על ספסל המחליפים: כדור בראש
בין טורניר ווימבלדון וגביע הקונפדרציות, נערכו בעולם אירועים רבים שלא זכו לאיזכור. nrg נותן להם במה. והפעם: מאמן פוטבול נרצח ע"י שחקן לשעבר, שיטות המחאה המקוריות של החוליגנים בזימבבואה והאתלטים המובחרים של טנזניה מעדיפים להתגייס לצבא
ומה לגבי אלה שנדחקו בין השורות? האם לא מגיע להן לעלות על הנייר (או במקרה שלנו על קובץ HTML)? אנחנו ב-nrg מעריב החלטנו לתת צ'אנס גם לידיעות חדשותיות מאזורים נידחים בעולם ומענפי ספורט שלרוב, איך לומר, לא מעניינות זבוב מת. העיקר שאתם תהיו בעניינים.
אז קבלו את האירועים הבולטים שהתרחשו השבוע וטבעו בין ים החדשות השוטפות, ואל תשכחו להפנים ולהחכים.
כל הרשומים מעלה קרו באמת. כולל התקרית בין שטרית לטרופית. כולל ההתנהגות המסריחה באפריקה. זה קרה בזימבבוואה, במשחק בו אירחו הדינמוס את הייוואי, באיצטדיון רופארו שבעיר הרארה.
בפתיחת המחצית השנייה החליטו האוהדים המקומיים שהגיע הזמן לעשות מעשה ולשבש את משחק האורחת. שירי עידוד לא היו שם, אלא גוש של טבק שהושלך ונמרח על עיניו של הקשר ווילארד קטסאנדה. המסכן ניסה לרוץ קדימה אבל לא ראה כלום, המשימה הזדונית של הקהל הצליחה
מאוחר יותר התברר שמדובר בקומץ. כן, גם באפריקה יש כזה. אוהדי הדינמוס יצאו בהודעת גינוי חריפה וטענו כי למקרה אחראים קבוצה של בריונים שבאים למגרש במטרה אחת – לעשות בלאגן – וממש לא בפעם הראשונה. גם מאמן הדינמוס, אלביס "צ'וצ'ו" צ'יוושה, תקף את הפורעים ואף האשים אותם בשימוש ב"ג'וג'ו", טכניקת כישוף ידועה באיזור.
אמרנו שזו לא הפעם הראשונה שהקומץ מרים ראש? אז בשני מקרים קודמים זה היה דוחה הרבה יותר, כשהחוליגנים תפסו שיטה – להתחזות לסדרנים, להתקרב לספסל האורחת ולשפוך שתן על מי שנמצא בקו האש. תשאלו את מאמן מונומוטאפה רודוול דלקאמה ושחקן לנגטנס ביג-בוי מאוויווי, שהגדירו מחדש את המושג מקלחת מוקדמת.
ארז וייץ
נושא השירות הצבאי של ספורטאים הוא סוגיה רגישה בישראל. הטענה הרווחת היא שחוק שירות החובה עוצר את ההתפתחות של ספורטאים צעירים ופוגע להם בקריירה. אבל בעוד אצלנו מנסים למצוא פתרונות יצירתיים לטובי בחורינו, "חוק סהר" וכדומה, יש מקומות בהן המגמה דווקא הפוכה. בטנזניה למשל.
במדינה האפריקנית אין שירות חובה ועל כן הצטרפות למערכת הביטחון אינה רק בבחינת קריאה לדגל, אלא גם מקור הכנסה לא רע בארץ ענייה. ואכן, אתלטים רבים מעדיפים ללכת בנתיב הזה ולנטוש את עיסוקם הספורטיבי, שלא מניב יותר מדי ג'ובות, כדי להצטרף למדים הלאומיים. המצב החמיר עד כדי כך שקבוצות מסוימות מגיעות לתחרויות כמעט בלי משתתפים.
המגמה החדשה גרמה לבכירים באתלטיקה המקומית להיות מוטרדים מאד מעתיד הענף. תחושת הפסימיות הובעה השבוע על ידי דניס מאלה ממועדון "סקייטל" בארושה. מאלה טען כי "רוב המועדונים מאבדים את האתלטים, כיוון שהנוער מעדיף לברוח לצבא". עכשיו נסו לדמיין בכיר בענף בישראל שהיה יוצא בהצהרות כאלו בארץ הקודש.
אבל בטנזניה מסתבר שמותר גם לנזוף בכוחות הביטחון ולהישאר בחיים אחרי זה, לפחות תדמיתית. מאלה קרא לרשויות הצבא לפעול לפי הנהלים בהעסקה של אתלטים, כיוון שלחלקם יש חוזה מוסדר במועדונים. "העזיבה של האתלטים הרסה את קבוצות האתלטיקה, כיוון שהתערבו בכל הפעילויות שלהן", אמר בימים האחרונים לתקשורת.
מי שלא צריכה להיות מודאגת, לפחות לעכשיו, זו הממפיס גריזליס. גם היא עסקה השבוע בגיוס וביום שישי האחרון בחרה בהאשים ת'אביט למקום השני בדראפט, ובכך הפכה אותו לטנזני הראשון בתולדות ה-NBA.
נראה את הצבא מתחרה בחוזה המליונים שהקטנצ'יק-גדולצ'יק אמור לקבל. אבל לכו תדעו, אולי ימציאו שם חוק חדש במיוחד בשבילו, אפשר לקרוא לזה חוק ת'אביט.
בן זגגי
עפ"י הפרסומים ירה בקר - מסיבה שעדיין איננה ידועה וייתכן שלעולם לא תתברר - מטווח קרוב בראשו של מאמנו לשעבר, שנפטר בדרך לבית החולים. בקר נעצר, תמונתו שוחררה לתקשורת ביחד עם דו"ח העבר הפלילי שלו, שמוכיח שהרצח עצמו אולי מפתיע, אבל מארק בקר הוא כבר כמה שנים רוצח ידוע מראש.
כבר בינואר 2005, כשהוא בן 19 בלבד, זכה בקר לביקור ראשון בכלא (לתקופה של חודשיים) אחרי שנתפס נוהג תחת השפעת סמים. 3 שנים לאחר מכן הוא הואשם בתקיפה ונשלח לשלושה חודשים בפנים.
חודש מאוחר יותר, כשהוא בחופשה מבית הסוהר, פרץ הטאלנט לבית פרטי תוך שהוא שובר את הדלת בבעיטה. 90 יום מתווספים למאזן הכללי שלו, אך זה לא עוצר אותו מלהיתפס, שוב כעבור חודש, כאשר ברשותו מתאמפטמין, אותו טען כי הוא צורך. הדיון בתיק טרם הסתיים.
חצי שנה לאחר מכן - ב-20 ביוני 2009 - שובר בקר חלון ופורץ לבית נוסף, הפעם הוא גונב את הרכב מהחנייה ולא טורח לפתוח את דלת הגראז' לפני שהוא דוהר דרכה ונמלט. המשטרה ערכה מרדף אחריו (שהגיע למהירות של יותר מ-150 קמ"ש), בסופו נעצר בקר לאחר שמכוניתו פגעה בצבי. בקר משוחרר למעצר בית, ומגיע, ארבעה ימים לאחר מכן, לבית הספר בו מאמן אד האריס. עכשיו שואלת התקשורת מדוע בקר שוחרר מלכתחילה למעצר בית. האמת? גם אנחנו שואלים.
דודי ליפט
אם נבדוק את זה לעומק, יש סיכוי שגם הכוונה של אברהם הירשנזון הייתה נכונה, ואולי כל הסיפור סביב הלבנת ההון, עבירות הגניבה וקבלת דבר במרמה פשוט לא הובן כהלכה. כי ככה זה, לפעמים גם הדברים שבעינינו נראים כאילו הם הכי נכונים בעולם, מתפרשים בצורה אחרת. אצל הירשנזון זה נגמר בקצת יותר מ-5 שנים בכלא, בזימבבואה זה הסתיים בביטולו של משחק הוקרה לכבוד שאקי טאורו, כוכב הכדורגל הגדול של המדינה שהלך בשבוע שעבר לעולמו.
טאורו, שעל מותו נכתב כאן בשבוע שעבר, היה כדורגלן אהוב בזימבבואה ולפיכך היו מי שהחליטו במדינה שמן הראוי לקיים לכבודו משחק צדקה והוקרה. בהתאם לכך החליטו בקאפס יונייטד, הקבוצה בה שיחק במשך שנים רבות, להזמין את דינאמוס, יריבתה המושבעת, למשחק שכל הכנסותיו קודש לזכרו של "מר שערים".
אלא מה? מסתבר שהעניינים לא תואמו עם המשפחה האבלה. "היו צריכים לדבר איתנו מראש", אמרה השבוע אשתו של המנוח. "אנחנו עדיין באבל ולא רוצים לקחת חלק במשחק הזה. מה הלחץ? אנחנו גם לא רוצים כסף. זה הרי לא יחזיר את שאקי לחיים".
הבעיות סביב המשחקים הגיעו גם מכיוון מפתיעה אחר- קבוצת דינאמוס. "אנחנו לא יכולים להשתתף במשחק ביום שנקבע", מסרו גורמים בקבוצה והוכיחו שוב שמישהו לא בדק את כל הפרטים לפני שהוא החליט על ארגון המשחק.
עוד פרט מעניין הוא הסיבה האמיתית לכך שדינאמוס לא פנויה להשתתף במשחק ההוקרה. מסתבר שבאותו היום שאמור היה להתקיים האירוע, דינאמוס תשחק מול קבוצת גוצ'י גוצ'י במשחק יוקרתי בו המנצחת תזכה ב-3,000 דולר, המפסידה תשלשל לכיסה 2,000 ירוקים ואיש המשחק יזכה ב-10 ק"ג של בשר משובח. כן, הכדורגל בזימבבואה מזכיר שוק. שוק בשר.
ירון לופו
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם