 |
ועכשיו תבחרו את ההיסטוריה החביבה עליכם: אף קבוצה לא חזרה מעולם מפיגור 1:3 בסדרת גמר; מצד שני, אף קבוצה לא
ניצחה מעולם בשלושת משחקי הבית שלה בסדרת גמר. כרגע, לכו תמצאו מישהו שיהמר נגד הדטרויט פיסטונס.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
''ניסינו לגוון את השמירה על שאק'', בן וואלאס. צילום: AP
|
|
 |
 |
 |
 |
|
דטרויט 88 – לייקרס 80 (1:3 בסדרה)
|
 |
|
 |
 |
 |
|
קשה להאמין שהלייקרס יבואו להיות תפאורה למשחק החמישי, בלילה שבין יום שלישי לרביעי, אבל עוד יותר קשה להאמין שהקבוצה הנפלאה של לארי בראון לא תנצח את החבורה המתאיידת של פיל ג'קסון. הלייקרס הגיעו לקרב של גברים מול גברים, אחרי ההשפלה במשחק הקודם. ג'קסון עשה הכל, החזיק את הדופק קרוב, השתמש בכל הרכב וקומבינציה אפשרית, וקיבל משחק ענק ודומיננטי מהאיש הגדול שלו, שאקיל אוניל, עם 36 נקודות ו-20 ריבאונדים. אבל איש גדול לא מספיק, מסתבר, מול קבוצה גדולה.
וגם לקבוצה הזו, אתם יודעים מה, היה איש גדול. ראשיד וואלאס שמו. אחרי כל כך הרבה שנים שחונות בפורטלנד, של לוזריות, עבירות טכניות, מוניטין מפוקפק ועברייני, הבחור מגיע לשיא ברגע הנכון. כשקארל מאלון הפצוע והמנוון יכול לצפות בו מהספסל במקרה הטוב ולא מסוגל להתמודד נגדו על המגרש, ולא לעשות מולו כלום, וואלאס לקח על עצמו אחריות, והביא את הניצחון, יחד עם צ'ונסי בילאפס וריפ המילטון, ברבע האחרון. 26 נקודות ו-13 ריב' היו לראשיד, שסיכם: "במשחקים הקודמים קלעתי פחות, מסרתי יותר, עשיתי דברים אחרים, אבל הלילה הזריקות נכנסו לי. הלילה הזה היה שלי".
|
 |
 |
 |
 |
|
 |  | פיל ג'קסון על סף דמעות, השופט מושיב אותו. צילום: רויטרס | |
|