ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל עולמי

תרופת קסם: מג'יק ג'ונסון ניצח את האיידס. חלק ב'

העולם עצר את נשימתו כשכוכב ה-NBA מג'יק ג'ונסון הודיע שהוא נושא את נגיף האיידס. בזכותו, זו כבר לא הייתה המחלה של ההומוסקסואלים והמכורים לסמים. כעת, 30 שנה אחרי שהווירוס התגלה ו-20 שנה מאז אותה הכרזה דרמטית, מסתובבת בינינו הוכחה בגובה של 2.06 מטר שאפשר לחיות עם האיידס ואפילו להביס אותו

הבשורה הקשה ומסיבת העיתונאים הבלתי אפשרית. חלק א'

"היא ביקשה שמעתה והלאה, אהפוך לפרצופה של המחלה“
  
מג‘יק ג‘ונסון הבין שזה לא רק הקרב שלו, ושהוא לא נלחם רק נגד וירוס שהתגלה בדמו. הוא נלחם נגד העולם. נגד סטיגמות ותפיסות עולם מעוותות שנבנו במשך עשור, נגד שמועות מרושעות שהסתובבו עליו ועל חייו. מהרגע בו התבשר על הידבקותו בנגיף ה-HIV, ג‘ונסון החליט שאת כל המרץ שהקדיש עד אז לאיתור חבריו על המגרש ולמציאת הקשת הנכונה לזריקה - הוא יפנה מעכשיו להסברת המחלה.

"אם יש משהו טוב, במרכאות, שיצא מכל הסיפור“, מסתכל הסוכן רוזן לאחור, "זה שמג‘יק החליט להקדיש את חייו מאותה נקודה והלאה לחינוך הציבור“.
  
האנשים הראשונים שהיה צריך לחנך, כמובן, היו אלה ששיחקו איתו ומולו. בקרב אפרו-אמריקאים, האיידס היה נפוץ יותר מאשר באוכלוסיות אחרות. שחקנים אחרים נחרדו וניסו לשחזר אם יכול להיות שבמהלך חילופי שמירה ייתכן שנשרטו בטעות מציפורניו של מג‘יק. ואולי, חלילה, מג‘יק אפילו נחתך באצבע ודימם לידם.

ורגע, מי אמר שאי אפשר להידבק באמצעות חיבוק? היי-פייב? "הרבה שחקנים מיהרו להיבדק באותה תקופה“, אומר רוזן, "אנשים בכל העולם הבינו שגם להטרוסקסואלים זה עלול לקרות“.
  
אף על פי שלא היה הידוען הראשון שנדבק בנגיף - שחקן הטלוויזיה רוק הדסון הלך לעולמו בגיל 33 מאיידס, ושבועיים לאחר מסיבת העיתונאים של מג‘יק, מת סולן להקת "קווין“ פרדי מרקורי - פרופ‘ בנטואיץ‘ מגדיר את ההודעה של מג‘יק כאבן דרך במאבק נגד המחלה.

"הוא הוכיח שהסיפור של הסטיגמה החברתית והפחדים הקמאיים הם בראש ובראשונה בעיות פסיכולוגיות שאין להן בסיס עובדתי אלא רק רגשי“. כמובן שגם היחס להומוסקסואליות ולחד מיניות בכלל, ולא רק למחלת האיידס, השתנה מאז ללא היכר.

ג‘ונסון ואשתו יצרו קשר עם אליזבת גלייזר, אשתו של פול מייקל גלייזר המוכר יותר כבלש דיוויד סטארסקי מסדרת הטלוויזיה "סטארסקי והאץ'". גלייזר נדבקה באיידס ב-1981 במהלך עירוי דם, העבירה אותו לשני ילדיה, ובתה אריאל הלכה לעולמה מהמחלה בגיל שבע.

כאשר גלייזר פגשה את הזוג ג‘ונסון, כשהיא יודעת שלא נותרו לה שנים רבות לחיות, הייתה לה בקשה אחת. היא עצמה כבר פעלה למען המלחמה באיידס ואף הקימה קרן מיוחדת לכך. אבל היא לא הייתה מג‘יק ג‘ונסון.
  
לג‘ונסון, כאמור, היו תוכניות ברורות מאוד: להמשיך לחיות. לא רק לשנות את התזונה, לא רק לקחת תרופות, לא רק לדבוק בזוגיות ולהקדיש את עצמו למחלה; הוא גם קיווה שקריירת הכדורסל שלו עוד תתחדש. ומכיוון שהעונה כבר החלה, שמו עדיין הופיע ברשימת המועמדים למשחק האולסטארס, ערב הכוכבים החגיגי של הליגה שנערך ב-1992 באורלנדו. הקהל, מחלה או לא מחלה, רצה את מג‘יק בפנים. מג‘יק רצה לשחק.

סטרן, שבעצמו ביצע מחקר מעמיק על המחלה והבין איך נדבקים בה ואיך לא, הלך איתו לאורך כל הדרך. בעלי קבוצות אחרים וכוכבים יריבים התלהבו פחות מהאפשרות שישובו לשתף פעולה עם נשא של הווירוס. אם הייתם מולטי-מיליונרים שרוכשים קבוצה בעשרות מיליוני דולרים בתקופת הבורות וחוסר הוודאות של אז, כנראה לא הייתם פוצחים במחולות נוכח האפשרות שהכוכב שלכם ייאלץ לרדת מהמדף ולהיכנס לסכנת חיים.

"אתה בטוח שאתה יודע מה אתה עושה?“, שאל בעלים של אחת הקבוצות הגדולות את סטרן, "אתה לוקח חתיכת סיכון“.

חבריו של מג‘יק לנבחרת האזור המערבי של הליגה לא נתנו לו להרגיש בבית. הרתיעה הורגשה בכל צעד. לא היו חיבוקים. בקושי מעט לחיצות יד וחיוכים. "אי אפשר היה לטעות במתיחות שהורגשה שם“, נזכר דיוויד רובינסון, אחד השחקנים באותה נבחרת כוכבים, בספר של מג‘יק ובירד, "חיינו אז בתקופה מפחידה. שחקנים הלכו מאחורי הגב של מג‘יק וניסו להדיח אותו ממשחק האולסטאר. הם פשוט לא ידעו. הם חששו“.

  
ג‘ונסון כיכב בניצחון המערב 113:153, כולל שלשה בלתי נשכחת בסיום. במקביל, הוא ניצל את אותו אירוע כדי לפעול להגברת המודעות למחלה בתוך עמו. הוא הביא איתו את אליזבת גלייזר, שהעבירה הרצאה מטלטלת בפני השחקנים ונשותיהם. המשחק עצמו, עם זאת, היה זה שגרם לשחקנים להבין שעדיין מדובר בבנאדם ולא במגפה מהלכת.

"אחרי שעשיתי מסירה יפה, החבר‘ה אמרו ’אני זוכר אותו. הוא עדיין מג‘יק‘, וזה הרגיע את כולם“, שחזר ג‘ונסון. כשקיבל את תואר השחקן המצטיין במשחק הכוכבים, לא נשארה עין אחת יבשה בקהל. "העובדה שהוא המשיך לשחק“, אומר בנטואיץ‘, "מהווה, כשלעצמה, תעודת כבוד לליגת האן-בי-איי“.
  
מי שחשב שראה את ערב הכדורסל האחרון בחייו של מג‘יק, טעה שוב. זו הייתה רק ההקדמה לחבירה שלו אל בירד, ג‘ורדן וכוכבים אחרים ל“נבחרת החלומות“, שפירקה את הנבחרות הטובות ביותר בעולם בהפרשים אסטרונומיים באולימפיאדת ברצלונה 1992, ושנחשבת לחבורת האנשים המוכשרת ביותר שאי פעם עלתה על מגרש כדורסל.

בהמשך עוד חזר מג‘יק לאמן, ואז לשחק, בלייקרס. מבחינת הצלחה קבוצתית, כבר לא היה לו ולקבוצתו יותר מדי מה למכור. מבחינה אישית, ג‘ונסון רשם ניצחון נוסף בקריירה. ספק אם היו עוד חשובים כמוהו.

"אלוהים ריפא את ארווין. לגמרי“
  
1996 לא הייתה רק שנת הקאמבק של מג‘יק למדי הזהב-סגול. זו הייתה גם השנה בה קוקטייל הטיפול באיידס הפך להצלחה מוכחת. ג‘ונסון התמיד בטיפולים, באימונים ובתזונה נכונה (בניגוד לכוכבים אחרים מתחומי האמנות, הוא תמיד ניהל אורח חיים ספורטיבי), וב-2003 סיפרה אשתו לעולם כי המחלה חלפה.

גופי מלחמה באיידס ברחבי העולם תפסו את הראש בשל נתינת הקרדיט ליושב במרומים, אבל מהר מאוד התברר שקוקי מסרה אבחנה שגויה. הרופאים אמנם מצאו אז שלא נותרו עקבות לנגיף במערכת הדם שלו, אבל למעשה מג‘יק חי עד היום עם הנגיף וממשיך בטיפול תרופתי. הנקודה המרכזית היא, שמג‘יק עדיין חי ומהווה מכונת הסברה ניידת, שרבים נעזרו בה, ואחרים היו יכולים לקחת ממנה דוגמה.
  
