שלום ד''ר,
במצבי תסכול בני לפעמים אומר שהוא רוצה למות, למרות שהוא ילד מאושר ושמח עם הרבה אנרגיות.
שאלנו אותו מדוע הוא אומר שהוא רוצה למות והוא אמר שזה בגלל שילד אחר בגן שלו גם אומר את זה כל הזמן. לדעת בעלי הוא לא מתכוון ברצינות והוא לא מבין את המשמעות.
אני ובעלי מאוד מוטרדים מהמצב, דיברנו עם הגננת והיא אמרה שהוא ילד מאוד אהוב בגן, יש לו בטחון והרבה חברים ועם זאת הוא מאוד רגיש ובוכה בקלות (אני בעצמי רגישה מאוד אז אני מבינה מאיפה זה בא).

האם יש סיבה לדאגה?

תמונת הילד המתוסכל משקפת היטב את המצב.
התמודדות עם תסכול מתמשך בהחלט קשה להורים למטפלות ולסביבה המורחבת.
אני קוראת בעקביות את מאמריה של ד''ר עדנה כצנלסון בעיתונות הכתובה ובאינטרנט.אכן, היא יכלה לתת כאן הרצאה נרחבת על מקורות התסכול בקרב ילדים ועל דרכי ההתמודדות עם התסכול.
עם זאת, גם בתשובה הקצרה יש הכוונה חשובה להורים ואף עצה מעשית להתמודדות יום-יום. החשובה ביותר הוא לזהות אם בבסיס התסכול חבויה בעיה פיסיולוגית. מכאן מתחילים התסכול, הכעס והתוקפנות. מתחים רבים בין הורים לילדים היו נחסכים לשני הצדדים אם היו מזהים את סיבויות האמיתיות של התסכול.

הייתי בטוח שהכתבה תאיר לי דברים חדשים ותפרוס בפני דרכי התמודדות שלא הכרתי. התאכזבתי לגלות שלא זה ולא זה. והאמת היא שכרגע הדבר היחידי שאני רוצה לעשות זה לפרוץ בבכי...