ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל ישראלי

משה וחצי: ראיון עם מנהל העזבון של מוני פנאן

הוא חי עד היום בתחושה שיכול היה לנצח את שרה נתניהו כשייצג את המטפלת טניה שאו, אבל אחרי 40 שנה במקצוע הגיעה סוף-סוף שעתו הגדולה של עו"ד משה זינגל. בינתיים תיק העיזבון של מוני פנאן הביא לו רק פרסום, אבל חכו חכו: הוא עוד יגלה אוצר שהוסתר בחו"ל ויראה מהפרשה הזאת גם כסף

למעלה ממיליון שקלים נמשכו מחשבון הבנק של מוני פנאן ביום בו התאבד, אך שלושת הצ'קים לא כובדו על ידי הבנק. "בכספים נמצאת הדרמה האמיתית", אומר עו"ד משה זינגל, מנהל העיזבון של מנהל מכבי ת"א לשעבר.

"יום אחד הציבור יגלה מי התקשר למוני ב-19 באוקטובר, יום שמש מהמם. פנאן דיבר בבוקר עם חבריו ואז עלה לגג ביתו המשקיף אל הים וכנראה קיבל שיחת טלפון אחרונה ממישהו שאמר לו אנחנו למטה, בלובי, או אנחנו בדרך, ומוני כל כך נבהל שהוא לא חשב על שום דבר, הוא גרר את הכיסא הגבוה, שמצופה עור צבי-הכל היה אצלו יוקרתי, שום דבר לא פחות מעור צבי-ואז כרך חוט טלפון סביב המנורה והתאבד".

זינגל מנדב תובנה מעניינת: "חיי אדם הפכו היום לדבר של מה בכך. פעם היית קופץ מהקומה העשירית ורק שובר רגליים, היום אתה חונק את עצמך מגובה של מטר ומת. זה מה שמוכיח את הבהלה של מוני. כנראה שהיה שם משהו מזעזע. אני מאמין שלמשטרה יש את פלט השיחות עם מספר הטלפון של השיחה האחרונה של מוני פנאן ויום אחד זה יתגלה. ואז העלילה של המדינה תקבל תפנית בסגנון שאגתה כריסטי לעומתה זה קומיקס לילדים".

מי יכול היה להפחיד אותו בצורה כזו?
"כנראה מישהו מהשוק האפור, מישהו חזק מאוד מהשוק האפור. מוני הוא לא הטיפוס שיפחד ממישהו או שיתאבד. ההתאבדות הייתה לא מתוכננת. היו לו פגישות באותו יום. הוא קבע פגישה עם יהלומן".

כמו רבים שהתראיינו בחודשים האחרונים בפרשה, גם זינגל משוכנע שההידרדרות של פנאן החלה ביום שבו פוטר ממכבי. "במסיבת ההדחה שלו הייתי היחיד שהעז לקום מול פדרמן ומזרחי ולשאול איך הם נותנים למוני ללכת. מזרחי אמר שהם ניסו לשכנע אותו להישאר והוא לא רצה. בסתר לבי חשבתי שאם הם באמת היו רוצים, הוא היה נשאר. כשמכבי סגרה לו את השערים הוא איבד את הכל, את ההילה והכבוד ואת הכסף".

"קשה לתאר מה זה אומר להיות המנהל של מכבי ת"א בכדורסל. עם מכבי הוא ראה עולם, מכבי שיחקה עם קבוצות צמרת, יש שם אנשי עסקים מכובדים ונשים יפות, כולם הכירו אותו ונתנו לו כבוד והכל הלך טבעי, הסוויטות המפוארות בבתי מלון והמכוניות היקרות, הכל היה בגדול, והכל זרם עם חיוכים וטפיחות על השכם. עד שיום אחד זה נגמר ואז הכל נגמר".

זינגל (הוא מסרב להסגיר את גילו, אבל מוכן לנדב ש"מבחינת האנרגיות שלי אני מרגיש כאילו הייתי בתחילת הדרך") הוא הבעלים של משרד עורכי דין קטן בתל אביב, סמוך לבניין העירייה. חוץ ממנו נמצאים שם אשתו, עו"ד אילנה זינגל, ושני ילדיהם, עופר ועינב, עורכי דין גם הם.