"עד היום“, אומר פרופ‘ בנטואיץ‘, "אנשים ששייכים לחוגי האמנות והתקשורת מפחדים לחשוף שהם נשאים. ג‘ונסון שימש דוגמה חשובה לכך שאפשר לחיות עם הווירוס, שלא מדביקים את הסביבה. אחת הטרגדיות שלנו בישראל היא המקרה של עפרה חזה ז“ל, שהייתה תמונת מראה לסיפור של מג‘יק. מרוב בושה, עפרה חזה לא הגיעה לטפל בעצמה, מתוך פחד מוות שיידעו שהיא נשאית. אם היא הייתה מספרת על כך, היא הייתה יכולה להיהפך למושא להערצה. לדוגמה לכך שהחיים לא נגמרים“.
  
מטעמי פרטיות, גם רוזן לא יחשוף מידע על חייו הפרטיים של מג‘יק כיום. "אחד השינויים העיקריים והמתבקשים היה בכך שהוא לא היה ספורטאי מקצועני יותר“, אומר הסוכן, "הוא שיחק באולסטאר ובאולימפיאדה, אבל כבר הכין את עצמו לחיים שאחרי הכדורסל. הוא הפך לאיש עסקים מאוד מאוד מצליח, הקים קרן למלחמה באיידס, והשקיע בחברה שהפכה למצליחה מאוד. את מה שהיה לו לתת על המגרש הוא הפנה לאפיקים האלה“.
  
ניסיון להנחות טוק שואו נכשל ב-1998 וירד תוך חודשיים, אבל זו הייתה רק מהמורה קטנה בדרך. כיום הוא חולש על חברת "מג‘יק ג‘ונסון אנטרפרייזס“, שהוקמה כבר ב-1987 וכוללת חברות הפקות ורשת בתי קולנוע, ושוויו של האיש מוערך ב-800 עד 900 מיליון דולר.

הוא דחף חברות גדולות לפתוח סניפים ולהשקיע בקהילות צפופות והטרוגניות מבחינה אתנית, בשכונות קשות במרכזי ערים. הקרן שלו מחלקת מלגות העצמה לצעירים ומשקיעה בתחומי האקדמיה והחינוך. לפני שנה וחצי, האיש שלבש את גופיה מספר 32 גם הוציא את הספר "32 דרכים להיות אלוף בעסקים“.

  
במקביל, במגרש של האיידס, הקמפיין “I stand with Magic" למניעת התפשטות המחלה בקרב אוכלוסייה אפרו-אמריקאית, הלך והתרחב. בדוח השנתי של 2010 התגאו מנהלי הקרן כי בין השנים 2006 ל-2009 בלבד בוצעו במסגרת התוכנית 41 אלף בדיקות ב-25 מדינות ו-124 ערים בארצות הברית, 89 אלף איש הצטרפו לתוכנית ו-252 אלף זכו להיחשף אליה ישירות, ובסך הכל המסר הועבר לכ-130 בתי ספר ו-200 כנסיות.
  
אבל במלחמה הזו הוא לא יכול לנצח. לא כשמספר האנשים הנושאים את נגיף האיידס, לפי הדיווחים הרשמיים של האו“ם, נע בסוף 2009 בין 31 ל-35 מיליון, ועוד 30 מיליון איש כבר קיפחו את חייהם בשל האיידס.

לא כאשר 68 אחוז מהנשאים כיום חיים באפריקה, שם, לדברי בנטואיץ‘, "אחד הגורמים החשובים בהתפשטות המחלה הוא בהסתרת ובהכחשת העניין דווקא על ידי המנהיגים הפוליטיים. חלקם חולים בה והתכחשותם לכך החמירה את המצב בארצם. זו תופעה שבה ’סלבריטאיות‘ של המחלה, לכאורה, בקרב המנהיגים, יוצרת השפעה שלילית“.
  
30 שנים אחרי הגילוי, סבור פרופ‘ בנטואיץ‘, "העולם הולך ומתקדם בכיוון קבלת האיידס כמחלה כרונית. אבל הסטיגמה קיימת, וגם בארצות המפותחות, אנשים המאובחנים כנשאים מסתירים זאת ממשפחתם. המצב הרבה יותר טוב ממה שהיה, אבל עדיין לא בממדים הרצויים“.

ובקרב הזה - אבסורדי ככל שהמשפט הבא ייראה עבור מעריציו של מספר 32 והאנשים שצפו בו מלהטט על הפרקט - יש דברים שאפילו מג‘יק ג‘ונסון לא מסוגל לעשות.

לעמוד הפייסבוק של ערן סורוקה

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...