כמה עובדים הרופאים המתמחים בישראל? 320 שעות בחודש
ד"ר גל מידן, מתמחה ברפואה פנימית, מנסה להציג בפני חברי ועדת הבריאות בכנסת שדנה היום בנושא תנאי העסקתם של רופאים מתמחים, מהי תמונת המצב בביה"ח. "בכל תורנות עובדים לפחות 26 שעות ברציפות, לפעמים 30. יש ימים שאתה חוזר הביתה ומנקר על הכביש. היו מקרים שבחרתי לישון בביה"ח"
מידן נכח היום (ג') יחד עם עוד כמה מחבריו בעמותת מרש"ם (מתמחים לשיפור הרפואה בישראל) בדיון שערכה ועדת הבריאות של הכנסת בנושא תנאי ההעסקה של הרופאים המתמחים. מטרת העמותה שנוסדה לאחרונה היא להוביל את מאבק המתמחים למימוש זכויותיהם ושיפור תנאי העסקתם.
"אי אפשר להתייחס לכל המתמחים בארץ כמקשה אחת", מסביר מידן, 38, תושב מרכז הארץ. "ברוב המקצועות שבהם באים במגע עם חלק ניכר מהאוכלוסיה כמו ברפואת ילדים, רפואה פנימית, כירורגיה כללית ונשים, המצוקה הולכת וגוברת.
"בשנות ההתמחות שלי ראיתי איך עומס העבודה הולך וגדל לאורך זמן. כעת יום העבודה קשה יותר לעומת התקופה שבה התחלתי. הבעיה היא שבתורניות אתה יכול לקבל 17 חולים ואפילו יותר. לכל אחד צריך להקדיש תשומת לב, לקבל מידע ולבדוק אותו. להתוות לו טיפול ולהסביר, תוך כדי מתן מענה במקביל לעוד 50 חולים במחלקה".
המתמחים נאלצים להתמודד לא רק עם מספר החולים הרב, אלא גם עם תנאי שכר ירודים שמעמידים את מקצוע הרפואה תחת אור שלילי למדי. בשנותיו הראשונות בהתמחות זכה מידן לשכר בסיס של 24 שקלים לשעה. כסטודנט לרפואה הסכום עמד על 20 שקלים, ובכל זאת "התמורה הכספית פחות מעניינת", לדבריו.
"התגמול הכספי היום ברפואה נמוך יחסית בהשוואה לזמן שאתה משקיע ברכישת המקצוע. מתמחה יכול להגיע עם שעות העבודה שציינתי לשכר ממוצע של 8,000 שקלים נטו. בשבוע אפשר להגיע גם למעל 100 שעות עבודה. בחודש מתמחה יכול להגיע בקלות ל-320 שעות עבודה".
בשנה האחרונה להתמחות השתכר מידן 31 שקלים לשעת עבודה. וכל זה, אחרי הסכמי השכר והתוספות להן זכו הרופאים בעבר. "זה נכון שברגע שרופא יפסיק לעשות תורניות בגיל 40 לדוגמה, עם משפחה, אחרי שבע שנים של לימודים שהוא מקדיש לנושא, אז השכר ייחשב לנמוך. אבל הדבר הכי קשה היום בעבודה הזו - העובדה שאתה נמצא שם מתוך אהבה למקצוע ורצון לעשות משהו שתוכל להיות גאה בו, אבל אתה לא יכול לעבוד כך שתצא מסופק".
תאר לי יום עבודה טיפוסי של רופא מתמחה.
ד"ר מידן: "אתה מגיע בשמונה בבוקר ולוקח בדיקות דם לחולים. אחר כך נכנס לישיבה לקבלת מידע בדבר החולים שהתקבלו בתורנות, משתדל להספיק לבדוק את כל החולים כמה שיותר מהר כך שתספיק להיות נוכח בישיבה שדנה במצבם. בין לבין אתה דוחס ארוחה קלה, או כריך. אתה הולך לחדר האוכל רק אם יש לך זמן. עובר על תוצאות בדיקות, כותב מכתבי שחרור ומדבר עם משפחות החולים. הכל עד ארבע בצהריים.
"כי אם לא, אתה תאחר למשמרת במיון כשאתה תורן. תוך כדי מדווחים לך שחולה קורס ודרושה החייאה,
"מתחילים לטפל בחולים שבמיטות לפי המצב הבריאותי שלהם ברצף בלתי נגמר. בין לבין יש מקרים של חולה שקורס. עומס בלתי נתפס שנמשך עד שתיים עשרה או אחת בלילה. אז זרם החולים יורד ואתה מתחיל לכסות את המקרים ולהגיע אליהם. ביום רגיל, בערך בשלוש בבוקר, אתה יכול להתחלק עם חברים במשמרת ולישון שעה עד שיגיע התור לחזור. בשמונה בבוקר באים להחליף אותך".
ומה קורה אז?
ד"ר מידן: "אם אתה במחלקה, אתה צריך להעביר את המידע על החולים לרופאים שבאים אחריך ולעתים לסייע במידת הצורך גם לאחר שסיימת את העבודה. בדרך חזרה הביתה אתה מנקר לפעמים על הכביש, ומתעורר בבהלה כשאתה גולש לשוליים. אם הבית רחוק, עוצרים בצד הדרך וישנים חצי שעה בשביל להגיע. היו מקרים שהחלטתי לישון בבית החולים לפני היציאה הביתה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם