כרוניקה של מוות ידוע מראש?
הגנטיקה שאיתה נולד, האימפולסיביות שפיתח, ההתמכרות לבמה והדחף הבלתי נשלט להיות אהוב. החיים של דודו טופז יכולים ללא קושי למלא ספר פסיכיאטריה שלם. מומחים מנתחים את אקורד הסיום הטרגי בחייו של אדם שנשם אוויר פסגות והתרסק אל התהום
"אני סבורה שמעשה ההתאבדות היה צפוי מראש במקרה הזה", טוענת ד"ר אלידה מגור, פסיכיאטרית מומחית בקופת חולים מאוחדת. "אם לוקחים את שלושת ההיבטים המרכזיים שמרכיבים את החיים אצל כל אחד מאיתנו, הרי שאצל טופז היה שם הכל, ספר רפואה שלם, פלוס ספר פסיכיאטריה.
"היו אצלו גורמים ביולוגיים-גנטיים, מגבלות שהוא נולד איתן, גורמים פסיכיאטריים, כמו אישיות נרקסיסטית וטראומות מהילדות, ומרכיבים סוציולוגיים של מחשבות גדלות והכוח שהוא נתן לבמה, שהחזיקה את החיים שלו, ובלעדיה הם נשמטו והטעם בחיים שלו הלך. אם אוספים את כל זה ומוסיפים את האישיות שלו, שמתבררת בשנים האחרונות – מה נשאר לבנאדם הזה?
"אם אתה מודע לדברים האלה ומנסה לשלוט בהם, ולא משאיר את כפתור הוויסות לאלוהים, אז יש לך סיכוי להינצל. אבל אצל אדם פזיז ואימפולסיבי, הדברים יוצאים משליטה והאיזון מופר לגמרי. כך שעקרונית טופז יכול היה לבחור בחיים, אבל לא במצב שאליו הגיע. מה היה לו להפסיד? לצאת בגיל 80 מבית הסוהר, אם בכלל?".
מי שמסרב לראות בהתאבדות של טופז טרגדיה שסופה ידוע מראש, או לפחות מלפני חודשיים, הוא הפסיכיאטר המומחה ד"ר חיים שם-דוד, שעוסק גם בפסיכיאטריה משפטית. "התאבדות היא אירוע מאוד דרמטי, אבל נדיר, ולכן קשה לחזות אותו", הוא אומר. "אנחנו מכירים את גורמי הסיכון – גברים נוטים יותר להתאבד, מעל גיל 40 המעשה שכיח יותר, הפרעות נפשיות וכאבים גופניים מעלים את הסיכון – אבל עדיין היכולת שלנו לנבא ולחזות מעשה שכזה היא מצומצמת. ובמקרה הזה, אנחנו לא יודעים מה היה שם. יכול להיות שחלפה בראשו איזו מחשבה, או שמישהו זרק לעברו מילה והוא מאוד נעלב".
מילת המפתח להבנת המעשה של טופז, מסכימים הפסיכיאטרים, היא ייאוש. "באופן כללי אני מניחה שאדם באיזה שלב עושה חשבון של מה הוא איבד ומה עוד מחכה לו", אומרת ד"ר ורד טל, פסיכיאטרית מומחית, מנהלת חדר המיון במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, ויועצת לבית המעצר קישון. "אני גם מניחה שייתכן שהוא פירש את כל ההתרחשות התקשורתית סביבו בצורה שבראיה שלו לא השאירה שום פתח לתקווה שהוא אי פעם יהיה אהוב, ושאי פעם תהיה לו קריירה. אני מניחה שאלה דברים שהיו מאוד חשובים לו. זה מאוד חשוב לאדם כזה מה חושבים עליו".
"הייאוש יכול להיות מהמצב שלו או מהמצב של הסביבה שלו, או מזה שהוא לא
ד"ר טל: "לי זה נשמע כאילו עברה בראשו החלטה קרה ושקולה לעשות את זה, ואז נשאר רק לחפש אחר ההזדמנות הנכונה".
כל ניסיון להבין מה חלף בראשו של טופז ברגעים האחרונים חייב לקחת בחשבון את העובדה שהוא שהה בכלא בימיו האחרונים, ושם פועלים גורמים מקצועיים שאמורים להשגיח על מהלכיו. ד"ר טל: "בכלא יש מערכת שדואגת לכך שעציר כמו טופז ייפגש פעם או פעמיים בשבוע עם פסיכיאטר, ומדי יום גם עם עובדת סוציאלית. לכן אני מניחה שההתאבדות לא נעשתה כשהוא היה תחת התקף פסיכוטי, וגם לא כשהוא סבל מדיכאון מז'ורי (חריף), מפני שהמצבים הללו ניתנים לזיהוי.
ד"ר שם-דוד: "השאלה של השפיות לא רלבנטית פה, לפחות לא מבחינת הפסיכיאטריה המשפטית, שבוחנת האם אדם יכול לעמוד לדין והאם בזמן קיום המעשה הוא ידע להבחין בין טוב לרע. גם אם הוא היה בדיכאון ואימפולסיבי, הוא עדיין שפוי, אלא אם כן יש מרכיבים נוספים שעליהם אנחנו לא יודעים. אובדנות הוא מעשה שאינו מקובל חברתית, אבל זה לא אומר שהוא לא שפוי.
בין הפסיכיאטרים עמם שוחחנו שוררת הסכמה מלאה על כך שברגע שגמלה דעתו של אדם והוא החליט להתאבד, הרי שדבר לא יעמוד בפניו. לכן, הם מבקשים להדגיש, זה יהיה לא אחראי להפנות אוטומטית אצבע מאשימה כלפי הצוות שטיפל בו בכלא.
"אם מישהו רוצה להתאבד, לא יעזור בית דין", מדגישה ד"ר מגור. "לא בית חולים פסיכיאטרי, לא מחלקה סגורה, לא אבא פסיכיאטר, לא בית כלא ולא בית חולים, ולא מטפל הכי טוב בעולם. אלה שנחושים להתאבד ימצאו את הדרך, וינסו שוב אם לא יצליחו. מי שרוצה לעשות את זה אי אפשר לעצור אותו. ולא משנה כמה תרופות הוא לקח ועם כמה פסיכיאטרים הוא נפגש".
"גם כשיש השגחה צמודה, אם אדם רוצה לפגוע בעצמו הוא מסוגל", מוסיפה ד"ר טל. הוא צריך בסך הכל לנצל שניה אחת שאין מסביבו פיקוח, ואת זה אנחנו מעניקים לעצירים מתוקף זכויות האדם, למשל כשהם בשירותים ובמקלחת".
נא להמתין לטעינת התגובות
