 |
 |
|
|
|
|
| איך אתה יכול לקנות ניתוח של מאמן שלא הצליח מעולם ליישם דבר מהתיאוריות שלו? |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
ניצן חורש
28/6/2004 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
אורי מלמיליאן אומר שמה שצריך מאמן כדי לקבל חוזה בקבוצה בארץ, זה דבר פשוט: לדעת איך להסביר הפסדים בפני מצלמות הטלוויזיה. אם הוא משדר הגינות, יודע להתנצל יפה, מודה בטעות ולוקח אותה על עצמו - המניות שלו מסודרות. מדובר במהלך די מורכב ומעניין כשחושבים על זה, ועדיין - אוהד הכדורגל יכול להרשות לעצמו להזדעזע: האם הבחירות של ראשי הקבוצות מתבצעות באופן עד כדי כך לא מקצועי?
אני מתנצל שאני מזכיר בהקשר של שידורי היורו את הכדורגל הישראלי, שמי בכלל רוצה לשמוע עליו כרגע, אבל הם התחילו; בטלוויזיה, הכוונה: הם אלה שמפציצים גם עכשיו את המסך בדמויות מהיום-יום של מסדרונות ההתאחדות והמגרש של צפרירים, כדי לפרש מהלכים של נדבד וסקולארי. ונשאלת השאלה: למה? אם משאילים את התזה של מלמיליאן לענייננו, הרי שזה טבעי יותר שערוצי השידור יבחרו פרשני כדורגל על סמך היכולת שלהם "לעבור טוב", מה שנקרא, בטלוויזיה. ועדיין, זה לגמרי לא מספק. הכישורים לעבור מסך באופן מצוחצח עומדים בראש סדר השיקולים של ערוץ הספורט, בהתאם לתפיסת השידור האמריקנית שלו.
אלא שבקונטקסט הישראלי זה יוצא מגוחך. כך קורה שגיא לוי וניר לוין הרהוטים יחסית מתארחים באולפן היורו של הערוץ על תקן מביני דבר, אוטוריטות של ממש. איך אתה יכול לקנות ניתוח של מאמן שלא הצליח מעולם ליישם דבר מהתיאוריות שלו (מה גם שבדרך כלל גם אין לו שום תיאוריות או "פילוסופיית משחק" )? הרבה הודות לנוכחותו התקשורתית המתמדת כפרשן, זכה לא מזמן גיא לוי, יורד ליגות סדרתי, באחד המינויים המופרכים של כל הזמנים. כאן זה נהיה מעגלי ואירוני עוד יותר: מתוקף המשרה החדשה שלו כמאמן הנבחרת הצעירה, המניות שלו כפרשן ממשיכות לנסוק! בשורה התחתונה: כנראה שנישאר איתו לתמיד.
כשהמאמנים הישראלים הכושלים מדברים בידענות על הנעשה ביורו-אתה מתפלץ לנוכח היומרה; כשהם עוברים לנימה מתנצלת, בסגנון 'מי אנחנו הקטנים', זה מרוקן את נוכחותם מתוכן. אז מה יהיה? יהיה זאביק. הראוי היחיד לתפקיד. פלא שבהתאחדות מתים כבר לבעוט אותו החוצה?
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
