הפרעות אכילה: מה הסימנים שיש לשים לב
אם הילד אוכל בסתר, מפתח אובססיה למראה החיצוני ונמנע ממאכלים מסוימים, כדאי לבחון את הנושא
במהלך גיל ההתבגרות חשופים הילדים לשינויים גופניים, הורמונליים, רגשיים ועוד. בשלב זה בחיים המשימה שעומדת בפני המתבגר היא בניית זהות ואוטונומיה נפרדת מזו של ההורה, לכן רבים קנאים לפרטיות שלהם ולא מעוניינים לשתף את הוריהם בעובר עליהם.
ובכל זאת, מהם הסימנים שיש לשים לב אליהם כדי לדעת אם הילד שלכם נמצא בסיכון לפתח הפרעות אכילה, בייחוד בתקופה בה המילה רזה מסמלת גם את היפה וכשלא מדובר בהתעסקות נורמטיבית עם משקל הגוף?
הפרעות אכילה מתחלקות לשלושה סוגים עיקריים: אנורקסיה, הכוללת ירידה קיצונית במשקל עד לכדי מצב של 15% פחות מהתקין וצמצום באכילה. בולמיה, הכוללת התקפים של אכילה לא נשלטת בפרק זמן קצר והתנהגות מפצה לאחריהם, כמו הקאות ושימוש בחומרים משלשלים או הקפדה על אימון גופני בצורה אובססיבית. הסוג השלישי של הפרעות אכילה הוא הבינג' איטינג שכולל בולמוסים בלי התנהגות מפצה.
הסימנים שיש להיות קשובים אליהם נמצאים בשני הקצוות - צמצום יתר והפרזה. בראש ובראשונה חשוב לשים לב לירידה או עלייה קיצונית במשקל, מה שמהווה סימן אזהרה משמעותי לכך שהמתבגר עסוק במשקל באופן שעלול להיות מסוכן עבורו.
ככלל, גיל ההתבגרות אינו הזמן המומלץ לדיאטות ולצמצום באכילה. מתבגרים מאופיינים בקיצוניות בחשיבה ובמעשים וכל דיאטה עלולה לצאת משליטה ולהפוך לקיצונית.
יש לשים לב גם לחוסר הלימה בין המראה החיצוני להתנהגות האכילה. מה שעלול לעורר סימני שאלה לדוגמה, אכילה מוגברת לצד ירידה או חוסר עליה במשקל. הדבר יכול להוות סימן לתחילתה של בולמיה ועל ההורה לגלות ערנות ולחפש אחר התנהגויות מפצות כמו הקאות, שימוש בתרופות ועוד.
התעסקות אובססיבית במראה החיצוני, או לחילופין הזנחה רבה והימנעות ממראות ומבט על הגוף. אלו מהווים מדד ליחס לא בריא לגוף והם נדבך משמעותי בהפרעות אכילה.
צמצום והימנעות ממספר מזונות רב. היום ידוע כי צמחונות בגיל ההתבגרות היא סממן לתחילתה של הפרעת אכילה בחלק מהמקרים. לעתים הצמצום נעשה תחת מעטה של אוכל בריא, אבל הוא תירוץ להימנעות ממזונות עשירים בקלוריות.
אכילה
הקפדה על אימון גופני בצורה אובססיבית מהווה גם היא סימן היכר מובהק להפרעת אכילה.
שינוי בהרגלי האכילה המלווה במצבי רוח והתנהגות לא רגילה, כמו הסתגרות, ירידה בפעילות, עצבות, חוסר שקט. כל אלו עלולים להעיד כי לא מדובר בדיאטה נורמטיבית ושהעיסוק באוכל מטריד ומפריע למתבגר בתחומי חיים אחרים.
על ההורים לגלות ערנות ולנסות לעקוב אחר התפריט והרגלי האכילה של המתבגרים. במידה שהם חשים בבעיה, מומלץ לפנות לייעוץ של איש מקצוע. בטיפול בהפרעות אכילה חשוב לפעול במהירות לפני הפיכת הדפוסים לקבועים. על הטיפול להיות רב מערכתי, ולכלול שילוב של עזרה נפשית מפסיכולוג, סיוע תזונתי וייתכן שאף עזרה תרופתית מצד פסיכיאטר.
הכותבת היא פסיכולוגית ומטפלת בהפרעות אכילה בקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית במרכז ד"ר טל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם