השתלות איברים בישראל: אין מספיק היענות לתרומות בציבור
יותר מאלף בני אדם בישראל ממתינים לתרומות איברים. חוקים חדשים שנכנסו לתוקף השנה מנסים להגדיל את כמות ההשתלות בארץ. אך כמו במקרה של אבי כהן ז"ל, הדילמות וההחלטה הסופית אם לתרום או לא נשארות רק בידי המשפחה
הציפיה שמשפחתו של כהן, בן 54 במותו, שהיה חתום על כרטיס אדי, תתרום את איבריו להשתלה הייתה רבה גם בשביל אלו שהיה ניתן להציל את חייהם בזכות התרומה ואולי בעיקר בשל הדוגמה שהייתה ניתנת לאחרים.
כהן ז"ל אושפז לאחר שנפגע קשה בראשו בתאונה כשרכב על האופנוע שלו. אלא שככל שחלפו הימים נדמה היה שאפסו סיכויי ההחלמה. כהן נפגע בגזע המוח ומצבו היה אנוש. בכל יום הסימנים לפעילות מוחית הלכו והתמעטו.
שלשום ביצעו הרופאים בדיקות נוספות, ואלו הצביעו על החמרה נוספת במצבו. לאור תוצאות הבדיקות הוחלט לכנס את הוועדה לקביעת מוות מוחי. ועדה של שני רופאים, שעל פי החוק מבצעת סדרה של בדיקות ובסופה נקבע האם ניתן לקבוע מוות של החולה.
"ברגע שיש אינדיקציה לכך שאין פעילות מוחית מכנסים את הוועדה", מסביר פרופ' נתן בורנשטיין, מנהל היחידה לשבץ מוחי בבית החולים איכילוב. "הוועדה פועלת על פי פרוטוקול מוסדר. היא בודקת רפלקסים של גזע המוח ומבצעת בדיקות באמצעות אולטרסאונד לוודא שאין זרימת דם במוח. ברגע שקיים אחד מהרפלקסים אסור לקבוע מוות מוחי".
שלשום בשעות הצהריים קבעה הוועדה כי כהן מצוי במוות מוחי. על פי החוק, מרגע זה כהן היה כשיר לתרומת איברים. מדובר בחלון הזדמנויות קצר, שכן למרות שכהן היה מחובר למכשירים שהשאירו אותו בחיים באופן מלאכותי, בכל רגע יכול הגוף לקרוס ולא ניתן יהיה להשתמש באיברים כדי להציל אחרים.
משפחתו של כהן התלבטה האם לתרום את איבריו, לבחור בניתוקו מהמכשירים או להשאירו מחובר עד שליבו יפסיק לפעום. רבנים ואנשי דת לחצו על המשפחה ללכת לכיוון אחד, בעוד אחרים קראו להם לתרום את
"אני לא רוצה לשפוט", אמר שלשום עופר גילור, שתרם את איבריו של בנו בן ה-12. "אבל אני מקווה בשביל החולים הממתינים להשתלה ובשביל המודעות לנושא, שהמשפחה תשנה דעתה ותחליט לתרום".
אולם בסופו של דבר החליטה המשפחה שלא לתרום את האיברים ולהשאיר את אבי כהן מחובר למכשירי ההחייאה. לפי המרכז הישראלי להשתלות, מדובר בפעם הראשונה בה אדם היה חתום על כרטיס אדי ומשפחתו החליטה לא לתרום את איבריו.
סוגיית השתלת איברים וקביעת מותו של אדם במקרה של מוות מוחי היא נושא לוויכוח גדול בין רבנים. בניגוד לפרסומים רבים, הרבנות הראשית מעולם לא יצאה בהכרזה רשמית כי היא מכירה במוות מוחי לצורך קביעת מוות. משום שניתן לבצע תרומת איברים כמעט רק כאשר התורם נמצא במוות מוחי, דתיים ומסורתיים רבים נמנעים מלתרום איברים.
הרב משה פיינשטיין, הרב יוסף אלישיב והרב שלמה זלמן אויערבך קבעו כי קצירת איברים לאחר מוות מוחי ולפני הפסקת פעולת הלב נחשבת על פי ההלכה לרצח ולכן אסורה. לעומתם, בכירי הרבנים בציונות הדתית, ובהם הרבנים הראשיים מרדכי אליהו ואברהם שפירא, קבעו כי מוות מוחי הוא הקובע ולכן במצב כזה מותר לנתק אדם ממכונת הנשמה לצורך נטילת איברים להשתלה.
