארוכות, התחושה לפני יוון, להבדיל מאותם משחקים מכריעים מול אוסטרליה, אוסטריה או סלובניה, היא שישראל עומדת או מועמדת לנצח. זה הדיבור ברחוב, זו האווירה שנושבת מצמרת ההתאחדות, וזה גם מה שאומרים השחקנים בתקשורת. בבחינת אם לא היום - אז לעולם לא.
לא שהכדורגל שלנו עבר בשנים האחרונות מהפכה שהכשירה את הרגע הטוב הזה. הכדורגל הישראלי, מבחינת איך שהוא נראה - השקעה בנוער, תשתיות, מנהלים, גורם אנושי ודימוי ציבורי - נמצא עדיין בדרג נמוך יחסית למתרחש אצל מדינות דומות לו באירופה. אבל פעם ב-15-10 שנה מתקבצת מסה קריטית של שחקנים מוכשרים עם פוטנציאל לעלות כיתה.
ויסוקר, שפיגל, שפיגל, שום, שווגר, פרימו וחבריהם עשו את זה. ברקוביץ', רביבו, בנין, נמני, חזן וזוהר כשלו. אחר כך בא דור בינוני שלא הצליח. והנה הדור הנוכחי, צעיר וכישרוני, מנצל את ההזדמנות שלו להשתלב בליגות אירופיות בינוניות, וסופג אווירה מקצוענית יותר ומשחק במתקנים טובים פי כמה.
צפו בפרננדס ובניון מסכמים את ההכנות. צילום: יוגב אטיאס. עריכה: ערן אבירם
התהליכים שעוברים על השחקנים הישראלים במכבי ת"א הנוכחית במיקרו מיושמים במאקרו בנבחרת ישראל. במכבי של היום משחקים אלה שלא ידעו את יוסף ואפילו לא את נמני. ההנהגה החדשה שם הפסיקה לפחד מהצל, וגם לא מעוניינת ללמד את הצעירים שלה היסטוריה. היא נותנת להם לבנות לעצמם אישיות עצמאית.
כך גם בנבחרת. חוץ מיוסי בניון, שעדיין מחבר בין הדור הקודם לדור הבא, וגם הוא לא טיפוס שסוחב טראומות, לרבים בסגל יש קורות חיים מוצלחים במפגש יומיומי עם כדורגל בספרד, רוסיה, אנגליה וסקוטלנד (אוואט, נאתכו, בניון, בן-חיים וכיאל). אליהם תוסיפו את אלמוג כהן ותומר חמד, שחקנים עם נתונים לא יוצאי דופן במיוחד, אבל שופעי אישיות, שחקני הרכב בבונדסליגה ובליגה הספרדית.
וכאן מגיעים לאיתי שכטר. רוחו, למרות שהוא משחק בקייזרסלאוטרן, מרחפת מעל הליגה, הכדורגל הישראלי
והנבחרת. גם כחלוץ בנצרת-עילית היה מגיע למשחק בבלומפילד ובקרית-אליעזר ומודיע לחבריו, לא בשחצנות, בחן העמוק והאמיתי שלו, שבאים לדפוק את חיפה, הפועל ומכבי.
שכטר הוא מודל אליו השחקן הישראלי יכול לשאוף. לעולם לא יהיה רציני כמו בן חיים ויצירתי כמו רביבו, אבל מושלם יותר מהם כדי להצליח בסביבה שלנו. להבדיל מהם, שכטר נולד עם מינונים מדויקים להיות הישראלי המושלם.
בנבחרות החרדות ועמוסות הפאתוס של שלמה שרף וריצ'רד נילסן, הפרצוף המחייך של פליקס חלפון, רגע לפני משחק מכריע נגד צרפת, נתפש כמודל לשכונתיות. במידה רבה פליקס הקדים את זמנו. עכשיו שכטר, שלעולם לא מתרגש ערב משחק גדול, לקח את החיוך והצחוק כמנוף להצלחה שלו. ברור שהיום, בארוחת הבוקר, הוא העביר לחברים בנבחרת את המסר: ניצחון על יוון. שום דבר פחות מזה לא יבוא בחשבון.
איתי שכטר. מוכרחים להיות שמח
צילום: דני מרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם