יומן סרטן: פרק תודה לצוות הרפואי
הם לרשות החולים 24 שעות ביממה, העבודה לא נגמרת והשחיקה קשה. על כל זה צריך להגיד תודה אחת גדולה
אין פלא שנעשות טעויות, בעיקר עקב העומס הפיזי והנפשי, שעות על גבי שעות, נטל האחריות, אובדן הפרטיות. לרופא אין חיי משפחה, התמורה הכספית אפסית. הרופאים עומדים לשירות החולים 24 שעות ביממה. חוץ מנהגי מוניות, מי זמין כמו הרופאים?
מקצוע הרפואה שוחק, מתיש, לעיתים מדכא. רופאים רוצים לראות תוצאות - הצלת חיים, אך לא תמיד הדבר עולה בידם. איך מתמודד הרופא עם אובדן? לנו נוצר קשר אישי עם הצוות, מעבר לחיבוקים ונשיקות, הם מראים דאגה ועקביות בטיפול.
מי תומך בהם? מי מייעץ להם? היכן הם מתפרקים מהכאבים, מהמועקות? אני קורא את תווי פניהם, הרבה עצבות, קושי, בכל קמט זכו בכבוד. רופא מעצם מקצועו לוקח אחריות, אך הנטל כה כבד שהוא חורץ לעתים גורלות.
מעצם המקצוע קיבלו הרופאים כח רב, העבודה הרפואית לעולם לא נגמרת. מהיכן הם שואבים את האנרגיה, את הפוזיטיביות? רציתי להגיד תודה לכולם: לרופאה שהדריכה, הקשיבה והקריבה את כולה להצלחת הטיפול; לאחיות ולאחים שטיפלו והרעיפו מילים טובות; למעבדה שרקחה את התרופות; לצוות שהחליף את המצעים; למטבח ששלח מנות מזון לקיים חיים.
השתלת מח עצם לא לוקחת זמן רב, אך ההבראה ממחלת הסרטן כן, ואנו מרגישים שהצוות שם עבורנו בכל זמן ובכל עת. כל האנשים היקרים הללו עשו את ההבדל בין החיים למוות.
"כשקראתי שבדיקת הפט של הודיה לא יצאה מושלמת נעצבתי מאד. עלתה בי מחשבה, שמדי פעם אני תוהה בה ביחס אליי: עד מתי? כמה עוד? האם לא עברתי מספיק? אני מכירה את התחושה הזאת שלמרות כל מה שעושים, דברים לא בדיוק מסתדרים איך שנראה לנו שהם צריכים להסתדר.
"ואז, הכי קל להרים ידיים ולוותר. אנחנו חושבים שממילא כל מה שעושים לא עוזר - אז לפחות שלא נסבול. אבל, למרות הכל, אני באמת מאמינה, שמי שקבל את הנסיון הזה ומי שמתמודד עם מחלה כל כך ארוכה ומתישה - הוא מישהו שמסוגל לעשות את זה וגם, על הדרך, ללמוד מזה משהו, להתפתח, להתעצם.
"אין
"התשובה שלי הייתה: אני רוצה להיות בריאה, מלאת אנרגיות, מאושרת ולתת מעצמי לאחרים שעוברים תהליכים כאלה בכל דרך שתהיה. ואז התחלתי לדמיין את המחשבה הזו ולראות איך היא תתממש. ראיתי, ואני עדיין רואה, את עצמי עומדת על במה מול המון אנשים ומספרת להם את הסיפור שלי.
"הסיפור שהתחיל בגידול בגודל 14 ס"מ, כלל תהליך רדיקלי של כריתת איברים מגופי, נגיסות בנשיות, ועוד תלאות ומשוכות. אבל, בעומדי על הבמה, יפה וקורנת - אני מוכיחה לכולם, ובעיקר לעצמי - שעברתי את זה. שהצלחתי ועשיתי את זה בדרך הכי טובה שיכולתי.
"עם התחושה הזו של הניצחון וההצלחה אני משתדלת ללכת כל יום. זו התחושה שמלווה אותי ברגעים הקשים. אני יודעת שאני צריכה לעבור את הרגעים הקשים כדי להיות מסוגלת לעמוד על הבמה ולשתף אחרים במה שעבר עליי, ולתת להם תקווה.
"הודיה - מצאי את העתיד שלך. חשבי על מה שיעשה לך טוב בעוד שבע שנים. מקום שבו תרצי להיות, מעשה שאותו תרצי לעשות ודמייני את זה. דמייני את זה כל כך חזק עד שתרגישי את זה בכל גופך, עד שתבכי מאושר רק מלהעלות את זה בדמיונך. זה מה שקורה לי. מחבקת אתכם בכל ליבי, שרון".
עם תמיכה כזו יותר קל להיות חולה סרטן. הגיבוי שאנו מקבלים מהקהילה חובק עולם. מכתבי העידוד והתמיכה לא רק מקלים על התחושות, הם גם מאפשרים להאמין. אם שרון עשתה זאת אז גם אנחנו. דברי שרון משמשים לנו השראה ומכאן אפשר רק להבריא.
נא להמתין לטעינת התגובות
