 |
אז עכשיו זה כבר 1:3, ויותר מהתוצאה, זו הצורה בה שתי הקבוצות נראות. הלייקרס נראים עייפים, חבוטים, עצבניים. דטרויט נראית רעננה, קלילה, לוחמת, חושפת שיניים. בכל משחק יש לה מישהו אחר, לא שחקן בודד אחד שאליו הכדור הולך. קחו למשל את הקהל של הפיסטונס. 3 דקות לסיום הקבוצה שלו הובילה 10, אחרי דקה זה ירד ל-6. מלמולי חוסר ביטחון נשמעו בכל האולם, רק שהלייקרס לא יחזרו מהקבר. אבל אז הגיע הכדור לראשיד וואלאס, שעל קו הבסיס עשה ג'אמפ עם חצי סיבוב וקלע כמו פורוורד ווינר את הסל שקבר את התקווה של הלייקרס לחזור שוב.2 התקפות אחר כך הוא גנב לקובי בראיינט את הכדור באחד הנסיונות האחרונים של ל.א לחזור. וואלאס אגב, היה ענק, לא רק הסל והחטיפה אלא גם דאבל דאבל של 26 נקודות ו-13 ריבאונדים, כדי להוביל את הפיסטונס לניצחון גדול, 80:88 והובלה 1:3 בסדרה. הלייקרס? כרגיל, שחקן אחד שיחק והשאר קנו כרטיסים כדי להסתכל. הפעם זה היה שאקיל, שבאמת היה גדול עם 36 נקודות ו-20 ריבאונדים, קובי קלע 20, עם 8 מ-25 (!) מהשדה. הקלעי הבולט אחריהם היה גארי פייטון עם 8. הבנתם את חוסר האיזון? ורק כדי להשוות: וואלאס 26, בילאפס 23, המילטון 17, בן וואלאס עם 8 ו-13 ריבאונדים. יש לסדרה עוד משחק אחד בדטרויט, משחק שעשוי להיות משחק האליפות של הפיסטונס, או משחק החזרה לחיים של הלייקרס. אם הם ינצחו, הסדרה חוזרת לעיר המלאכים. פרטים נוספים בהמשך.
|
 |
 |
 |
 |
|
|