בנוסף מועסקים שם עוד תשעה משפטנים. זינגל גדל בתל אביב, למד משפטים באוניברסיטה העברית, והתמחה אצל חיים צדוק, אחד מעורכי הדין הגדולים במדינה ולימים שר המשפטים. "למדתי אצלו הרבה. היה נכנס לקוח ומבקש שצדוק יעזור לו להשיג הכרה של מפעל מאושר. צדוק היה מתקשר לשר האוצר ומסדר את זה בדקה".

משם עבר להתמחות אצל מיכה כספי, אביו של עו"ד רם כספי. "הערצתי את האיש הזה. כשהוא הלך ברחוב הלכתי שלושה צעדים אחריו. הוא

תמיד היה מבקש שאקריא לו פסקי דין מהסוף להתחלה, קודם הוא היה רוצה לשמוע את השורה התחתונה ורק אז את כל הסיפור. בבית המשפט העליון הוא היה מצליח לשכנע את השופטים בכל מה שהיה רוצה".

כבר יותר מ-40 שנה הוא הבעלים של משרד עצמאי. "אני לא אוהב לכנות את עצמי משרד בוטיק, אני לא בוטיק נעליים, אני משרד לביצוע משימות מיוחדות, אני לא מתעסק עם חוזי שכירות ושטרות ודברי הבל כאלה", הוא מסביר.

באחת המשימות המיוחדות האלה ייצג זינגל את טניה שאו, המטפלת שהעסיקה שרה נתניהו. התביעה שהגיש בשמה נגד אשת ראש הממשלה נדחתה. "היה לנו תיק מצוין", הוא טוען גם היום. "הבעיה הייתה שהיא חזרה לדרום אפריקה ולא יכלה להגיע לדיונים, כי היה נגדה צו עיכוב יציאה מהארץ בגלל סיפור אחר".

"רציתי לחקור את שרה נתניהו, אבל בבית המשפט היו נרעשים ונרגשים מזה ששרה נתניהו תגיע לחקירה, כולם שם כמעט התעלפו מעצם הרעיון. התביעה הייתה על עשרות אלפי שקלים. הצלחתי להשיג 1,500 שקלים על זכויות סוציאליות. אם היא הייתה מגיעה לארץ היינו מקבלים את הכסף בקלות".

רשימת הלקוחות שלו כוללת את שמואל פלאטו-שרון, את משפחות ההרוגים והפצועים בפיגוע בהילטון טאבה, ואת אחד מבעלי המניות שתבעו את הקו-אופ. "זינגל הוא איש חכם עם פלפל של אשכנז", אומר פלאטו-שרון. "הוא ממזר, נו, מבין מהר מה הפתרון הכי טוב. עבדנו ביחד על בית"ר ירושלים. אני רציתי לקנות את בית"ר לפני שנה ובסוף היה לנו בעיות עם גאידמק שלא רצה לתת את המניות".

"עבדתי איתו גם על מיידוף. שמעתי שיש למיידוף כסף בשווייץ, הלכנו לבדוק מה יש לו שם, אבל אני לא יכול לדבר על זה יותר. גם בקו-אופ עבדנו יחד. באו אליי אנשים ואמרו לי שיש להם בעיות עם הכסף של הקו-אופ. זינגל הוא יהודי טוב, אוהב פשרות, בלי ויכוחים קשים, אומר 'תסתדרו קצת פה, ושם ותתפשרו'. בשבילי הוא אחד מעורכי הדין הכי טובים במדינה. איך אומרים באינגליש, אני מעריך אותו".

הפסלת אילנה גור היא חברה של אשתו של זינגל, אילנה. "הם זוג מצחיק, אוהבים להצחיק ולספר בדיחות", היא מספרת. "למרות שאילנה היא בת תפנוקים למשפחת דובק שניהם עוב? דים קשה כבר הרבה שנים".

זינגל נחשב אמנם לעורך דין ותיק ומצליח, אבל לא נכלל בליגה של הגדולים. עד שפרצה פרשת פנאן, שהכניסה אותו לכל בית בישראל. אנשים שמכירים אותו מעריכים שהסכמתו לקחת את התפקיד נועדה בעיקר לצורכי פרסום אישי.

"מה שאתם רואים בטלוויזיה בשבועות האחרונים זה מה שיש, זה זינגל", אומר עורך דין שעבד אצלו. לעומתו, עו"ד אילן בומבך, שגם הוא עבד תקופה קצרה אצל זינגל, טוען ש"הוא כבר קנה את שמו. הוא עורך דין ותיק, הוא לא זקוק לסיפורים מהסוג הזה שי? מנפו אותו".

זינגל מאשר כי קיבל את הזכות לפשפש בעסקיו של פנאן רק בגלל קשריו הקרובים עם משפחתו. לדבריו, כבר במהלך ימי השבעה חתמה שרון, אלמנתו של מוני, על המסמכים שהעניקו לו את התואר מנהל העיזבון.

"הכרנו לפני 28 שנים בבריכת מלון אכדיה בהרצליה, לשם היו מגיעים חלק גדול משחקני מכבי ת"א בכדורסל והאוהדים", מספר זינגל. "טל ברודי היה שם ושמעון מזרחי ואורי בהרב וגיורא אקרשטיין והשחקנים היו משחקים כדורעף, זה היה ההווי של מכבי. היום חלק גדול כבר אינם, אבל אז זה היה המקום הכי חם.

"אנחנו משפחה ספורטיבית, אני מתאמן בחדר כושר, רואים על השרירים שלי, לא? הילדים של מוני היו קטנים, ראיתי אותו רוחץ אותם מתחת לברז. שמתי לב איך הוא טיפל בהם וזה מצא חן בעיניי והתחלנו לדבר. הוא היה איש חברה יוצא מן הכלל, היה לו המון שארם, במשך הזמן גם אשתו הצטרפה והיינו נפגשים מפעם לפעם, אני הייתי מגיע למשחקים של מכבי וגם שם ראיתי אותו".

"היום אני לא בא יותר למשחקים", מספר זינגל, "נמאס לי לראות את הרכבת של השחקנים, כל שנה מגיע כושי אחר עם שם מוזר ונעלם. היום אני רואה את המשחקים של מכבי רק עם עמי שגיא, אבא של טדי, שמזמין אותי לתא שלו".

"יש לו תא מפואר ותמיד מגיעים לשם סלבס ויש המון אוכל, דיילת קבועה מגישה כל מיני סוגים של בשרים ובמקום לצפות במשחק אתה אוכל קבב שמן. אבל באותם ימים שהכרתי את מוני הייתי בא למשחק כדי לצפות במשחק, לא כדי לאכול, ומוני היה חברמן עם השיטה הרגילה שלו, אהלן בובל'ה ומה שלומך. לפעמים נסענו לאילת ביחד".

מוני התייעץ איתך כעורך דין?
"לפעמים, אבל בסך הכל הוא לא סיפר לי שום דבר. הבנתי שהוא מתעסק בכספים, בשוק ההון בחוץ לארץ, ושהוא מגלגל סכומים גבוהים בלי מסמכים. כששאלתי אותו מה יהיה אם יקרה לו משהו הוא אמר,'אל תדאג, מי שצריך לדעת יודע, כולם מסודרים'. אני חושב שהוא עבד עם אנשים נוספים. מוני לא היה אדם משכיל. כדי לגלגל סכומים כאלה הוא היה זקוק לאנשים משכילים על ידו, מישהו כמו ציון נתן שהוא רואה חשבון".

"אני בטוח שהוא קיבל ייעוץ מאנשים שעד היום מסתתרים, יש הרבה אנשים שמסתתרים, הסערה עדיין לא פסקה. אני מאמין שהוא נאחז במקטורן של מישהו אחר. לא היה לו ידע מיוחד, ההשכלה שלו הייתה מאוד נמוכה. הוא אסף סביבו כת סודית, אבל מתברר שהמועדון האקסקלוסיבי של מוני היה מועדון שוטים, אם כי דיוויד בלאט השקיע אצלו ובלאט הוא אדם אינטליגנטי".

גם אתה השקעת אצלו?
"לא. אני ידעתי מה הרמה שלו. הוא לא היה מסוגל להתעסק עם כספים. היה קל להתחבר אליו, הוא יכול היה ליצור קשר אפילו עם עמוד חשמל. הייתה לו ארשת פנים טובה וחביבה והוא הכיר המון אנשים בכל העולם שהיו אוהדים של מכבי, אבל אפילו לרגע אחד לא חשבתי להשקיע אצלו".

זינגל מדגיש שחוץ מכדורסל, הוא לא חלק עם פנאן תחומי עניין משותפים. אבל נראה שכמו רבים אחרים, גם אצלו התפתחה משיכה בלתי מוסברת לקסם האישי שפיזר האיש. "הייתי מקבל ממנו רענון של הראש. שיחה איתו הייתה מוציאה אותי מהבעיות שלי. אפשר היה לדבר איתו על מכבי, הוא היה אובססיבי לקבוצה.'למכבי רק נותנים, לא מקבלים', זה מה שהוא נהג לומר. הוא דיבר גם על מסעדות".

"הוא היה אדם קפיצי שנע ממקום למקום בחוסר סבלנות. כשהזמין סטייק הוא היה משאיר את רובו בצלחת. לי זה היה חורה מאוד, גדלתי בבית של ניצולי שואה שאסור היה להשאיר שום דבר בצלחת. לחם אצלנו היה דבר קדוש, אני לא יכול לסבול שזורקים אוכל וזה נחרת אצלי בזיכרון. אבל זה היה מוני, מפזר וזורק כסף וחי חיים גרנדיוזיים. הדירה שלו הייתה הכי יפה, עם זכוכיות ירוקות למדרגות ואקווריום ענק, מאוד קיטש של נובוריש, אבל בסטייל".

"אי אפשר להשוות בין הבית שלי לשלו", אמר זינגל. "אצלי יש תמונות של שטרייכמן ומאנה כץ, אצלו היו תמונות קיטשיות. ותמיד היה לו כסף. הוא היה לבוש במותגים הכי יקרים: רלף לורן, פול אנד שארק, ארמאני בלי סוף. הכל היה נאמבר וואן, הטופ שבטופ. גם אשתו לבשה רק מותגים, וכמובן מכוניות יקרות ומיוחדות, סאאב, מי נוסע בסאאב, אאודי מיוחדת, והכל בליסינג על שמות זרים, שום דבר לא היה על שמו. והוא ענד שעונים יקרים, פחות מרולקס לא נחשב אצלו, קרטייה, פיליפ שארייה, הוא היה פעם סוכן שלהם, גם אשתו ענדה את זה".

"מצד אחד הוא נראה פאתט, נובוריש. היית צריכה לראות את החתונה שהוא עשה לבן שלו, רגב, בהילטון בתל אביב. המלך עבדאללה לא התחתן ככה. הכל היה זהב, נצנוצים, חליפות שיפון, תפרו תפירות ושפכו כספים, היו תזמורות וזמרים, שלומי שבת ואייל גולן, והיו שם אנשי עסקים ויהלומנים וחלפנים".
 
"תגיד לי מי חבריך ואומר לך מי אתה. מיליון שקל לפחות זה עלה, עם משקאות יקרים, ויסקי כחול שכל בקבוק עולה אלף שקלים. אין מה לדבר, הוא אהב להראות את הצד הגרנדיוזי שלו, הוא לא הבין שאסור לעשות את זה, שאתה מושך אש. אני מכיר מיליונרים בשווייץ שנראים כמו בעלי מכולת. אצלו הכל היה שואו אוף אם כי זה נראה טבעי עליו".

יכולת להרגיש שמשהו רע קורה לו, שהוא עלול להתאבד?
"נפגשתי איתו שלושה שבועות לפני שהוא התאבד. הייתי אצלו בבית, אני שתיתי ויסקי, הוא לא שתה כלום, אף פעם הוא לא שתה. הוא התייעץ איתי בקשר למשרד שהוא שוכר. הוא רצה להקים עסק לתיווך של שחקני כדורסל, אמר שהוא נוסע להונג קונג, שיש לו עסקים במקאו, שהוא קונה שם מגרשים".

"הוא נסע וחזר ופתאום מישהו התקשר אליי, אני אפילו לא זוכר מי, ואמר לי מוני התאבד. מאוד כואב הסיפור הזה. הוא כבר ניסה להתאבד קודם, המשפחה הייתה צריכה להשגיח עליו, אבל כל אחד היה עסוק בענייניו ואף אחד לא ישב על ידו. זה שאף אחד לא חשב שצריך להישאר על ידו זה מאוד חורה".

כפי שנחשף ב"מעריב", הייתה לו גם מאהבת.
"הוא חי כמה שנים חיים פרודים. אף פעם לא הבנתי מה אשתו מצאה בו. היא אישה משכילה, הוא לא היה אדם משכיל, רק מכבי תל אביב. היא לא אהבה את מכבי, היו רק ניגודים שם".

מיד לאחר שמונה למנהל העיזבון שכר זינגל חברת חקירות פרטית. "המון חברות חקירה פנו אליי, החלטתי לקחת חברה קטנה של ירון עידן. הייתי זקוק לחברת חקירות מפני שלא היה לי קצה קצהו של חוט. כולם אמרו לי שאין שום דבר. ביחד אנחנו מחפשים את הכסף. אני עצמי לא נסעתי לשום מקום כי אין כסף לזה, אבל עידן עשה חיפוש יסודי ומצא קצה חוט בהונג קונג".

המחברת של פנאן שנחשפה בתקשורת לא הכילה יותר מדי פרטים, כמו שחשבו בתחילה.
"הבית של מוני פנאן היה ריק. הכל היה שם הפקר פטרושקה-זה מושג של פולנים שפירושו הפקר מוחלט. עידן חיפש בכל מקום ומצא את המחברת בתוך ארון הבגדים. ככה, לאט לאט, התבשיל התבשל".

תוך כדי הבישול, זינגל נחשף למה שמתחולל בחצר האחורית של הקבוצה של המדינה. "מוני עבד על השיטה שאני קורא לה היי וביי. היי תביא את הכסף וביי זהו, הכסף אצלי. התגלגל במכבי הרבה מאוד כסף. השחקנים מרוויחים סכומי עתק, כמה מאות אלפי דולרים לעונה, חלקם מעל מיליון דולרים. רובם אנשים פשוטים, סוסים, גורילות, לחלקם אין השכלה. הם כמו עב"מים, מה שמעניין אותם זה כדורסל, ברים וחתיכות".

"הגיעו לארץ כושים מוזרים, מוני קיבל אותם בחיבוקים, סחב להם את המעילים, הביא להם חלב ומוצץ לילד, חיבר אותם לכולם, אז הם לא ייתנו לו את הכסף? הוא היה בשבילם הכל-האבא, הדוד, החבר. הוא היה מחבק ומנשק, הוא היה אדם מאוד פיזי, וכל חודש הם קיבלו מעטפה עם כסף. במשך שנים הוא העביר להם מעטפות אחת על השנייה, בלי עיכובים".

יכול להיות שהאהבה והחיבוקים והמוצצים היו בסך הכל שיטות עבודה של איש עסקים קר ומניפולטיבי?
"זה לא היה מתוכנן, זה היה בילט אין, הוא באמת אהב את השחקנים, אבל הוא כנראה היה ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. היום הוא מתגלה כנוכל אם כי לי קשה לראות אותו כך, כי הנוכלות הזאת הייתה חלק מהאופי שלו".

"ההתנהגות שלו הייתה חמה ונבעה מהלב, עובדה שאף אחד מהשחקנים, כמו וויצ'יץ', שהפקידו אצלו סכומי עתק, לא ביקשו ממני את חובם למרות שרובם מיוצגים על ידי עורכי דין ויודעים מה לעשות כדי לדרוש את החוב. בלוויה הם בכו בכי תמרורים. זה שבינתיים הוא עשה מניפולציות עם הכסף זה משהו אחר".

בתוכנית "המקור" בערוץ 10 עלה חשד שגם אתה חלק מהמניפולציות האלה. הבת של מוני, לירון פנאן, אמרה לשותף שלו, ציון נתן, שהם מנסים להוציא מהעיזבון את הדירה של מוני ורמזה שאתה שותף לזה.

"ציון נתן לא בחל בשיטות נבזיות של הפלת ילדה שנשארה ללא רכוש וללא אמצעי מחיה וכל החלום שלה הוא לקבל דירה, והיא מאמינה שאני אצליח לסדר לה דירה. אם הדירה לא תגיע לעיזבון זה יהיה אסון. ערוץ 10 כנראה ייתנו לי זכות תגובה ואני מאוד מעריך את זה. צריך להבין שהמשפחה לא גלויה איתי במאה אחוז ואולי אפילו כועסת עליי שלא מילאתי את ציפיותיהם".

"אין לי ספק שמסתירים ממני דברים, כל אחד משחק את האינטרס של עצמו. למשפחה יש שני עורכי דין. הם אמנם מינו אותי למנהל העיזבון, אבל אני לא יכול לנטות לכיוונם. מנהל העיזבון דואג לעיזבון. הסברתי להם שלא תהיה להם שום עדיפות בחלוקת הרכוש, אם יהיה רכוש. הנושים קודמים להם-השחקנים, כל מי שהפקיד אצלו כסף. יש כמה עשרות כאלה שתובעים קרוב ל-40 מיליון דולרים".

"הדירה שמוני גר בה, למשל, בכלל לא רשומה על שמו אלא על שם חברו יעקב אבניר, שמנסה למכור אותה", מגלה זינגר. "אם הדירה הייתה על שמו של מוני, לאישה היה מגיע חצי ממנה, אבל לא רק שהדירה לא רשומה על שמו אלא שהאישה גם לא גרה איתו בדירה. הם עשו טעויות כלכליות בחייהם והיום הם במצב חרא, סליחה על הביטוי".

שרון פנאן, אלמנתו של מוני, סירבה להגיב לדברים. "אני לא רוצה להוציא את הרפש החוצה", היא אומרת, "זה עניין אישי של המשפחה".

זינגל מאשר שעבודתו כמנהל העיזבון מתנהלת בעצלתיים. לדבריו, הוא לא תיאר לעצמו שייתקל בכאלה קשיים בניסיונותיו להסדיר את ענייניו הכספיים של חברו המנוח. "לחלק מהאנשים קשה להגיע. אני רודף אחרי פיני גרשון וצביקה שרף ודיוויד בלאט, הם שלישייה חשובה, כי הם היו מחוברים למוני בעבותות והם אנשים מאוד מתוחכמים".

קיבלת שיתוף פעולה משמעון מזרחי?

"הוא היה אצלי. שאלתי אותו אם הוא יודע משהו, הוא אמר שלא ידע שום דבר. לא אתגרתי אותו בשאלות כי העיתונות כבר עשתה את זה. ידעתי שהוא יחזור על אותה מנטרה: 'לא ידעתי, אם הייתי יודע לא הייתי משאיר אותו רגע אחד'. זה הסגנון של מזרחי".

"אולי הוא לא מדבר יפה, אבל אני חושב שהוא אדם ישר, הוא לא זקוק לכלום, הוא מכוסה בזהב ויהלומים, נשוי לבת ממשפחת קרסו, נוסע במכוניות שמשפחת קרסו מייבאת והוא בעצמו בא ממשפחה מכובדת. מה חסר לו? הוא חי את החיים האולטימטיביים וגם הפרשה הזאת לא תפגע בו, הוא לא יעוף ממכבי. שמעון ומכבי חד הם, אפילו יותר מאשר דיוויד פדרמן".

ועדיין , לא כולם היו ישרים איתך.
"אנשים לא אומרים לי את האמת. מגיעים אליי לחקירות ומכחישים הכל, אומרים לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי. אף אחד לא אומר את האמת בחקירה, אפילו בחקירה על דוח חניה אנשים משקרים, אבל לפעמים יש להם ייסורי מצפון ואחרי שהם הולכים מכאן הם מספרים לי את האמת. היה פה אדם ידוע שאמר לי שהוא לא ידע שום דבר ואחרי כמה ימים הוא הרים טלפון וסיפר לי שהוא נתן לפנאן חצי מיליון דולר, אבל הוא יודע שזה אבוד והוא לא רוצה להתעסק עם זה יותר".

"השופט סמי בכר, למשל, הגיע אליי אחרי שקיבלתי טלפון מעורך דין מכובד שאמר לי שהוא מייצג אותו. הוא עשה עליי רושם ממש טוב, אמר שהוא לא קשור למוני ואני האמנתי ופתאום אני שומע בטלוויזיה שהוא השקיע כספים ביוון".


"לי הוא לא סיפר על זה שום דבר ומה פתאום יוון? (זינגל מתכוון לכספים שבכר השתכר בחו"ל. בכר הכחיש כי השקיע כספים אצל פנאן, של"ד)". יוון ובנק זה שני הפכים, לשם מכניסים חלב עזים, לא כסף. בכל מקרה, השופטים הם לא פיגורה מרכזית. מי שהשקיע אצל מוני היו השחקנים, להם יש הרבה כסף".

