ד"ר הצילו: בני מרבה לבכות במצבי תסכול
בני בן השנתיים וחצי מרבה לבכות במצבי תסכול וכעס. אני מנסה להסביר לו שזו לא הדרך. מה עוד יש לעשות?
"לבכי רב של ילדים יכולות להיות כמה סיבות: גורמים ביולוגיים, מזג, נטייה מולדת, אי שביעות רצון או בעיה במערכת החושית-תנועתית, שגורמת לתגובת יתר. בתור צעד ראשון, כדאי לבדוק אם אחד ההורים נטה לבכות הרבה בתור ילד. בנוסף לכך, שאלו את עצמכם האם תמיד נטה בנכם לבכות, או שמדובר בתופעה חדשה: סיבות ביולוגיות גורמות להתנהגות עקבית.
"אם פסלתם את הסיבה הביולוגית, ייתכן שמדובר בגורמים פסיכולוגיים. ילדים מנצלים את העובדה שמבוגרים מתקשים לעמוד בפני בכי של ילד. בנוסף לכך, ילדים יודעים שבכי מזכה אותם בתשומת לב מיידית.
"אם זאת הסיבה,
כדאי להסביר לילד שלא תיענו לו כל עוד הוא בוכה. אמרו לו שאתם לא מבינים מה הוא רוצה כל עוד הוא בוכה, ועשו מאמץ לא לנחש או להבין בקלות. כך תבהירו לו שדרך זאת יעילה פחות. במקביל, נסו להיענות במהירות לבקשות סבירות שמוצגות באמירה.
"גורם פסיכולוגי נוסף הוא תסכול. יש לבדוק אם ילדכם חווה תסכול כתוצאה מקושי לא מאובחן או מטופל. כדאי לבדוק אם השתנה משהו בבית או בגן. עשו מאמץ להכיל את הבכי ולא להגיב בדחייה. מומלץ מאד לפתוח בדו-שיח: אם תגידו לילד שאתם מבינים שהוא עצוב או כועס, תעבירו מסר שאתם רוצים לנהל דיאלוג במילים ולא בדמעות.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית, חינוכית והתפתחותית
נא להמתין לטעינת התגובות