גם הרב הראשי שלמה עמאר אמר לפני כשנתיים כי במקרה של מוות מוחי מותר לכאורה לנתק ממכונת הנשמה, אולם בעקבות מתקפה חריפה עליו בתקשורת החרדית, נמנעו ברבנות מלקבוע באופן סופי כי לאחר מות גזע המוח האדם מוכרז כמת וניתן לנתקו מהמכשור הרפואי ולקחת את איבריו להשתלה.
מי שכן העז אתמול (ד') להתבטא בצורה נחרצת בעד תרומת איברים הוא הרב יובל שרלו, מבכירי רבני צהר. לדבריו , "עמדת רוב הרבנים היא שמות גזע המוח הוא מוות גם במישור ההלכתי. לאחר מות גזע המוח, העובדה שמערכת הנשימה פועלת והלב פועם היא חסרת משמעות, כיוון שמדובר למעשה במפוח הפועל בגופה, ולא באדם חי.
"זו זכות גדולה להציל חיים, והדבר לא רק מותר על פי ההלכה אלא אולי מחויב. זכות גדולה היא גם לנפטר להציל חיים, וזה הזמן לעודד את החתימה על נכונות לתרום איברים אם חס ושלום אדם יגיע למצב זה".
חוק "המוות המוחי-נשימתי" חוקק למעשה לפני יותר משנתיים, במארס 2008, בניסיון לעודד את הציבור הדתי לתרום איברים. יישומו החל בשנה האחרונה, אך מאז נרשמה דווקא ירידה של עשרות אחוזים במספר תורמי האיברים בארץ בשל הקשיים הטכניים שהחוק הערים.
גם בקרב הרבנים שהכירו במוות מוחי כמוות על פי ההחלטה נוצרו חילוקי דעות עם הקהילה הרפואית על הדרך בה נקבע מוות מוחי. בניסיון לפתור את המחלוקת הוחלט על שורה של תנאים שיאפשרו קביעה של מוות מוחי.
העיקרי שבהם הוא תוספת של מבחן אובייקטיבי, כמו בדיקת אולטרסאונד של זרימת המוח, לסדרה של מבדקים שביצעו עד אז רופאים. אלא שמאחר ולא בכל בתי החולים בארץ מחזיקים במכשירים מתאימים או מחזיקים במומחים הדרושים לפענח את התוצאות מסביב לשעון, לא תמיד ניתן היה להכריז על חולים כשירים לתרומה כעל מתים מוות מוחי לפי החוק.
למרות שאין עדיין נתונים סופיים לגבי מספר ההשתלות שבוצעו השנה לעומת שנים קודמות, ההערכה היא שמדובר בירידה של עשרות אחוזים. את התוצאה ניתן היה לראות בשטח, בהארכת זמן ההמתנה להשתלה עד כדי סיכון חיים ואפילו מוות של ממתינים.
רק לפני כחודש פורסם במעריב כי בחודש אחד בוצעו בבית החולים תל השומר מספר שיא של השתלות לב מלאכותי בארבעה ממתינים לתרומה, בניסיון להחזיקם בחיים עד לבוא הלב האמיתי. אך למרות החשיבות של נושא השתלות האיברים, מעטים חתומים על כרטיס אדי, המביע נכונות לתרום את איברים לאחר המוות.
"כיום חתומים על אדי מעל עשרה אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת", אומרת דבורה שרר, דוברת המרכז הלאומי להשתלת איברים. בימים אלו נכנס לתוקפו חוק שנועד לעודד את החתימה על הכרטיס. לפי החוק החדש, מי שחותם על הכרטיס ובני משפחתו יזכו לקדימות בקבלת תרומת איברים בעת הצורך.
נכון להיום, למעלה מ-50% מהמשפחות של אדם הנמצא במוות מוחי מחליטות לתרום את איבריו. אולם גם במקרה של חתימה על אדי, על משפחת הנפטר לקבל החלטה ברגע האמת. "חשיבות החתימה היא בכך שהיא מקלה על המשפחה לכבד את רצון הנפטר", אומרת שרר.
"אני חי היום בזכות תרומת איברים", מספר אייל גרינבאום, בן 42 ואב לחמישה ילדים, שקיבל לפני כארבע וחצי שנים תרומת כבד. "קיבלתי כבד של אדם בן 73, איש יקר שנדרס בתל אביב כשהלך להפקיד כסף. אני חי בזכות ההחלטה האמיצה של המשפחה שלו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם