דיור לגיל השלישי: על הסוגים וההבדלים

הקושי הגדול לעבור למסגרת חוץ ביתית, הוא בפרטיות שנעלמת. לפני שמחליטים על הצעד, יש לבחון את הצרכים של האדם בהתאם למצבו

nrg מעריב | 15/10/2009 9:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
ההחלטה על עזיבת הבית הופכת בגיל השלישי לחשובה ומורכבת. מסקר שנערך לאחרונה על ידי חברת גיאוקרטוגרפיה עבור עמותת מטב, עולה כי קרוב ל-80% מציבור הקשישים בישראל הצהירו שהם מעדיפים להישאר לגור בבתיהם. עם זאת, ישנם מבוגרים שבוחרים לעבור להתגורר בדיור מוגן וכמו כן, ישנם מקרים בהם לא ניתן, מסיבות שונות, להמשיך לחיות בבית.

מסגרת חברתית.
מסגרת חברתית. צילום: ראובן קסטרו
"קיים מגוון רחב של פתרונות מגורים לגיל השלישי", אומרת שרה אשר, עובדת סוציאלית בעמותת מטב, העוסקת בתחום הסיעוד והטיפול באדם המבוגר ואחראית על שירותי יעוץ לפתרונות דיור לגיל השלישי, "כמו דיור מוגן לעצמאים, בתי אבות לעצמאים ולתשושים, מחלקות סיעודיות לתשושי נפש, מסגרות שיקום והחלמה, מחלקות לחולים סיעודיים מורכבים.

"מבחינת ההבדלים בין סוגי הדיור האפשריים, דיור מוגן מהווה מסגרת המתאימה למבוגרים שמעוניינים לנהל אורח חיים עצמאי בסביבת בני גילם וליהנות מסביבת מגורים נוחה ומוגנת. בתי הדיור המוגן, מספקים לדיירים שירותים שונים כגון: שמירה 24 שעות ביממה, מרפאה, אחות ורופא, פעילות חברתית וחוגים שונים, חדר אוכל, מכבסה, ניקיון ועוד.

"בית אבות, לעומת זאת, הוא מסגרת המספקת מענה לקשישים בדרגות תפקוד שונות כמו: עצמאים, תשושים ועד לדיירים סיעודיים מורכבים. בבית האבות הדיירים גרים בדרך כלל בחדרים משותפים עם דייר נוסף או יותר. הטיפול בדיירים בבתי האבות כולל השגחה רפואית 24 שעות ביממה. ישנם בתי אבות המתמחים במחלקות סיעודיות ויש כאלה המתמחים בטיפול בתשושי נפש".
"תחושת הביטחון נפגעת"

ההחלטה לעבור לבית אבות מתקבלת לרוב כשלא נמצא פתרון לטיפול ביתי, שיכול להבטיח לקשיש איכות חיים סבירה. "ישנם מקרים רבים בהם היציאה מהבית מתרחשת עקב תחושת בדידות של הקשיש", מוסיפה אשר, "בעקבות התאלמנות לאחר זוגיות רבת שנים. אז גובר החשש מהלבד ותחושת הביטחון שהייתה נפגעת.

"מבוגרים השוקלים לעבור לדיור מוגן, מוטרדים בעיקר מסוגיות הנוגעות לשימור איכות חייהם ועצמאותם והפגת תחושת הבדידות. מבוגרים אלה מצפים לדיור איכותי ורמת חיים גבוהה, סביבה בטוחה, שמירה על אורח חיים

עצמאי ואפשרות לחיי חברה עשירים. חשוב לציין כי לבתי דיור מוגן נכנסים כיום בגיל צעיר יותר, על מנת ליהנות משנים רבות ויפות של פעילות".

לדברי אשר, "הקושי הגדול במעבר למסגרת מגורים מחוץ לבית הוא הפרידה מתחושת הפרטיות. זאת, מכיוון שכל אדם במהלך חייו, שואב את כוחו מתחושת שליטה בחייו ומעצמאותו התפקודית, החברתית והכלכלית. אולם ניתן להסתכל על המעבר מהבית גם באור חיובי וכיתרון. מצב בו האדם המבוגר כבר לא לבד ומוענקת לו השגחה רפואית ויכולת להיעזר בצוות מקצועי".

"לעתים המעבר אינו הפתרון"

בין השיקולים שיש לקחת בחשבון לפני ההחלטה על המעבר, בחינת הצרכים של הקשיש הכפופים למצבו התפקודי: יכולת כלכלית, אופיו של המקום ואיזור המגורים הרצוי. "מומלץ לערוך סיור במסגרות המגורים הרלוונטיות", אומרת אשר. "כמו כן, כדאי לקבל יעוץ ולבחון היטב את מקורות המימון האפשריים וכן, את אפשרויות הסיוע מגורמים מוסדיים לצורך מימוש הזכויות (ביטוח לאומי, משרד הבריאות, משרד הרווחה, ביטוחים סיעודיים פרטיים וכו').

"עלויות הדיור המוגן משולמות לרוב באופן פרטי. כשמדובר באשפוז סיעודי, זכאי כל אדם לפנות ללשכת הבריאות המחוזית ולקבל סיוע במימון האשפוז או, בדומה, סיוע במימון הטיפול בתשוש נפש. חשוב לציין כי בן זוג וילדים של האדם הנזקק, חייבים להשתתף בהוצאות האשפוז. אי לכך, בוחן משרד הבריאות את יכולתו הכלכלית של המתאשפז במקביל ליכולתם של בני משפחתו הקרובים לסייע לו".

בין הגורמים איתם אפשר להתייעץ בנושא זה, הם עובדים סוציאליים מקצועיים בתחום השירותים לגיל השלישי, בעלי היכרות עם מוסדות הדיור. "לעתים, המעבר מהבית אינו הפתרון המתאים ביותר. קיימים מקרים בהם מתברר במהלך תהליך בחינת הנושא, כי דווקא ההישארות בבית היא הפתרון המתאים. במקרים כאלה מומלץ לבחון כיצד להתארגן להמשך מגורים בבית ומהם השירותים המתאימים לשם כך", מסכמת אשר.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים