לא לפרוטוקול בלבד
איאן וודס, כתב ה'דיילי סטאר', לא מרוצה מהלך הרוח ברחוב האנגלי. האוהדים אמנם בטוחים בניצחון, אבל הוא מסרב להצטרף לאופוריה. אחרי הכל, מתי ישראל הפסידה בפעם האחרונה במשחק חוץ רשמי?
המזל הולך עם הטובים, כך נוהגים לומר, ובנבחרת אנגליה אין הרבה מזל, כך שהמסקנות ברורות. סטיב מקלארן אולי לא אשם בפציעות של כוכביו, אבל הוא אחראי בהחלט לתוצאות שיהיו השבוע מול ישראל ורוסיה. הוא אולי לא אשם במכת הפציעות, אבל הוא בהחלט חתום על שורה של זימונים מוזרים.
הרבה גבות הורמו ולא מעט גיחוכים נשמעו כשאמיל הסקי חזר לנבחרת אחרי 3 שנים, ואחרי שהוא בעצמו הצהיר כי היה בטוח שחלום הנבחרת שלו נסגר סופית. ההסבר היחיד יכול להיות שמקלארן יודע שמייקל אואן בכושר הוא היחיד שיכול לקחת את הנבחרת שלו לניצחונות, ולכן עושה הכל כדי לגרום לו לאושר. מה כבר יכול לקרות אם אואן ביקש לצידו את הסקי? הוא קיבל את מבוקשו.
אבל מה כבר אפשר ללמוד על הכדורגל האנגלי, כאשר חסרים חלוצים ומחזירים שחקן שלא היה 3 שנים בסגל, ועוד אחד שלא נחשב לחביב האוהדים. האם אלה לא ישרקו שוב בוז למאמן, כפי שעשו באיצטדיון האולימפי של ברצלונה אחרי תוצאה מאופסת במחצית מול אנדורה? מקלארן טוען שנפגע עד עמקי נשמתו, אבל סדרת הזימונים שלו מוכיחה שלא למד דבר. יש בעיות בהגנה, הוא חוזר לסול קמפבל שכבר ידע ימים טובים יותר, יש בלאגן בשער, המאמן בונה על דיוויד ג'יימס שלימד אותנו כמה פרקים הירואים על פישולים.
זה לא שאוהדי הכדורגל כאן מזלזלים בישראל, זה לא שאנגליה כל כך חזקה (והיא לא), אבל אף אחד, אבל אף אחד, לא חושב אפילו על תיקו. יש למקלארן שני משחקים לשרוד כמאמן הנבחרת, כי אין ספק שהוא יצטרך ללכת הביתה אם יפסיד לישראל ורוסיה. הוא יכול להכריז שהוא נשאר מכאן ועד הודעה חדשה, אבל הוא יעוף.
הוצא מהבויידעם. אמיל הסקי
צילום: אי-פי
1, באנקר
לגבי המשחק עם ישראל, כולם כאן סימנו מזמן 1 בגדול. לא הייתי קורא לכך שחצנות, חוסר ידע, או כי בריטניה הגדולה שוב מרימה את האף. הייתי קורא לכך הסקת מסקנות ברורה. איש לא מאמין שאנגליה לא תנצח את ישראל, למרות כל הבעיות, הפציעות והמאמן הכי אפור שהיה לה ב-50 השנים האחרונות. אם סטיבן ג'רארד יעלה לשחק עם זריקה או בלעדיה, כולם פה בונים על ניצחון מול ישראל.
לכן כולם כאן שואלים את מקלארן בעיקר שאלות על "שני המשחקים" ולא על ישראל ספציפית, כי מתכוונים לומר בעדינות: "את ישראל ננצח, אבל מה יהיה מול רוסיה. האם החיילים האדומים מסוגלים להנחית עלינו מכת מוות?". הריב בין חוס הידינק למאמן מקלארן, כאילו אין משחק קודם בשבת, מאמתת את ההרגשה שהמשחק נגד ישראל הוא עניין לפרוטוקול עבור אוהדי הכדורגל האנגלי. משחק
שצריך להתקיים, לבוא, לנצח וללכת הביתה להתכונן לקרב האמיתי מול רוסיה.
אם תשאלו אותי, הניצחון של אנגליה על ישראל לא מונח כלל בכיס. נכון שבאיצטדיון ר"ג התאכזבנו מהנבחרת הישראלית, כי היתה לכם אז הזדמנות מצוינת להשיג נגדנו ניצחון. לא העזתם מספיק, שיחקתם כדורגל די שבלוני ולא מרשים, אבל עדיין לא עשיתם רושם שמדובר בנבחרת אנדורה, לוקסמבורג או סן מרינו. ישראל היא היום נבחרת עם קבלות, לפחות לפי התוצאות.
עדיין לא נעלם מעינינו (הכתבים, אני מתכוון) שישראל לא נוצחה בחוץ מול נבחרות חזקות כמו צרפת, אירלנד, שוייץ ורוסיה. זה מקבץ ראוי שצריך להדאיג את מקלארן. אם אנגליה תשחק כמו שהיא נראית כרגע, אני לא בטוח שתנצח. ואם לא ננצח, שריקות הבוז שעלולות לנחות על ראשו של המאמן יגרמו לרעידת אדמה בלונדון.
המפתח לאמונה. סטיבן ג'רארד
צילום: אי-פי
נא להמתין לטעינת התגובות
