פרויד, מדונה ורני רהב
הפסיכיאטר אילן רבינוביץ' הוא איש מאושר: בקליניקה שלו הוא מטפל במיליארדרים, כוכבי טלוויזיה ועקרות בית. בין שיווק תרופות להמונים בתוכנית הרדיו של ורדה רזיאל-ז'קונט, לבין הפקת הגירסה הישראלית של ד"ר פיל בכיכובו, הוא יאבחן אתכם תוך רבע שעה, ויודע בדיוק ממה אתם סובלים. ויש לו כדור שיעזור
שבת אחר הצהרים, ורבינוביץ' מגיע מבושם קלות. לגופו חולצת מעצבים לבנה וסניקרס שובבות. הוא עורך סיור קצר בבית, כולל חדר השינה בקומה החמישית. "אני ואשתי פגשנו עכשיו את אחד מאספני האמנות הגדולים בעולם, יגאל אהובי, בביתה של חגית בורנשטיין ידידתנו", הוא משתף. "אהובי הביא איתו כמה בקבוקי שמפניה מדהימים. אתה תופס אותי אחרי שתייה של שמפניה מופלאה". אחר כך רבינוביץ' מוזג קולה מתוך בקבוק זכוכית מהודר. מסך הפלזמה משדר את גמר "אמריקן איידול". הוא מתלהב מהמתחרה הצעיר. "אמרתי לעברי לידר, חבר טוב שלנו, שהוא יזכה. עברי אמר'אילן, אתה לא מבין כלום במוזיקה'".
מבין או לא מבין, תחרות הזמר הטלוויזיונית מחיה עכשיו בראשו את התמונות מהביקור האחרון בניו יורק. "הוזמנו בחודש שעבר לקונצרט של סטינג ובילי ג'ואל ב'קרנגי הול' למען יערות הגשם", נזכר רבינוביץ'. " לאחר מכן המשכנו למלון פלאזה לארוחה עם האמנים. בהופעה שמנו לב שבין סטינג לבתו המופלאה שעלתה לשיר לא היה שום מגע פיזי, שום מילה טובה אחרי שסיימה להופיע. נחמץ לבנו. בארוחה פגשנו אותה ואמרנו לה כמה היא היתה טובה. היא ממש התחילה לבכות".
יומיים אחר כך כבר כיבדו בני הזוג בנוכחותם מסיבה פרטית של מדונה בלונדון, לא לפני שעצרו לחניית ביניים בארץ. "נחתנו בישראל בשלישי בבוקר", משחזר רבינוביץ' את הלו"ז. "משדה התעופה הגעתי לקליניקה, עבדתי עד שלוש לפנות בוקר. ישנתי שעתיים וחצי, חזרתי לקליניקה ועבדתי עד אחר הצהריים. בחמש וחצי בערב עלינו על טיסה ללונדון".
רגע , למה היית זקוק לעצירה בישראל?
"זה מה שנתן לי איזון. אם הייתי נוסע ישר מניו יורק ללונדון הייתי מרגיש אדם ריקני. רק בחודש שעבר הייתי בכנסים ופגישות בניו יורק, וושינגטון, פרנקפורט, פראג ולונדון. אבל אנחנו צריכים גם פילהרמונית, אופרה, אמנות, בלט, פיסול ובעיקר אוכל גורמה. אצלנו זה נורא אקלקטי: מצד אחד בפיינשמקר של 'קלואליס', 'מול ים', 'יועזר בר יין'. ומצד שני מאוד אוהבים את המסעדה של זוג הלסביות 'ג'וז ולוז'. לשתות יין טוב, לדבר על נושאים אזוטריים כמו הגמר של'הישרדות'".
אחרי כל זה, למי יש כוח למטופלים?
"חדר הטיפול נותן לי כוח שלא נותן לי שום דבר אחר. כשאני יושב מול מטופל של חמישה מיליארד דולר או מול גברת שמרוויחה 2,000 שקל, אני שליח של אלוהים עבורם. אני קצת מסדר להם את החיים. אני אוטוריטה. זה עונה על צורך להרגיש שליחות וייעוד. מצד שני זה עונה על רגשי נחיתות שלי. אני מרגיש באותו רגע קצת אלוהים. זה החסך הנרקיסיסטי שלי".
ממש שליחות דתית. "כשמטופל מצלצל אליי ומספר לי שנולד לו ילד - אני באותו רגע פיזית, אפילו עכשיו כשאני מזכיר לך את זה, השערות שלי סומרות. מרגיש כאילו הבן שלי הצליח. אי אפשר להסביר את זה. לא לאשתי, לא לאף אחד. אני לא מתנשא עליכם. זה פשוט פיזי".
