 |
/images/archive/gallery/128/315.jpg סקולארי אחרי הניצחון על אנגליה ברבע הגמר.
צילום: AP  |
|
|
| פרופיל: לואיס פליפה סקולארי ואוטו ריהאגל |
|
| הם טיפוסים מנוגדים. הראשון תיאטרלי, אמוציונלי, חם מזג, שמאמין רק בעצמו ובאלוהים. השני טכנוקרט שמרן ופריק של תיאטרון ואופרות. אצל שניהם הקבוצה קודמת לכוכבים, ועם העקרונות הם הולכים עד הסוף |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
רון עמיקם ויעקב זיו
28/6/2004 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
לואיס פליפה סקולארי הוא מאמן גדול, על זה אין חולקים, אבל הוא קודם כל אדם פשוט. בפשטות הזו הוא הצליח לכבוש את פורטוגל. אחד מהעם, מדבר בגובה העיניים, בלי עניבות. על הדשא הוא נראה מאוד אמוציונלי, והוא אכן כזה, אבל לא כדאי לטעות לגבי יכולותיו המקצועיות. מלבד האנרגיות, יש לו גם הרבה כדורגל. כדורגל שלו, בזווית שלו. סקולארי יש רק אחד. בגלל זה הוא זרק את פיגו בדקה ה-73 נגד אנגליה. בגלל זה הוא אלוף עולם.
לסקולארי יש שיטות אימון ייחודיות. כל שחקן של פורטוגל ביורו, למשל, שעומד לשחק מול הנבחרת היריבה, מקבל סטטיסטיקה מפורטת על השחקן שמולו, כולל מספר הבעיטות בכל רגל, הנגיחות, ואפילו כמה דקות במשחק מחזיק היריב בכדור.
מלבד עצמו, סקולארי סומך רק על אלוהים. הוא נוהג להגניב לשחקניו פתקאות עם ציטוטים מהתנ"ך והברית החדשה,
ולא פעם הוא האחראי לתפילות המרוכזות של קבוצותיו ונבחרותיו, לפני ואחרי משחקים. נגד רוסיה הוא הדליק נרות בחדר ההלבשה לפני המשחק. "דברים גרועים תמיד יקרו, כי זה הגורל. דברים טובים יקרו, כי אנחנו נגרום להם לקרות", טורח סקולארי לציין, זה המוטו שלו.
לואיס פליפה סקולארי, 'פיליפאו', בן 56, נולד בריו גרנדה דו סול בדרום ברזיל, איזור שמתאפיין בגידולי בקר ובתוצאות הנלוות שמגיעות היישר לבטן. הוא מכונה ה'סרג'נט', כיוון שלכל משחק הוא מתייחס כאל מלחמה. לפני מונדיאל 2002 הוא חילק לשחקני ברזיל ספר שכתב מטיף סיני, בשם 'אומנות המלחמה'. בעבר גילה כי הוא מעריץ את הדיקטטור אוגוסטו פינושה, מנהיגה הצבאי האכזר של צ'ילה בעבר. כשנשאל איך הוא מסוגל לסגוד לאדם שטבח אלפים, ענה סקולארי: "הוא לפחות לימד את בני עמו קרוא וכתוב".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"דברים גרועים תמיד יקרו", סקולארי אחרי ההפסד ליוון. צילום: AP
|
|
|
 |
|
 |
|
"תנו לאדילסון מכות"
|
|
|
 |
|
|
|
גם כשחקן, בשנות השבעים, סקולארי החזיק באותה התדמית. ככסחן בחסד, הוא הנחיל את המורשת גם לקבוצות שהוא מדריך, כולל פורטוגל הנוכחית. רק לבלם פרננדו קואוטו, לדברי סקולארי, לא היה צריך להסביר את חשיבות המשחק הקשוח. אגדות רבות מתרוצצות על המאמן בברזיל, הנה אחת לדוגמה: בדרבי הגדול של סאו פאולו, כשאימן את פלמייראס מול קורינתיאנס, הכניס אחד השדרים מיקרופון לחדר ההלבשה והקליט את סקולארי מורה לשחקניו להיכנס בחלוץ קורינתיאנס, אדילסון: "תנו לו מכות קטנות בתחילת המשחק והוא גמור".
הדברים שודרו ברדיו וגרמו לשערוריה גדולה, מה שלא הפריע לסקולארי לזמן את אדילסון לסגל ברזיל במונדיאל 2002. כשהדריך את ברזיל לפני המונדיאל בתיקו 1-1 נגד פורטוגל, טען סקולארי ששחקניו חששו מאוד מהאגרסיביות הפורטוגלית, אבל כשהדריך את פורטוגל לראשונה, מול ברזיל וניצח 0-1, ביקש משחקניו ללבוש נעליים עם סטופקס גבוהים, כדי להפחיד את הברזילאים, והוא ידע למה. הפורטוגלים היו מוכנים לשים הרבה כסף כדי להביא מאמן אלוף עולם ליורו.
סקולארי מרוויח יותר מכל שחקן או מאמן במדינה אי פעם: 150 אלף דולר בחודש, בנוסף ל-450 אלף מענק חתימה. אחד משני בניו של סקולארי כבר לומד משפטים בליסבון. לסקולארי תמיד היו בעיות עם עיתונאים, בעיקר בברזיל, ופעם חבט באגרופו בכתב שעיצבן אותו. בפורטוגל הוא מסתדר עם התקשורת, למרות הביקורת, ועדיין, כשכתב שאל אותו למה לא זימן את השוער ויטור באהיה לנבחרת, אמר סקולארי: "אתם, העיתונאים מפורטו, תמיד שואלים על באהיה". העיתונאי השיב: "אני לא מפורטו", סקולארי ענה: "תודה לאל".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
150 אלף דולר בחודש, סקולארי. צילום: AP
|
|
|
|
|
|
|
אין כוכבים, יש קבוצה
|
|
|
|
|
|
|
ההצלחה של ריהאגל היא ביכולתו לכופף כוכבים ולהפוך אותם לצוות. דמיס ניקולאידיס הוא דוגמה מצוינת: לאחר שעשה הכל בכדורגל היווני, החליט החלוץ כי שנה באתלטיקו מדריד מספיקה לו והוא חבר לאנשי עסקים כדי לרכוש את קבוצת האם שלו, א.א.ק אתונה. ניקולאידיס, חצי אל ביוון, משחק לסירוגין בהרכב של ריהאגל. בעלים של קבוצה עולה מהספסל. אפילו ביוונית זה נשמע כמו בדיחה, אבל עובדה. לאחר ארבע שנים בקייזרסלאוטרן, שכללו אליפות ונגמרו באובדן הזהות של הקבוצה ושלו, חזר ריהאגל הביתה באוקטובר 2000. הציעו לו לשמש כיועץ מקצועי בפרנקפורט הכושלת, אבל הטלפון מיוון בעניין הג'וב כמאמן הנבחרת, במקום וסיליס דניליס, קסם לו.
משחקו הרשמי הראשון, כמו אצל נילסן, היה נגד רוסיה, אבל אז הוא רק צפה. במשחק הראשון שהדריך חטף 5-1 מפינלנד, אבל ביוון אף אחד לא התרגש. המשחק הבא, באולד-טראפורד נגד אנגליה, כבר היה סיפור אחר. יוון הוליכה 1-2 ועמדה להדיח את אנגליה מהמונדיאל. דייויד בקהאם השווה בכדור חופשי בדקה ה-93, הציל את סוון גוראן אריקסון מפיטורים, אבל נתן לריהאגל את הביטחון. שנתיים וחצי לא הפסידה יוון בהדרכתו משחק ידידות, עד למשחק נגד הולנד לפני חודשיים.
במוקדמות היורו הוא פתח בשני הפסדים, אבל התאושש בשישה נצחונות, אחד מהם על ספרד בסראגוסה, 0-1. ליורו עלתה יוון עם מאזן שערים של 2-8, ועד לשער המצמק של כריסטיאנו רונאלדו במחזור הפתיחה, היא לא ספגה כשבעה משחקים רשמיים. מספרים על ריהאגל שהוא איש של תרבות, ומת על התרבות היוונית. הוא מבקר באתרים ארכיאולוגים של ספרטה העתיקה, הולך למוזיאונים, חולה על האקרופוליס. בגרמניה היו רואים אותו רק בתיאטרון ואופרה. הוא שונא זוהר, לא שותה הרבה, הולך לישון מוקדם, לא אוהב סמול-טוק, לא מודרני, בקיצור: ריצ'ארד נילסן.
את אורח החיים שלו כפה על השחקנים ביוון, ועבורם זה היה שוק. הוא הביא מגרמניה את עוזרו, יואניס תופלידיס, גרמני ממוצא יווני, שלאחרונה שימש כסקאוט בהרטה ברלין אבל בעיקר אימן קבוצות חובבים. ריהאגל מכנה אותו: "הזהות השניה שלי". המשפט שלו בסיום המשחק נגד צרפת, "עד שהגעתי, השחקנים עשו מה שהם רוצים, עכשיו הם עושים מה שצריך", הוא המוטו של אוטו. "הכוח שלנו הוא באחדות, והשאיפה שלנו היא להילחם זה עבור זה", זו המנטרה. "עיתונאים גרמנים חשבו כל הזמן שאני יכול לעבוד רק בברמן", הוא אמר השבוע בסרקזם, "אבל הוכחתי שאני יכול לעבוד איפה שאני רוצה". איפה שצריך אוטו.
|
|
|
|
|
|
|  | | "יכול לעבוד איפה שאני רוצה", ריהאגל. צילום: רויטרס | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
