ראשי > ספורט > כדורסל > כתבה
בארכיון האתר
בשבת בלילה: פלייאוף ה-NBA מתחיל
פסח, מצה ומרור? עזבו אתכם, באמאשכ'ם. החל משבת, הלילה הזה, הלילה הזה, כולו פלייאוף. וגם החודשיים הקרובים. את המכות יביאו דטרויט ודנבר, חרוסת תספק פניקס והחיוך של טים דאנקן יזכיר לכם גפילטע פיש משובח. תחזית הסיבוב הראשון
לכתבה הקודמת דפדף בספורט לכתבה הבאה
ערן סורוקה
22/4/2005 18:00
מעשה ברבי דאנקן ורבי לארי בראון ורבי שאקיל ורג'י מילר ורבי מריון שהיו מסובין בארצות הברית, והיו מספרין במעשיות פלייאוף כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן פלייאוף, תזיזו את עצמכם ולכו תנו קצת מכות. ארבע סדרות
מתחילות בשבת בלילה (כולל דטרויט – פילדלפיה ב-22:00 בספורט 5+ ובוסטון מול אינדיאנה ב-03:00 ב-ESPN), עוד ארבע בראשון בלילה (כולל מיאמי – ניו ג'רזי ב-22:00 בספורט 5). ואם עוד לא קפצתם על העגלה, הגיע הזמן. עכשיו מתחיל הכיף האמיתי.
רבי דאנקן יוצא בלילה בין ראשון לשני מול דנבר. צילום: אי-פי-איי
פניקס (1) – ממפיס (8)
סל נתונים: פניקס במאזן 20:62, אלופת הבית הפסיפי. שלושה קלעים: אמארה סטודמאייר 26.0, שון מריון 19.4, ג'ו ג'ונסון 17.1. ריבאונדר מוביל: מריון 11.4. מוסר: סטיב נאש 11.5. חוטף: מריון 2.01. חוסם: סטודמאייר 1.63. טריוויה אחת: שברו את שיא ה-NBA לשלשות שקלעה קבוצה אחת בעונה, עם 796. השיא הקודם, של דאלאס, היה 735.

ממפיס במאזן 37:45. שלושה קלעים: פאו גאסול 17.8, מייק מילר 13.4, בונזי וולס 10.4. ריבאונדר: לורנזן רייט 7.7. מוסר: ג'ייסון וויליאמס 5.6. חוטף: בריאן קרדינל 1.52. חוסם: גאסול 1.66. טריוויה אחת: מעולם לא ניצחו משחק פלייאוף.

במפגשים העונה: 2:2 (102:109 סאנס, 79:88 גריזליז, 97:108 גריזליז, 91:97 סאנס).

מתחת לסל: אמארה סטודמאייר התחיל את הקריירה כפאוור פורוורד, אבל בצוק העתים הפך לסנטר, ולסנטר הכי טוב במערב העונה, פונקט. שון מריון התחיל כסמול פורוורד וגם בגובה של 2.01 הוא נותן עונה שכל פאוור היה רוצה, עם ניצול של יתרון הזריזות והזריקה ממרחק. סטיבן האנטר, בו אאוטלו, וולטר מקארתי וג'ייק ווסקול בעיקר מעודדים מהספסל, ועדיף לסאנס (ובמיוחד לאמארה, הנוטה להסתבך בעבירות) לא להגיע למצב בו העול נופל על המחליפים. לגריזליז יש קו קדמי חזק ואתלטי של לורנזן רייט, סטרומייל סוויפט, בריאן קרדינל וכמובן פאו גאסול, עם עזרה משיין באטייה וג'יימס פוזי. אדוונטג' בסדרה: סאנס, בקטנה, רק בגלל אמארה.

רחוק מהסל: או, הגענו לנקודה רגישה. קוונטין ריצ'רדסון קלע השנה 226 שלשות, ג'ו ג'ונסון 177, שון מריון 114, ג'ים ג'קסון 68 במדי הסאנס ועוד 54 ביוסטון, וסטיב נאש, שקלע בעצמו 94, יודע בדיוק איפה כל אחד מהקלעים רוצה את הכדור ובאיזו זווית. עם כל הכבוד ליד הנפלאה של מייק מילר, לאתלטיות של בונזי וולס ולריכוז של ג'ייסון וויליאמס וארל ווטסון, אין שום דרך בדוקה – לממפיס או בכלל – לעצור את חיל התותחנים של הסאנס. אדוונטג': סאנס, בנוק-אאוט.


על הספסל: מייק ד'אנטוני היה מוטרד רוב העונה מכך שאחרי שהקבוצה שלו מובילה 20 הפרש, היא לא מצליחה לשמור על רמת המתח. אלה צרות שמייק פראטלו היה רק מאחל לעצמו, בקבוצה שלו שעדיין מדי פעם מפגינה חוסר נסיון וביטחון ואי עמידה בלחצים. קבוצה אחת מתבססת על חמישה שחקנים, השניה מתבססת על עשרה. בשתיהן הכימיה הקבוצתית נהדרת, והכיוון היחיד הוא למעלה. רק שפניקס כבר כמעט נוגעת בתקרה. אדוונטג': סאנס, בקטנה.

פסק הדין וחסל: פניקס, 1:4.
גאסול מול סטודמאייר, יהיה מעניין מתחת לסל. צילום: אי-פי
גאסול יראה שוב מקרוב את המסירות הנפלאות של נאש. צילום: רויטרס
סן אנטוניו (2) – דנבר (7)
סל נתונים: הספרס במאזן 23:59, אלופי בית הדרום-מערב. שלושה קלעים: טים דאנקן 20.3, טוני פארקר 16.6, מאנו ג'ינובילי 16.0. ריבאונדר: דאנקן 11.1. מוסר: פארקר 6.1. חוטף: ג'ינובילי 1.61. חוסם: דאנקן 2.64. טריוויה אחת: טים דאנקן החמיץ השנה 16 משחקי ליגה רגילה, שזה יותר ממה שהוא החמיץ עד עכשיו בכל העונות במילניום הנוכחי.
דנבר במאזן: 33:49. שלושה קלעים: כרמלו אנתוני 20.8, קניון מרטין 15.5, אנדרה מילר 13.6. ריבאונדר: מרקוס קמבי 10.0; מוסר: מילר 6.9; חוטף: מילר 1.48; חוסם: קמבי 3.02. טריוויה אחת: ג'ורג' קארל, שהוביל את הנאגטס לסיום עונה של 8:32 וקבע שיא למאזן הטוב ביותר של מאמן מאמצע עונה, היה גם המאמן האחרון שעף בפלייאוף בסיבוב הראשון אחרי שקבע את המאזן הטוב ביותר מאז פגרת האולסטאר. היריבה שלו אז היתה דנבר.

במפגשים העונה: 2:2 (75:89 ספרס, 90:99 ספרס, 87:90 נאגטס, 84:102 נאגטס).

מתחת לסל: מכות רצח, משהו חבל"ז. סן אנטוניו מעלה את מר קרש-סל, טים דאנקן, ומר קרש באופן כללי, ראשו נסטרוביץ' (שאמור לחזור מפציעה בקרסול), עם גיבוי של נאזר מוחמד, טוני מאסנבורג ושון מארקס, ורוברט הורי וגלן רובינסון שינסו לפתוח הגנות בקליעות ממרחק. דנבר שולחת למערכה את מרקוס קמבי וקניון מרטין, שני אנשים שהפסידו אליפות בסדרת גמר לדאנקן במדי הניקס והנטס. שניהם נראו בחצי השני של העונה מפחידים לאללה, הם לא אוהבים שכדורים מתקרבים אליהם לטבעת אבל מצד שני מחבבים אותה מאוד, ודואגים להיפגש איתה כמה פעמים בערב. הצוות הבינלאומי מברזיל (ננה) הולנד (פרנציסקו אלסון) ומכסיקו (אדוארדו נאחרה) יוסיף עוצמה ומאסה. שוויון.

רחוק מהסל: הקו האחורי של הספרס כבר לקח אליפות אחת. טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי הם שני נכסים מוכחים, שיודעים להתעלות בדקות ההכרעה (העונה בעיקר ג'ינובילי). ברוס באוון, הסטופר ההגנתי מספר 1 בליגה היום, יידבק כעלוקה לוורידים של כרמלו אנתוני. ברנט בארי, דבין בראון ובנו אודריך כבר הוכיחו את אמינותם מהספסל. לנאגטס יש ארטילריה לא פחות מגוונת – אנדרה מילר נראה נהדר העונה ובעיקר מאז בואו של קארל, אנתוני שיפר משמעותית את בחירת הזריקות וסיים את העונה בכושר שיא, דרמאר ג'ונסון ארוך וקולע וגרג באקנר מכהן כמחסל הממוקד. ואם הזכרנו גובה, אז ארל בויקינס, על 165 סנטימטריו והתנופה שהוא מביא מהספסל, הוא כבר מזמן הרבה יותר מגימיק. אדוונטג': ספרס, בקטנה.
על הספסל: גרג פופוביץ' מנוסה, שקול, שמרן למדי ולקח שתי אליפויות. הוא עדיין יתחרפן כשיראה את ג'ינובילי מוסר מאחורי הגב במתפרצת, אבל השחקנים שלו ממושמעים, צייתנים ויודעים למסור עוד פעם ועוד פעם עד שימצאו את הזריקה הכי טובה. ג'ורג' קארל יצא העונה, בדומה לאומה תורמן, למסע נקמה. אחרי שהפסיד עם ארה"ב באליפות העולם ואחרי שנזרק ממילווקי, הוא עשה בנאגטס מהפך מדהים והעניק להם המון חופש, התלהבות וביטחון עצמי, שתורגם לרצף נצחונות מרשים במיוחד. שוויון.

פסק הדין וחסל: סן אנטוניו, 3:4.
לנאזר מוחמד והספרס יהיה קשה מול אנתוני והנאגטס. צילום: אי-פי
פארקר ינסה לחדור מול ננה והצוות הבינ"ל של דנבר. צילום: אי-פי
סיאטל (3) – סקרמנטו (6)
סל נתונים: סיאטל במאזן 30:52, אלופת בית הצפון-מערב. שלושה קלעים: ריי אלן 23.9, רשארד לואיס 20.5, ולאדימיר רדמאנוביץ' 11.8. ריבאונדר: רג'י אבאנס 9.3. מוסר: לוק רידנאור 5.9. חוטף: רידנאור 1.15. חוסם: ג'רום ג'יימס 1.39. טריוויה אחת: ב-30 המשחקים האחרונים של העונה, יש לה מאזן שלילי של 9:1 מול קבוצות פלייאוף מהמערב.

סקרמנטו במאזן 32:50. שלושה קלעים: פג'ה סטויאקוביץ' 20.1, מייק ביבי 19.6, קאטינו מובלי 17.8. ריבאונדר: בראד מילר 9.3. מוסר: ביבי 6.8. חוטף: ביבי 1.55. חוסם: בריאן סקינר 1.72. טריוויה אחת: ב-36 המשחקים האחרונים של העונה, יש להם מאזן של 18:18 בלבד.

במפגשים העונה: 1:3 לסיאטל (78:108 סוניקס, 101:106 סוניקס, 107:115 סוניקס, 101:122 קינגס).

מתחת לסל: הגבוהים של סקרמנטו נוגעים בכדור כמה פעמים במסגרת ההתקפה המאורגנת, הגבוהים של סיאטל בדרך כלל נוגעים בכדור פעמיים: כשהם מורידים את ריבאונד ההגנה, וכשהם מורידים את ריבאונד ההתקפה. עם זאת, החבורה עבת הבשר וחדת השיניים של הסוניקס – הבולדוג ג'רום ג'יימס, הפסיכי דני פורטסון, רג'י אבאנס שהוא סוג של דניס רודמן (רק בלי השמלות) וניק קוליסון – עשתה צרות לכל קו קדמי בליגה. לא ברור באיזה כושר יחזור בראד מילר, אבל יחד עם השלישיה שהגיעה מפילדלפיה בטרייד על וובר, קני תומאס, בריאן סקינר וקרליס וויליאמסון, יש לקינגס הרבה יותר אופציות התקפיות. אדוונטג': סקרמנטו, בקטנה.

רחוק מהסל: את ההתקפה של סיאטל ריי אלן כינה "בלבול מאורגן". הנעת כדור מצד לצד וצלפי שלשות קטלניים בדמותם של אלן, לואיס ואם יחזור, גם ולאד רדמאנוביץ'. דניאלס, רידנאור ומאריי נותנים גיבוי נאה מהספסל. רק שהקינגס מנוסים יותר בפלייאוף. ביבי הוא חתיכת ווינר, מובלי נותן את השוטינג ההתקפי שכריסטי כבר מזמן לא וסטויאקוביץ' מגיע בכושר טוב לפלייאוף, שם הוא נוטה להיעלם. בובי ג'קסון הוותיק, מוריס אבאנס, קווין מרטין ואדי האוס יגבו אותם. אם סטויאקוביץ' שוב ישבוק היתרון יילך לסיאטל, אבל בינתיים, שוויון.

על הספסל: מצד אחד נייט מקמילן הרבה פחות מנוסה מריק אדלמן, אבל מצד שני, הוא לקח לאליפות בית את הקבוצה שבתחילת העונה כתבו עליה ב-ESPN "אחת משתי המערביות היחידות בלי סיכוי לפלייאוף". מצד שלישי, יש לו חצי קבוצה בשנת חוזה, שזה יכול להסביר קצת. אדלמן, מצידו, הנחיל לקינגס שיטה שיכולה לעבוד גם עם ארבעה דחלילים ומייק ביבי אחד. אדוונטג': סקרמנטו, בקטנה.

פסק הדין וחסל: שתי הקבוצות בכושר לא מדהים בכלל, אבל השליש האחרון של העונה אמור להיות מטריד מאוד עבור סיאטל. סקרמנטו, 2:4.
סטויאקוביץ' ולואיס, שניים מצלפי השלשות הקטלניים בסדרה. צילום: אי-פי
דניאלס וסיאטל ינסו לעבור את ביבי הווינר וסקרמנטו. צילום: אי-פי-איי
דאלאס (4) – יוסטון (5)
סל נתונים: דאלאס במאזן 24:58. שלושה קלעים: דירק נוביצקי 26.1, מייקל פינלי 15.7, ג'רי סטקהאוז 14.9. ריבאונדר: נוביצקי 9.7. מוסר: ג'ייסון טרי 5.4. חוטף: ג'וש הווארד 1.53. חוסם: נוביצקי 1.53. טריוויה אחת: מאז העביר דון נלסון את שרביט האימון לאייברי ג'ונסון, המאבס סופגים 92.3 נקודות לערב, פחות ממה שספגו בכל אחת משבע העונות תחת נלסון.

יוסטון במאזן 31:51. שלושה קלעים: טרייסי מגריידי 25.7, יאו מינג 18.3, מייק ג'יימס 12.4. ריבאונדר: יאו 8.4. מוסר: מגריידי 5.7. חוטף: מגריידי 1.73. חוסם: יאו 2. טריוויה אחת: הקבוצות של ג'ף ואן גאנדי קלעו בממוצע 91.1 נקודות עד היום בליגה. בחצי השני של העונה, יוסטון קלעה 98.4.

במפגשים העונה: 2:2 (106:113 מאבס, 78:102 מאבס, 114:124 רוקטס, 69:90 רוקטס)

מתחת לסל: שון בראדלי סוף סוף מצא את תכלית קיומו: אחרי שנים מבוזבזות בליגה, השרוך בגובה 2.28 יקבל את משימת חייו – מולו יעמוד יאו מינג (2.26), האדם השני בגובהו בליגה אחרי בראדלי עצמו. אבל לא רק. למאבס יש את אריק דמפיר המסיבי, אלן הנדרסון, קית' ואן הורן ובעיקר דירק נוביצקי בעונה הגדולה בקריירה. לרוקטס יחסר ג'ואן הווארד (ווית'רספון ופאדג'ט הם לא מה שיציל את יוסטון), ובעמדת הסנטר יש את הצוות הבינ"ל מסין (יאו) וזאיר (מוטומבו). אם הסיני היה קשוח כמו הזאירי, והזאירי היה צעיר כמו הסיני, זה היה צמד הסנטרים הטוב בליגה. במצב הנתון, אדוונטג': דאלאס, בקטנה.

רחוק מהסל: אמרנו על נוביצקי שהוא בעונתו הגדולה ביותר? כנ"ל לגבי טרייסי מגריידי. בתוך השיטה של ג'ף ואן גאנדי הוא פורח בחצי העונה האחרונה. הוא הצליח להוציא את הרוקטס מהקיפאון ההתקפי שהגיעו אליו בשנה שעברה, הוא מאכיל את יאו באסיסטים, ויש לו חבורת קלעים מיומנת ומנוסה (מייק ג'יימס, בובי סורה, דייויד ווסלי, ג'ון בארי) שרק מחכה לקבל כדור על קשת השלוש. למאבס יש הרבה כישרון, ויש את ג'וש הווארד המצוין שיצטרך להתמודד עם טימאק בדקות רבות, אבל למרות פינלי וסטקהאוס ועמדת הרכז הארבע-ראשית של ג'ייסון טרי, דווין האריס, מרקיז דניאלס ודרל ארמסטרונג, אף אחד מהם הוא לא מגריידי. אדוונטג': יוסטון, בקטנה.

על הספסל: ג'ף ואן גאנדי ואייברי ג'ונסון הם שועלי פלייאוף קשוחים, רק שאחד מהם בתור מאמן והשני בתור שחקן, שהיה כבר אז סוג של מאמן על המגרש. האליפות האחרונה שג'ף התקרב אליה היתה בגמר 1999 נגד סן אנטוניו, ואייברי ג'ונסון, כרכז הספרס, לקח לו אותה. ג'ונסון הצליח ללמד את המאבס לשחק הגנה, התקפה לא צריך ללמד אותם, ולכן, למרות חוסר הנסיון שלו, שוויון.

פסק הדין וחסל: שתי הקבוצות בכושר טוב, והלוואי שאחת מהן היתה יכולה לעלות במקום סקרמנטו או סיאטל. דאלאס, 3:4.
מוטומבו ונוביצקי, יתרון קל לדאלאס מתחת לסל. צילום: אי-פי
הווארד יחסר לרוקטס מול נוביצקי ודאלאס. צילום: אי-פי
מיאמי (1) – ניו ג'רזי (8)
סל נתונים: מיאמי במאזן 23:59, אלופת בית הדרום-מזרח. שלושה קלעים: דוויין ווייד 24.1, שאקיל אוניל 22.9, אדי ג'ונס 12.7. ריבאונדר: שאקיל 10.4. מוסר: ווייד 6.8. חוטף: ווייד 1.57. חוסם: שאקיל 2.34. טריוויה אחת: ארבע הקבוצות האחרונות שהצליחו לסיים את חודש דצמבר עם מאזן 1:14, כמו שעשתה מיאמי השנה, הגיעו לגמר ה-NBA, ושלוש מהן זכו בו, כולל שאק והלייקרס ב-2000.
ניו ג'רזי במאזן 40:42. שלושה קלעים: וינס קרטר 27.5, ריצ'רד ג'פרסון 22.2, ג'ייסון קיד 14.4. ריבאונדר: קיד 7.4. מוסר: קיד 8.3. חוטף: קיד 1.86. חוסם: ג'ייסון קולינס 0.89. טריוויה אחת: וינס קרטר ריסק את שיא המשחקים עם 30 נקודות ומעלה אחרי חילופי קבוצה באמצע העונה, שיא די מוזר שהיה שייך לארצ'י קלארק מבולטימור, אחרי שעשה זאת 19 פעמים בעונת 1971/72. קרטר עשה זאת העונה 23 פעמים מאז עבר מטורונטו.

במפגשים העונה: 0:3 מיאמי (77:100, 90:106, 65:90)

מתחת לסל: מיאמי? שום דבר רציני, פרט לשאקיל אוניל ואלונזו מורנינג, צמד הסנטרים הטוב ביותר שמשחק היום בקבוצה אחת. גם יודוניס האסלם הקשוח לא פראייר, גם מייקל דוליאק וכריסטיאן לייטנר יכולים לעזור. ניו ג'רזי תשים באותו איזור צבע את ננאד קרסטיץ' הסרבי החביב שנתן עונה באמת יפה בהתחשב בציפיות, את ג'ייסון קולינס השרוכי, את בריאן סקלבריני הנושך וקליף רובינסון הישיש אך היעיל. עם כל החיבה שאפשר להפגין כלפי קרסטיץ', כי העולם אוהב אנדרדוגים, כל הכנסת כדור מוצלחת לשאק תהיה פוטנציאל לדאנק על הראש. אדוונטג': מיאמי, בנוק אאוט.

רחוק מהסל: כאן זה מתחיל להיות מעניין. למיאמי יש את דוויין ווייד, שלא ברור מה הוא בדיוק – רכז, קומבו גארד, שוטינג גארד, פנטרייטינג גארד, דאנקינג גארד – אולי אפשר פשוט לקרוא לו סופר-גארד (למרות שזה נשמע כמו שם של אבקת כביסה, לא?). לידו יש את אדי ג'ונס שנותן עונה טובה, ובעמדת הרכז דיימון ג'ונס מטווח שלשות כאילו אין מחר. מאחוריהם, קיאון דולינג, שנדון אנדרסון וראסול באטלר. אבל לנטס יש את ג'ייסון קיד המנוסה, את ריצ'רד ג'פרסון שהיה הגו-טו גאי שלהם בתחילת העונה עד שנפצע ואמור לחזור נגד מיאמי (אם כי לא בטוח שישר למשחק הראשון), ועוד אדם אחד. חצי אדם חצי מדהים, למעשה. ובזמן האחרון בעיקר מדהים. וינס קרטר נגד דוויין ווייד עשוי להיות הקרב הכי טוב בסיבוב הזה של הפלייאוף. אדוונטג': ניו ג'רזי, בקטנה.

על הספסל: סטן ואן גאנדי ולורנס פרנק לא ממש מנוסים בפלייאוף, שניהם עברו את זה בשנה שעברה בפעם הראשונה. מצד שני, לשניהם יש מנהיגים גדולים מאוד על המגרש, ולשניהם יש שיטות מוגדרות – ההיט מכניסים את הכדור לשאק ומשהו טוב יוצא מזה, כמו שצריך לעשות כששאק עומד אצלך בצבע, הנטס רוצים לרוץ כמה שיותר ולחפות על החסרון בגובה ובמאסה. בפלייאוף שאקיל זו שיטה מוכחת, לקיד תמיד היה את קניון מרטין לצדו בפלייאופים האחרונים והפעם אין. אדוונטג': מיאמי, בקטנה.

פסק הדין וחסל: מיאמי, 2:4, ואחרי הרבה יריקת דם.
מורנינג וסקלבריני ירקו הרבה דם במפגש בין ההיט לנטס. צילום: אי-פי-איי
ווייד מול בסט, במפגש מוקדם יותר העונה. צילום: אי-פי
דטרויט (2) – פילדלפיה (7)
סל נתונים: דטרויט במאזן 28:54, אלופת בית המרכז. שלושה קלעים: ריפ המילטון 18.7, צ'ונסי בילאפס 16.5, טיישון פרינס 14.7. ריבאונדר: בן וואלאס 12.2. מוסר: בילאפס 5.8. חוטף: בן וואלאס 1.43. חוסם: בן וואלאס 2.38. טריוויה אחת: שני הוואלאסים יחד חסמו השנה 291 פעמים, יותר מכל ניו יורק ויותר מכל מילווקי.

פילדלפיה במאזן: 39:43. שלושה קלעים: אלן אייברסון 30.7, כריס וובר 15.6, מארק ג'קסון 12.0. ריבאונדר: וובר 7.90. מוסר: אייברסון 7.9. חוטף: אייברסון 2.4. חוסם: סמואל דאלמברט 1.68. טריוויה אחת: לאייברסון חסרו 4 אסיסטים העונה כדי להפוך לשחקן הראשון שמגיע לממוצעים של 30 נקודות ו-8 אסיסטים לערב באותה עונה, מאז מייקל ג'ורדן ב-1988.

במפגשים העונה: 1:3 דטרויט (91:99 פיסטונס, 95:99 פיסטונס, 75:93 פיסטונס, 84:107 סיקסרס)

מתחת לסל: בלגאן. מצד אחד שני הוואלאסים, בן וראשיד, שבפלייאוף שעבר ניטרלו גם את שאקיל. מצד שני סמואל דאלמברט, בחור חזק ומאיים בעצמו, ומארק ג'קסון, איש רחב עם יכולת קליעה, ועוד אחד, כריס וובר, שיחזור לעיר בה נולד ואולי יגלה בה את עצמו מחדש כשחקן כדורסל. לראשיד וואלאס אין שום בעיה לצאת ולשמור על שחקנים שזורקים מבחוץ, אבל אם וובר וג'קסון יצליחו לאפס את היד מרחוק, הם יוכלו לעשות לא מעט צרות לגבוהים של דטרויט. בכל מקרה, להיכנס פנימה מול הוואלאסים זה רעיון רע, אפילו חצי התאבדותי. תשאירו את זה לאייברסון. אדוונטג': דטרויט.

רחוק מהסל: אלן אייברסון נמצא בכושר מדהים, ומגיע ל-35 נקודות בערב בקלילות בה מכבי ת"א לוקחת אליפויות בארץ. הוא קולע סביב ה-50 אחוז מהשדה, נדיר עבור גארד שרוב הזריקות שלו נראות מטורפות. המטרה של הפיסטונס תהיה לעצור אותו, מן הסתם. אבל גם המטרה של ארה"ב היא לתפוס את בין לאדן, וזה לא ממש הולך. צ'ונסי בילאפס וריפ המילטון ינסו להצר את צעדיו הרחבים של התשובה, ואם זה לא יעזור, ייתכן שיישלח למשימה טיישון פרינס, האיש בעל שבע הידיים, או ככה זה לפחות נראה למי שמנסה לקלוע עליו. ארויו ודלפינו יגבו את הגארדים הפותחים של הפיסטונס, הסיקסרס מטילים למערכה את הרוקי המצוין אנדרה איגודאלה, שחקן הגנה משובח בפני עצמו, ואת קייל קורבר, ידית שלשות לעת הצורך. שוויון.

על הספסל: ג'ים אובראיין התקשה קצת להתאקלם בפילדלפיה, וכדי להעביר את הזמן, היה עסוק רוב הזמן בלהעריץ, לשבח ולפעמים גם להלל את אייברסון. לארי בראון ממורמר, מצוברח רוב הזמן, עבר השנה אי אלו בעיות בריאות, אבל אם הפיסטונס יעבדו כמו שהוא גרם להם לעבוד בפלייאוף שעבר, חבל על הזמן של כולם. אדוונטג': דטרויט.

פסק הדין וחסל: דטרויט, 1:4.
בילאפס והפיסטונס יוכלו להצר את צעדיו של התשובה? צילום: אי-פי
לאיגודאלה יהיה קשה לרחף מול בן וואלאס. צילום: רויטרס
בוסטון (3) – אינדיאנה (6)
סל נתונים: בוסטון במאזן 37:45, אלופת הבית האטלנטי. שלושה קלעים: פול פירס 21.6, אנטואן ווקר 16.3, ריקי דייויס 16.0. ריבאונדר: ווקר 8.3. מוסר: גארי פייטון 6.1. חוטף: פירס 1.62. חוסם: ראיף לפרנץ 1.24. טריוויה אחת: לבוסטון יש הרבה מזל שהליגה עברה לשישה בתים. המאזן שלה הוא הגרוע ביותר לאלופת בית מאז זכתה יוטה (37:45) בבית המערב התיכון בעונת 1983/4 – הג'אז קיבלו אז את הבחירה ה-16 בדראפט ולקחו בה את ג'ון סטוקטון.
אינדיאנה במאזן 38:44. שלושה קלעים: ג'רמיין אוניל 24.3, סטיבן ג'קסון 18.7, ג'מאל טינסלי 15.4. ריבאונדר: ג'ף פוסטר 9.0. מוסר: טינסלי 6.4. חוטף: טינסלי 2.03. חוסם: אוניל 2. טריוויה אחת: כל חמשת השחקנים המובילים של הפייסרס בנקודות (כולל רון ארטסט) החמיצו השנה יחד 202 משחקים.

במפגשים העונה: 1:2 לאינדיאנה (94:100 פייסרס, 96:106 פייסרס, 86:100 סלטיקס)

מתחת לסל: עד לפני כמה ימים היינו אומרים שלאף קבוצה אין יתרון, אבל אז חזר ג'רמיין אוניל. איתו, וזה ברור, אינדיאנה היא לא קבוצה של מקום שישי במזרח. כדי למלא את החור שנוצר במרכז בגלל ההרחקה והפציעות של אוניל, הפייסרס קידמו את הרוקי דייויד האריסון, נתנו לצמד הרוצחים הסדרתיים ג'ף פוסטר וסקוט פולארד הרבה דקות, ובאמצע העונה צירפו עוד שפן – זקן משהו, אבל עדיין יכול ללעוס גזר פה ושם – דייל דייויס הוותיק. בסוף גם אוניל חזר, ואינדיאנה עבה ומלאת בשר מתחת לסל. לבוסטון יש את אנטואן ווקר שמסרב עקרונית לשמור, מארק בלאונט בעונה בינונית, ראיף לפרנץ בעונה סבירה ושני צעירים אגרסיבים ומלאי מרץ, אל ג'פרסון וקנדריק פרקינס, ובסך הכל, אדוונטג': אינדיאנה.

רחוק מהסל: עקרונית היה אמור להיות פה רון ארטסט ואז היתה מופיעה המשוואה המפורסמת, ארטסט + פירס = אין פירס. אבל ארטסט, אתם יודעים. בשנה השלישית ברציפות בה שתי הקבוצות נפגשות בפלייאוף, זו תהיה הפעם הראשונה שצילו של ארטסט לא ירדוף את פירס. סטיבן ג'קסון ורג'י מילר יספקו הרבה נקודות, אף אחד מהם לא ממש יוכל לעצור את פירס. פרד ג'ונס וג'יימס ג'ונס ינסו לתת פאנץ' מהספסל, אנתוני ג'ונסון הוא תחליף הולם, אחראי ויציב לג'מאל טינסלי. אבל הסלטיקס עם פירס, ריקי דייויס ככוח אש רציני מהספסל, גארי פייטון שכבר שנה לא נתן פלייאוף טוב והעומק שמוסיפים הרוקיז טוני אלן ודלונטה ווסט, נראים קצת עדיפים. אדוונטג': בוסטון, בקטנה.

על הספסל: דוק ריברס אוהב שהשחקנים שלו שומרים, וזה עדיין לא מאוד עוזר לו כי רוב השחקנים בסלטיקס נוטים לחבב יותר את הצד השני של המגרש. ריק קרלייל, לעומתו, הצליח לקחת קבוצה שהיתה בדרך להתפרקות מנטלית, להתאים את ההרכב לכל סיטואציה חדשה, למצוא מחליף לכל שחקן שנפצע או מורחק (והיו הרבה כאלה), ולהגיע לפלייאוף. אדוונטג': אינדיאנה.

פסק הדין וחסל: הביתיות עם בוסטון, העם עם רג'י. 2:4 לאינדיאנה.
בלאונט ובוסטון מחכים לפוסטר ואינדיאנה. צילום: אי-פי-איי
עם ג'רמיין אוניל, לפייסרס יש יתרון מתחת לסל על הסלטיקס. צילום: אי-פי-איי
שיקאגו (4) – וושינגטון (5)
סל נתונים: שיקאגו במאזן 35:47. שלושה קלעים: אדי קארי 16.1, קירק הינריך 15.7, בן גורדון 15.1. ריבאונדר: טייסון צ'נדלר 9.7. מוסר: הינריך 6.4. חוטף: הינריך 1.58. חוסם: צ'נדלר 1.76. טריוויה אחת: שיקאגו קבעה שיא NBA חדש השנה – המאזן הכי טוב בסיום עונה שנפתחה ברצף של שמונה הפסדים. למעשה, הבייבי בולס של 2005 הם הקבוצה הראשונה אי פעם שפותחת 8:0 (והם עוד פתחו 9:0) ומגיעה למאזן חיובי בשלב כלשהו של העונה.

וושינגטון במאזן 37:45. שלושה קלעים: גילברט ארינאס 25.5, לארי יוז 22.0, אנטואן ג'יימסון 19.6. ריבאונדר: ג'יימסון 7.6. מוסר: ארינאס 5.1. חוטף: יוז 2.89. חוסם: ברנדן הייווד 1.68. טריוויה אחת: הנה מדד חביב לווינריות – הוויזארדס ניצחו השנה יותר משחקים ב-3 הפרש ומטה מאשר כל קבוצה אחרת בליגה (14), ומחזיקים באחוז הצלחה (70, 14 נצ' ו-6 הפסדים) במשחקים צמודים הנופל רק מזה של פילדלפיה. ואגב, הקבוצה היחידה העונה שהגיעה ליותר משחקים צמודים (21) היא – קחו נשימה – שארלוט בובקאטס.

במפגשים העונה: 1:2 לוושינגטון (88:95 וויזארדס, 90:97 בולס, 82:93 וויזארדס).

מתחת לסל: תמיד מדברים על מי שחסר, אומרת קלישאה, ונגיד גם אנחנו. לבולס תהיה בעיה בלי אדי קארי, שנתן את עונתו הטובה בקריירה אבל יחסר בגלל בעיות בלבו. אנטוניו דייויס ואותלה הרינגטון קשוחים ומסוקסים, טייסון צ'נדלר הוא ריבאונדר ענק אבל עם קארי זה היה אחרת. מצד שני, לוויזארדס אין משהו הרבה יותר מרשים – כולה ברנדן הייווד, קוואמי בראון ואתאן תומאס הלא-יציבים (אולי הייווד, בערך). גם אם תקחו את אנטואן ג'יימסון כשחקן פנים, יש לנו שוויון.

רחוק מהסל: או, עכשיו אנחנו מתחילים להיות רציניים. לבולס יש את קירק הינריך הנהדר, בן גורדון שמאמץ תכונות ווינריות סטייל אנשים אחרים ששיחקו פעם בשיקאגו, כריס דוהון שתפקידיו מסתכמים בעיקר בהגנה, אסיסטים ושלשות, ותוסיפו את אנדרס נוצ'יוני הלוחם בדרכים ואריק פיאטקובסקי הצולף, ויש לכם יופי של בק-קורט. אמה מה, לוויזארדס יש את גילברט ארינאס ולארי יוז, ואת כוח האש של ג'יימסון מבחוץ, כטריו הקטלני ביותר בליגה השנה. עם כל החיבה לבייבי-בולס, אדוונטג': וושינגטון.

על הספסל: סקוט סקיילס ידוע כפסיכי מצוברח, אדי ג'ורדן ידוע כמאמן הרבה יותר חביב כלפי השחקנים שלו. שתי הגישות הללו הוכיחו את עצמן השנה בקבוצות שלהם, שניצחו הרבה יותר מהצפוי. הוויזארדס הצליחו להתגבר על היעדרויות לא קצרות של לארי יוז וג'יימסון, הבולס סיימו את העונה נהדר בלי לואל דנג וקארי. קשה, קשה. שוויון.

פסק הדין וחסל: פלייאוף מביא עמו לא מעט משחקים צמודים, ויש הרגשה שהסדרה הזו תראה הרבה כאלה. נו, ראיתם מה הוויזארדס עושים במשחקים צמודים? 2:4 לוושינגטון.

זכות הבחירה - מצטייני העונה הסדירה
שלב התירוצים של הקבוצות שלא עלו לפלייאוף - מזרח
שלב התירוצים של הקבוצות שלא עלו לפלייאוף - מערב
אנטוניו דייויס וברנדן הייווד, שוויון מתחת לסל. צילום: אי-פי
סקיילס. יצעק אחרון בסדרה הצמודה? צילום: רויטרס
טניס
תמונות
כדורגל ישראלי
כדורסל
כדורגל עולמי
עוד ספורט
לוח תוצאות
רכילות
תרבות ספורט
ווינר
יורוליג 2007
הערוץ האולימפי
  מדד הגולשים
ליברפול סירבה,...
                  28.93%
מאמן חדש? לבית"ר...
                  9.57%
הרומנים מתים...
                  9.31%
עוד...

קוונטין ריצ'רדסון. חבר בקו האחורי הקטלני של פניקס

מייק מילר. יד נפלאה בממפיס

מאנו ג'ינובילי. נכס מוכח בספרס

אנדרה מילר. מהארטילריה הנהדרת של הנאגטס

ריי אלן. חלק מה'בלבול המאורגן' בהתקפת סיאטל

קאטינו מובלי. נותן את השוטינג ההתקפי לקינגס

מייקל פינלי. ממתין עם המאבס לרוקטס

יאו מינג. הסיני יתמודד מול השרוך בראדלי

מיאמי. תמשיך לחייך מול הנטס?

ג'ייסון קיד. תשובת הנטס לדוויין ווייד?

ראשיד וואלאס. יהיה בבלגאן מתחת לסל מול הסיקסרס

כריס וובר. חוזר עם פילי לעיר בה נולד

אנטואן ווקר. מסרב עקרונית לשמור

רג'י מילר. העם איתו, יספיק מול בוסטון?

טייסון צ'נדלר. ריבאונדר ענק

גילברט ארינאס. יגיע עם הוויזארדס לשיקאגו


כדורסל
שחקני הנבחרת יגיעו לפתיחת האימונים  
הוא קוסם, הוא חוסם: אנדרסון ולאזמה במכבי  
רמה"ש סיכמה עם דורי לעונה נוספת  
עוד...