האחיין שלו, עזר גפני, סייע לך בחקירה?
"הוא אמר שהוא העביר מעטפות אבל לא ידע מה יש בהן. אני לא יודע אם אני יכול להאמין לו, כל כך הרבה שנים הוא עבד איתו ולא ידע כלום? בהתחלה הוא נראה לי מאוד אמין והייתי בטוח שהוא יעזור לי בחקירה והוא נשבע. עכשיו אני לא כל כך מאמין לו". (גפני סירב להגיב).

למה גררת את השם של ניק לוין לפרשה?

"הוא היה קשור למיקי דורסמן ולדניאל יאמר ועד היום אני משוכנע, למרות ההכחשות, שמוני פנאן היה קשור לניק לוין. אנשי ספורט קשורים אחד לשני".

כבר בשלב מוקדם, אומר זינגל, התברר לו שהחקירה תהיה מורכבת. "הייתי בטוח שאחרי השבעה נגיש בקשה לצו ירושה ונמצא רכוש מיידי וכספים. ואז אנשים הגיעו עם צ'קים חתומים על ידי מוני ואמרתי יופי, אין בעיה, אבל אז אמרו לי בבנק שהחשבון שלו ריק, ולא היה לו ביטוח חיים, ובטאבו אף דירה לא רשומה על שמו. הבנתי שזה לא הולך להיות פשוט. רשות המסים שחוקרת את הפרשה מההיבט המיסוי עובדת עם הרבה חוקרים. אני, שעובד למען הנושים, עושה את זה כפרש בודד".

התקדמות החקירה, טוען זינגל, תלויה בדיווחים בתקשורת. "כשיש פרסומים בעיתונות אנשים נרתעים ולא מגיעים לחקירה ולא מספרים שום דבר, אבל כשהמצב רגוע אנשים פחות פוחדים ומתחילים להזרים מידע. אנשים סיפרו לי שהם ראו את מוני מסתובב עם השחקנים ומסתודד איתם, ראו אותו נותן להם מעטפות".

"מישהו סיפר לי שהוא הפקיד אצל מוני בבנק בהונג קונג 200 אלף דולר וזה מה שהביא אותנו להתחיל לחפש שם. הקונסול הסיני הבטיח לעזור. אנשי עסקים ישראלים ששמעו על הפרשה אמרו לי שיש להם מהלכים בקרב הרשויות בהונג קונג והם מקווים לסייע לי לה? גיע למיקום המדויק של החשבון-אם כי קשה לפצח את הבנקים בהונג קונג, הם יותר גרועים מהבנקים השוויצריים".

מה כן גילית?
"אני יודע שהיו לו קרקעות במקאו. הוא סיפר לי שהוא קנה שם אדמה. במקרה הייתי שם כמה חודשים לפני שמוני התאבד. מלבד בתי מלון מפוארים שמיועדים למהמרים סינים, אין שם כלום. קשה לי להבין איזה אדמות הוא קנה שם. אחד המנהלים שם הוא ישראלי לשעבר וכנראה הוא היה שותף לקנייה של הקרקע עם מוני".

"מישהו יצטרך למצוא אותו, אבל כולם יכחישו כי אף אחד לא רוצה להסתבך. הגיע אליי מידע שהמכוניות של מוני היו רשומות על שם אנשי קש. זה היה אופייני לו, הוא הקפיד שהשם שלו לא יהיה רשום בשום מקום. הוא ניהל את העניינים שלו באופן עצמאי כדי שלא יגיעו אליו. גם הפגישות שלו היו בדרך כלל חשאיות".

זה נכון שהסכמת לנהל את העיזבון רק בגלל שזה מביא פרסום?
"התיק של פנאן הדהים אותי בעוצמתו. חשבתי שיהיו יומיים-שלושה של רינונים וזה ייפסק, אבל טעיתי. פרסום זה אולי נותן לי, אבל כסף עדיין לא ראיתי. אני אקבל אחוזים מהרכוש שאמצא ואני בטוח שיום אחד יתגלה אוצר שאף אחד לא חשב עליו-לא בארץ, אולי בארצות הברית, באירופה או בהונג קונג".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...