לאכול דגי ים זה בריא? במציאות הישראלית - לא בטוח
תקנות סותרות של משרד הבריאות גורמות לכך שדגים טריים מיובאים עוברים בדיקות בדרך חתחתים ארוכה ומגיעים לצלחת רגע לפני שתוקפם פג. לעומתם, דגי הים המקומיים כמעט לא נבדקים. משרד הבריאות: "לא ניתן להסתפק בבדיקות שנעשות בחו"ל". תחקיר מעריב עסקים
הדגים הטריים המיובאים אמנם עוברים בדיקות מחמירות לפי תקנות משרד הבריאות. אלא שתקנות נוספות של המשרד גורמות לכך שעד שהם מגיעים לצלחת - התוקף של חלקם פג, בכפוף לחיי המדף שקובע משרד הבריאות עצמו.
מצבם של הדגים המקומיים חמור אף יותר: הדגים הטריים הללו, שמגיעים בבוקר לנמלים היישר מספינות הדיג, משוגרים לצלחות בלי שעברו כל בדיקת מעבדה.
במשרד הבריאות מסתפקים בכך שווטרינר מציץ בצבעם ומרחרח אותם, לפני שהוא חותם על תעודת השחרור. כך נוצר מצב שבו הדגים המיובאים עוברים דרך חתחתים עד שהם מגיעים לצלחת, ובגלל הבדיקות המחמירות הם מאבדים את טריותם. זאת בעוד, שדרכם של הדגים המקומיים לצלחת עוברת כמעט ללא מכשולים וללא בדיקה מקצועית ורשמית, הקובעת אם הם ראויים למאכל.
70% מהדגים הנמכרים בארץ מיובאים והיתר הם דגי בריכה או ים מהארץ. דגי הבריכה עוברים בדיקות במהלך הגידול ונחשבים פופולריים יותר מדגי הים. הנפוצים שבהם הם אמנון, בורי, קרפיון, בס ולברק.
בדרכם לצלחת הדגים הטריים המיובאים נאספים היישר מהים, בספינות מקצועיות בעלות חדרי קירור, מכונות קרח, חדרי שטיפה לארגזי האחסון ושלל עזרים שנועדו להבטיח את השמירה על הטמפרטורה הנדרשת.
יו"ר ארגון יבואני הדגים, ראול רזניק, אומר כי לאחר העברתם בקירור לנמל התעופה והטסתם בקירור לישראל, הדגים ממתינים בחדרי קירור עד שמגיעות תוצאות הבדיקות מן המעבדות, שנמצאות בבאר שבע ובחיפה ואליהן נשלחות דגימות מהמשלוח.
הדגים שלגביהם קיימת חובת בדיקה הם טונה, פלמידה אדומה ולבנה, מקרל, הרינג, סרדינים ודולפין פיש - למרות שהדגים מגיעים לישראל בצירוף בדיקות מעבדה שבוצעו במדינה שממנה יצא המשלוח.
רזניק רואה בחומרה רבה את העובדה שהדיג המקומי כמעט אינו מבוקר, בעוד הבקרה הקפדנית על יבוא הדגים אורכת זמן רב ועלולה להפוך אותם לפגי תוקף.
"מדובר בתהליך האורך שלושה עד ארבעה ימים, שמותיר לדג תוחלת חיים של עוד יום או יומיים לכל היותר, בטרם יהפוך לפג תוקף לפי תקנות משרד הבריאות", מסביר רזניק, "בניגוד לנורמה המקובלת בעולם, שמקנה חיי מדף של 15-11 ימים לדג טרי".
מסע התלאות של הדגים המיובאים לא מסתיים גם לאחר קבלת אישור המעבדה. כדי להפיץ את הדגים נדרש המשווק לעבור בדיקת וטרינר בכניסה לכל רשות מקומית.
הווטרינרים עובדים עד השעה 15:00, ואספקת סחורה בשעות מאוחרות בלתי אפשרית ומחייבת המתנה לבוקר שאחרי וקיצור נוסף של חיי המדף הקצרים במילא של הדג.
באשר לדגים המגיעים לישראל ביום חמישי, המצב חמור עוד יותר: כיוון שהמעבדה אינה פעילה ביום שישי, תוצאות הבדיקה נמסרות רק ביום ראשון, כשהדג כבר בן חמישה ימים ולפי התקנות פג תוקפו בארץ. אותם דגים בדיוק, אם היו נשארים בארץ מוצאם, היו זוכים לחיי מדף של כשבועיים. כך שבפועל כנראה אין בעיה לצרוך אותם - אלא שהדבר נוגד את התקן הישראלי.
ובעוד הדגים המיובאים נבדקים בדקדקנות, הדגים המקומיים לא נבדקים כמעט כלל. ביקור בנמל יפו חושף את סירות הדיג הרעועות, נטולות
בחופי ישראל פעילות מאות סירות דיג פיראטיות, שחלקן מנהלות פועלות דיג ללא רישיון וללא פיקוח ומביאות בכל בוקר לחופים כ-20 טונות של דגים. משם הדגים מגיעים לשוק מיוחד, שבו הם מחליפים ידיים ועוברים לסוחרים ולמשווקים.
