כן, אנחנו יכולים גם בלי ריטלין

ביום שאובמה נבחר לנשיא אישרה הכנסת למבוגרים להשתמש בריטלין. הפרעות הקשב הם רק הסימפטום לבעיה של הדור החדש, והפיתרון: כמובן, שינוי. דעה

לילך בשן | 11/11/2008 19:12 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
השבוע אישרה הכנסת את הגדלת המינון של ריטלין למבוגרים. כעת, בעקבות המלצותיהם של פסיכיאטרים כאלה ואחרים, כל מי שאובחן כסובל מהפרעות קשב וריכוז יזכה למנה גדושה יותר של תרופת הפלא. עכשיו גם המאובחנים כסובלים מקשיי קשב וריכוז יוכלו להיות כמו כולם. נשמע נהדר לא? אז זהו, שלא הכול פשוט כל כך.

גם אני הייתי מאלה שמאחוריהם אבחונים ואבחנות שונות, גם אני נכנסתי לאקדמיה עם ריטלין בידי, משום שידעתי שאין לי ברירה - כדי להיות כמו כולם, עלי ליישר את מחשבותיי ואת תפיסתי על פי הדרישות המקובלות. תחשבי ישר, תשבי ישר, תעתיקי ישר... בסוף עוד ייצא ממך משהו.

כאדם שחי לא מעט שנים על התרופה, הרשו נא לי לדווח מזירת הפשע עצמה: ריטלין הוא סם נהדר. הוא נקי, הוא רץ הישר אל המוח, שם הוא מנתק את כאבי הלב מהמקור, והם שטים שם חסרי הקשר, בחלל הענקי הזה שפעם היה אנחנו. כולם יודעים זאת, כולם עושים זאת, אבל יש לזה סיבה, כמעט הצדקה. כולם רוצים ללמוד, כולם רוצים להפסיק לסבול.

בתנאי הלימוד שלנו היום, מעטים יכולים. מי שנאבק ורוצה להצליח ללא "התרופה", בקלות ימצא את עצמו בחוץ, ללא תואר וללא תעודה על הקיר. לעומתו, מי שייקח ריטלין, על כל תופעות הלוואי והסיכונים הנלווים, ייתכן שיצליח ליישר קו, לבהות בלוח כמו כולם, ולגרד את ה-75 או ה-80, שיזכה אותו בתואר מצוחצח.
אולי אפשר גם אחרת?

בימים אלה אנו מתעוררים למציאות חדשה, בה נשיא שחור עומד בראש המעצמה הגדולה בעולם. אולי רוחות השינוי של אותו קמפיין צריכות להיות לנו לרוח גבית בפירוק הדיכוי המערכתי שאנו חווים בתור אנשים חושבים. אולי הגיע הזמן להפסיק להתאים את האנשים אל מערכות שמזמן אבד עליהן הכלח, אלא להתאים את המערכות לאנשים?

תרופות לא יעזרו כאן. הפרעות הקשב הן רק סימפטום לצורך עמוק בהרבה של הדור הנוכחי. הדור של היום לא מוכן יותר לפסוע בשקט בנתיב המוכר של בית ספר – רכישת מקצוע – משפחה – ילדים. בוערות בתוכם שאלות, כמו: מה יוצא לי מכל זה? בשביל מה ללכת לבית הספר? בשביל מה לפתח קריירה? להקים משפחה? אבל קברניטי החינוך לא מקדישים תשומת לב לצורך הפנימי הזה. במקום זאת, הם קובעים שהדור הזה לא בסדר, מנסים בכוח להכניס את כולם לתבניות ישנות ולהפוך אותם לשטנץ פדגוגי אופנתי.

אבל זה לא עובד יותר. דווקא האגואיזם והרדידות של הדור הזה, שכה שונה מהדורות הקודמים, מרמזים על כך שאיננו יכולים להמשיך ולנסות לפתור את בעיות ההווה עם כלי

האתמול. בדור החדש מפעם צורך אחר – הם מחפשים דרך להתמודד עם העולם המנוכר, האגואיסטי והקר שבנינו כאן, עם האגו שלהם עצמם. הם מחפשים את מקומם בחיים. וכל עוד הצורך פנימי הזה אינו מקבל מענה, התסכול מצטבר, ומתפרץ בסופו של דבר. אם בצורה של "ההפרעות" המדוברות או בצורה של סגירות, אטימות ובריחה מהמציאות, שכה נפוצה בימינו.

אבל זה לא חייב להיות כך. מגיע לנו לקום בבוקר למציאות אחרת, שבה ילדינו, אם לא אנחנו, יכולים ללמוד בלי תרופות, והם עטופים בסובלנות ואהבה, שאנו במו ידינו יצרנו והעמדנו לרשותם. ובדיוק בשל כך, אסור לנו לוותר על כל מה שבוער בנו וחסר לנו, אסור לנו להסתפק בתגיות, אסור לנו לוותר על זכותנו לגדול לתוך מערכת שמאפשרת דרכי למידה חדשות, מקוריות, רבגוניות, משמעותיות ובעיקר רלוונטיות לחיים בעולם הגלובלי שמתגלה בפנינו כעת. ואם האנשים שעומדים בראש המערכות הנוכחיות אינם מסוגלים להבין זאת, אסור לנו להניח להם לקבוע לנו את כללי המשחק. עלינו לדחוף לשינוי ההכרחי הזה, עלינו לדרוש אותו מהם בעצמנו.

על הכותבת

הכותבת היא שותפה בצוות שמפתח תוכנית חינוך אלטרנטיבית מטעם ארגון "קבלה לעם". אובחנה כ"מופרעת" קשב וריכוז, ונטלה ריטלין במשך שנים אחדות, עד שמצאה מתכון חלופי

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים