 |
אוהדי בית"ר ירושלים אינם קומץ שקט. הם המון סוער, רעשני, מתלהם, גזעני. צריך (ואפשר!) לשים קץ לאלימותם המבישה של מי שמכונים "אוהדי בית"ר ירושלים", אשר במו פיהם מלבים את אש הגזענות במקום לכבותה. צריך לעקור ולבער את נגע הגזענות, שהיא גילוי מובהק של אלימות. לפני שתישלף סכין, לפני שהיא תינעץ, לפני שהיא תקיז דם. לפני שיתחולל אסון נורא. צריך לסתום את הפיות השואגים ונוהמים גזענות חייתית, בהמית, לא אנושית. משטרת ישראל צריכה, חייבת, אנוסה, לשתול סוכני-חרש סמויים בקרב הקהל. עליהם, קשובים ורגישים, להאזין ולצותת למפריחי ביטויים אלימים, הקוראים "מוות לערבים". על המשטרה לאתר אותם בזמן-אמת ולהענישם לאלתר. הקוראים קריאות גזעניות קיצוניות צריכים להיזרק מהמגרש, קבל אצטדיון וקהלו, להיעצר רגע לאחר קריאתם ולהילקח למעצר. אסור להסכים לעבור, פטורים בלא-כלום, לסדר היום, כאילו לא קוללו הערבים, כאילו לא גזרו עליהם המקללים מיתות שונות. כאילו לא גזרו עליהם מוות במו פיהם. משטרת ישראל צריכה להחמיר לאלתר את ענישת הגזענים המציפים את יציעי אצטדיון "טדי". אסור לאפשר להם להמשיך לנבל את פיהם ולהתיז את רעלם וארסם הלאומניים, הגזעניים – מלים רוחשות בוז ושנאה לשחקנים ערבים באשר הם ערבים. צריך להתייחס לניבול פה לא רק כאל פריעת סדר ציבורי, אלא כהפרת חוק. שינוי תפיסה, שעל-פיה תיחשב קריאת "מוות לערבים" כמעשה פלילי מכל בחינה שהיא, הוא תנאי הכרחי, אולי בלתי מספיק, לענישה מחמירה ומרתיעה, אשר אולי רק היא תצמצם את גילויי האלימות במגרשים בכלל וביציעהם בפרט. לבית"ר ירושלים יש הנהלה מקצועית מסודרת, סגל שחקנים מצוין, מאמן נוקשה וקפדן, אשר בוודאי מגנה בכל תוקף את קריאות המוות המסיתות. אבל יש לה קהל מתלהם, פרוע וחסר רסן, חסר עכבות. אם ראשי הקבוצה אינם מסוגלים לרסן את אוהדיה הבוערים ואת אוהדיה השרופים, על המשטרה למלא את התפקיד הבלתי-סובל-דיחוי הזה. זה המקום. זה הזמן. כאן ועכשיו. לפני שהמצב, הבלתי נסבל כבר כיום, יהיה בלתי הפיך, בלתי נסלח.
|
 |
 |
 |
 |
|
|