בדרך לצלחת שלנו מחליפים הדגים מספר ידיים, ורק בכניסה לרשות המקומית הם נדרשים לקבל את אישורו של וטרינר מטעם הרשות, שעורך להם בדיקה שטחית בלבד.
בתשובה לשאלה מדוע הדגים מהתוצרת המקומית לא נבדקים כיאות, אומרים במשרד הבריאות כי "בשונה מתהליך הפיקוח על מוצרים מיובאים, תהליך הבקרה על התוצרת המקומית מתאפשר בכל שלבי שרשרת השיווק".
ד"ר הרברט זינגר, לשעבר מנהל היחידה הווטרינרית של רשות המזון הארצית במשרד הבריאות, טוען כי המשרד לא מסוגל לבצע את הבדיקות וחושף את הנעשה מאחורי הקלעים. מדבריו ניתן ללמוד כי בפועל, ובשונה מהטענה של משרד הבריאות, הדגים המקומיים לא עוברים כל בדיקה ולא מוצגים בפני הווטרינרים בטרם יצאו לשוק.
"כדי לבצע בדיקות יידרשו למשרד אלפי רופאים", הוא אומר, "אף אחד לא יודע מתי האוניות מגיעות לנמל. לפעמים הדייגים לא מגיעים לנמל אלא פורקים את הסחורה בים לתוך סירות קטנות, לכן אין אפשרות לבדוק אותם. בצפון הדייגים מגיעים בלילה, לפעמים לנמל עכו ולפעמים לאזור שליד הנמל, ומעבירים את הדגים לסירות קטנות. מי יכול לבדוק אותם? אין אפשרות לדעת מי הביא מה וכמה, שהרי הדייגים לא מדווחים למס הכנסה על כמות הדגים שדגו".
לדברי ד"ר זינגר, אם לא די בכך, הרי שחלק מהמסחר מתקיים בלב ים. "למרות הסכסוך המדיני בין הצדדים, הדייגים של עזה וישראל ביחסים מצוינים", הוא אומר, "הם מעבירים דגים לארץ מרצועת עזה, למרות שאסור לעשות זאת ואי אפשר לבדוק אותם.
"בדיג המקומי יש דברים שקשה מאוד לשלוט בהם", מוסיף זינגר, "ביבוא אפשר לשלוט בכל, כי יודעים מתי ולאן הסחורה מגיעה. הדגים המיובאים מגיעים היישר לנמל והמכס לא משחרר אותם לפני שיש אישור, לכן אפשר לערוך בדיקות. כשמדובר בדיג המקומי, אין אפשרות לשים רופא שיחפש אוניות בים".
חיזוק לדברים ניתן למצוא בהתנהלות משרד הבריאות בעבר. "לפני 30 שנה היה לתנובה מחסן דגים בנמל יפו, שעברו בו דגים שרק תנובה מכרה - ואז היינו בודקים", מספר זינגר, "אי אפשר לבדוק כל אונייה, אבל כשהיה מקום לרכז את הדגים זה היה אפשרי".
אמנם תזונה נכונה כוללת מגוון מרכיבים ואין סוג אחד של מזון שאחראי באופן בלעדי לפעולתו התקינה של הגוף, אבל כל הגורמים העוסקים בתחום מסכימים כי תפריט המשלב דגים יכול לסייע לשיפור הבריאות.
המרכיב הפופולרי בתחום התזונה בשנים האחרונות הוא אומגה 3, הנמצא בשפע אך ורק בשומן דגים. האגודה האמריקאית לרפואת הלב ממליצה לצרוך דגים העשירים באומגה שלוש פעמים בשבוע. מחקרים אחרים שנערכו בנושא ממליצים לצרוך שלוש מנות דג בשבוע, בשילוב תפריט מאוזן לשמירה על בריאות מלאה.
נוסף לתכונות המרפאות של חומצות השומן שבדג, אכילת דגים עוזרת ללב להתגונן מסכנות זיהומיות ומפיתוח גידולים סרטניים; היא תורמת להתפתחות המתמדת של המוח, מסייעת למערכת העצבים, לחיזוק העצמות והשיניים, לזרימת דם סדירה בגוף ולשימור רקמות ושרירים.
אך היתרונות הבריאותיים הרבים מאבדים מעוצמתם נוכח אי הוודאות האופפת את המוצר עצמו. בניגוד לכל מוצר מזון אחר, הדגים הטריים הנרכשים בחנויות אינם מסומנים כלל: לא מצוין על גביהם באיזה תאריך נמשו מהים, מה אורך חיי המדף שלהם ואם מקורם בארץ או בחו"ל. ספק אם המוכרים בחנויות יודעים את כל הפרטים הללו, הנחשבים חיוניים ברכישת מוצרי מזון מכל סוג שהוא.
הכתבה המלאה מתפרסמת היום במוסף עסקים שישי
נא להמתין לטעינת התגובות
