 |
/images/archive/gallery/101/879.jpg ליאור ליובין חוגג באוסישקין
צילום: אלן שיבר  |
|
|
| אוסישקין: קווים לדמותו של האולם הכי ביתי במזה"ת |
|
| בנסיבות מסוימות עשוי המשחק הערב להרשם בהיסטוריה כדרבי האחרון שיתקיים באוסישקין. הפועל אמנם לא זכתה בו בתואר, אבל מצד שני, מכבי לא גזרה בו רשתות |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
אבי אורנן
3/6/2004 9:08 |
|
|
|
|
|
|
|
משקיף אובייקטיבי עלול לטעון שמדובר באורווה. לפחות על פניו, כל קשר בין המתחם שעל גדות הירקון לאולם כדורסל מקצועני במאה ה-21 נראה די מקרי.
בחורף קפוא, בקיץ אי אפשר לנשום. מתחת לפרקט קיים עולם אלטרנטיבי שלם של חולדות ועכברים, שחיים, או בעצם מתים שם כבר שנים. בעונות מסוימות, כשהירקון לא במצב רוח טוב, הריח בסביבה לא להיט. הנקניקיות שנמכרות במזנון, מאידך, מסריחות גם בלי קשר ללוח השנה. כדי להגיע למקלחות צריכים השחקנים להתעטף במגבת ולצאת מחדר ההלבשה לטיול במסדרון עד החדר עם הברזים. חדר השופטים הוא יותר חדר שופט, מכיוון שכדי לדחוף פנימה את הצמד בו זמנית, חייבים זוג רזה במיוחד.
על הפרקט יש איזורים בהם הכדור לא באמת קופץ, כדי לצאת הביתה ממגרש החניה אחרי האימון, צריך לחכות שיזיזו 7 מכוניות שחוסמות אותך. ועדיין, למרות כל הצרות, ספק אם יש בעולם אולם ששחקני בית והאוהדים שלהם כל-כך אוהבים. אולם שבתכל'ס מעולם לא הביא את בעלת הבית שלו לתואר, אבל אירח את הגדולים שבמשחקי הכדורסל שזכורים כאן. מקום שהצליח, ומצליח, בכוחותיו המסתוריים להטיל אימה על מכבי ת"א עד עצם היום הזה.
מנחם אוסישקין נולד ברוסיה בשנת 1863. לימים הפך לאחד ממנהיגי הציונות, היה ממקימי הקרן הקיימת וממייסדי הסתדרות המורים. אח"מ לכל דבר ועניין. הרקורד המכובד זיכה אותו ברחוב תל-אביבי על שמו, אפילו במיקום לא רע בכלל, אבל את הרייטינג היותר גדול, לפחות בקרב חובבי ההסטוריה היותר קטנים, הוא קיבל בזכות האולם המיתולוגי שהוקם בסוף שנות ה-70 בפינת הרחוב. העתיד של אוסישקין לא ברור. בחודש מרץ הקרוב יסתיים חוזה החכירה על השטח, ובכלל לא בטוח שעיריית ת"א מעוניינת להמשיך בשידוך. הריסת המבנה שקצת תקוע באיזור יקר וצפוף בשכנים כועסים, כבר עלתה לדיון יותר מפעם אחת, ויתכן שאחרי 25 שנות חיים נגזר דינו של האתר.
בהפועל
משתדלים לא לדבר על זה כרגע. יש שם כאלה שטוענים שאף אחד לא יעז לפנות את הקבוצה מהמבצר שלה, אחרים לא פוסלים את האפשרות ושוקלים לנצל את המצב ולהשתדרג לאולם קצת יותר מודרני. בכל מקרה, אם יהיה זה הדרבי האחרון באוסישקין ואם לא, בהסטוריה וסנטימנטים אף אחד לא יכול על המקום. קשה להאמין, אבל מדובר בקומפלקס רב-תכליתי מהמגוונים בארץ. הבשורות הטובות פחות הן שאולם הכדורסל הוא האגף היותר מפואר במתחם. בנוסף, אפשר למצוא במקום גם בניין משרדים, אולם התעמלות, אולם הרמת משקולות ומיטווח קליעה ספורטיבית ממוזג. פעם היתה גם זירת איגרוף על הגג, אבל כבר שנים שאינה פעילה לאחר שאחד המתאגרפים מת במהלך קרב. שתי טרגדיות נוספות שאירעו במקום הובילו למותם של אפסנאי של מכבי ת"א, גרדי, שלקה בהתקף לב במהלך משחק, ושל שוער הפועל ת"א, רמי לוף, שהשתתף באימון כדורסל של הפועל, ספג מרפק לא מכוון מחיים חזן, נפגע מעמוד הסל ונפטר כתוצאה מהמכה.
סיפורים מדברי ימי אוסישקין לא חסרים. הבעיות מתחילות כשמנסים להפריד בין האגדות למציאות. מצד שני, תחקירים קצרים מגלים שככל שהסיפורים נשמעים יותר מטורפים, כך גדלה ההסתברות שאין זו אגדה. קחו את העכברושים, למשל. סיפור אמיתי. "פעם בכמה שנים שמים שם רעל, ואח"כ אוספים את הפגרים", סיפר יצחק לוי, שחור בשבילכם. אולי האיש הכי מזוהה עם האולם שעל הירקון. "בטח שראיתי אותם בעיניים. כל פעם שהפרקט נשבר, או שמרימים קטע כדי לתקן, רואים את העכברים. הם מגיעים בגלל המים בירקון, אבל רובם מתים". הפרקט , אגב, עבר קצת שיפוצים אבל מעולם לא הוחלף. אולי החלקים החלולים עליהם אי אפשר להקפיץ משתנים מידי פעם, אבל המשטח אותנטי למהדרין. יתר האולם התפתח עם הזמן. כיסאות, למשל, לא היו בהתחלה. במקור כולם ישבו על הבטון, עד שמישהו זרק לשחור טיפ וסיפר שמפרקים את קולנוע בן-יהודה ואפשר להשתלט על הירושה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"אוסישקין זה הפועל"
|
|
|
 |
|
|
|
כך צצו להם באוסישקין כיסאות מרופדים, מעין נזם זהב באף חזיר, שכמוהם אין עד היום אפילו ביציעי יד-אליהו. כמה שנים מאוחר יותר נרכשו כיסאות פלסטיק והעלימו את הבטון גם ביציע השני. סטייל של ממש, רק שבשיטה המקורית אפשר היה לדחוס כמעט 3,000 סרדינים בערבים צפופים. היום אפשר לשבת כמו בני אדם, רק שהמשטרה מאשרת בקושי את חצי הכמות. הבניה המודולרית לא התחילה ולא נגמרה שם. לימים התחדש אוסישקין ביציע נוסף מאחורי הסל, משכנה המרווח והיוקרתי של התקשורת דהיום. לא מזמן זכה האיזור לכמה דקות תהילה ורייטינג בתקרית המפורסמת בין גור שלף לאזרח י'. ספק אם מישהו מהשניים ידע, אבל היציע הזה בנוי מהעץ עליו זכתה הפועל בדאבל ההסטורי בשנת 69' במגרש המאולתר באיצטדיון בלומפילד.
המשטח פורק, הונח אחר כבוד במחסני בלומפילד, עד שהופעה בגביע אירופה חייבה את הפועל להרחיב את האולם וזיכתה את העץ ההסטורי בחיים חדשים. שלב נוסף בשכלולים הגיע בימי שלטונו של גברי לוי. הפעם הביאה עימה הקידמה שעון אלקטרוני רב כיווני, מזכיר קצת את אלו שנהוגים היום ב-NBA ( טוב, לפחות כשהוא כבוי). בפועל יש לו רק 3 צלעות, אחת מהן לא כוללת אפילו דיווח על עבירות. תקופה ארוכה השעון בכלל הושבת, עד שהגיע טכנאי מיוחד מצרפת ותיקן את התקלה. ככה זה, חלק מהחן והייחודיות של המקום. ממש כמו האין מזגן, או המאווררים שמרוב רעש כבר מעדיפים שלא להפעיל. במקום זה, כשכבר ממש אי אפשר לנשום, פותחים באימוני הקיץ את הדלתות למגרש החניה.
אז מידי פעם עפים כדורים לירקון, ומנסים לאסוף אותם עם משוטים. שטויות. "אוסישקין זה הפועל", מסכם תומר שטיינהאור, שעד היום מוצף עונג כשמדברים על המבצר. "נראה עלוב, לא איזה ארינה מפוארת של עשירים. אולם שמזכיר לך תמיד שאתה אנדרדוג, שאתה בקבוצת קשת יום, אבל הכי כיף שיש". ולא רק שטיינהאור, כנראה שאף אחד מהשחקנים שעברו שם לא מחליף את הבית הדולף בשום אחוזת פאר. ככה זה כשיש לך את האולם הכי חם ומיוחד במזרח התיכון. אז נכון, הפועל מעולם לא זכתה שם באליפות, מצד שני, גם מכבי לא גזרה שם רשתות.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