בשנים האחרונות הצליח רבינוביץ', 41, לבסס את מעמדו כאחד הפסיכיאטרים הבולטים והשנויים במחלוקת שפועלים בישראל. יש לו קולקציה מכול בדת של מטופלים-פוליטיקאים, אנשי עסקים, יוצרים וסלבריטאים - שמאדירים את שמו ופועלו.
מנגד, יש לו גם מוניטין של נהנתנות ומוחצנות שמוציאות את עמיתיו הפסיכיאטרים מדעתם. האיש נוסע במכונית אאודי בשווי 800 אלף שקל, מסתובב עם האלפיון העליון ומתגאה בשכנים כמו עו"ד יעקב וינרוט. שכן אחר הוא פרופ' שמואל דקל, מנהל אורתופדיה ב' באיכילוב, שטיפל בו כשנה לאחר שריסק את רגלו בעת החלקה על הקרח ברוקפלר סנטר בניו יורק בליל הסילבסטר.
רבינוביץ' נחשב שגריר של התרופות הפסיכיאטריות, מייבא אותן באופן עצמאי ועושה נפשות למען הכנסת הכדורים החדשים לסל התרופות. לקידום מסע הצלב שלו הוא מסתייע גם בתקשורת: עם פינות קבועות בתוכניות הרדיו של ורדה רזיאל-ז'קונט ואיריס קול ב"רדיו ללא הפסקה", ועם תוכנית טלוויזיה בערוץ 10 בסגנון ד"ר פיל, שעליה הוא עובד בימים אלה.
"או שיעריצו אותי ויסירו את הכובע, או שלא יסבלו אותי", מאבחן רבינוביץ'. "בברנז'ה שלי, במיוחד הרופאים הבכירים, לא אוהבים אותי בגלל קנאה טהורה. אני נחשב למטאור. באתי
בחלוף שעת שיחה בינינו, סימן רבינוביץ' בידו ואמר "בוא, אני אספר לך על עצמך". בדקות הבאות הוא שטח בפניי פרופיל מחמיא ("קיבלת את כל האסים בעולם") ומחמיא פחות ("הביטחון העצמי שלך מתחת לבלטה", "אתה כמו ירח שאין לו מקור אור משלו"). בסיום הסקירה התבונן בי ושאל, "באחוזים, כמה אני צודק? "70 אחוז", עניתי בכנות. "כשתיסע הביתה ותחשוב על זה תגיע ל-80-85 אחוזים", השיב הדוקטור.
איך מצליחים לבנות פרופיל פסיכולוגי במהירות האור? אנחנו בכלל לא מכירים.
"אני לא יודע עליך כלום. לא עשיתי עליך גוגל. אני טכנופוב. בחיים לא שלחתי אס-אם-אס, בחיים לא כתבתי מייל. אני כותב בעט והמזכירות שלי שולחות בשמי. כשהתחלתי ללמוד פסיכולוגיה הייתי מול קסם. קראתי מהבוקר ועד הערב את כל כתבי פרויד, ואחר כך את ויניקוט, מלאני קליין, קוהוט. אבל למה כוס אמק אני צריך לקרוא את השטויות על השד הטוב והשד הרע של תינוקות. לוקח שנים עד שנופל לך האסימון להבין איך נוצרת האישיות של הבן אדם. כל אחד מהם מסדר לך את הפאזל ונוצרת תאוריה של אילן רבינוביץ'. אתה נולד פסיכיאטר או שאתה לא נולד פסיכיאטר. אני נולדתי פסיכיאטר. המנגנון הזה כולל המון ידע וניסיון ויכולת אינטואיטיבית לקחת את שני הדברים האלה ולחבר אותם ביחד".
השיחה נמשכת. אנחנו מתעמתים בשאלת האחריות שחש מטופל בנוגע להצלחת הטיפול, ורבינוביץ' נזעק. "כל מילה שלך, אתה מוכיח לי שבפרופיל עליך צדקתי בהרבה יותר מ-70 אחוז. יותר מ-80 אחוז. אמרת מילה אחת שבא לי להכות אותך - 'אשמה!'. אם הפגישה ביני למטופל לא הצליחה - אני האשם. לכן הראש שלי בהילוך חמישי. יש לי אחריות, כל משק החיים על הכתפיים שלי. אני פטרנליסטי, מאוד הורי. אני לפחות פעם ביומיים בוכה מול מטופלים. ביום שזה לא יהיה, אני יכול לסגור את הבסטה".
זה רק טיפול.
"אני גומר טיפול אחרון ואין לי כוח לקום מהכיסא. אני בא הביתה ושעה אי אפשר לדבר איתי. יושב במטבח, מול הכדורגל, אשתי המהממת מגישה לי אוכל".
אתה בכלל שם לעצמך גבולות עם המטופלים?
"מעולם לא קינאתי במטופל שלי, כמו שמעולם לא נמשכתי למטופלת שלי. הם מתויקים אצלי כמו הילדים שלי. ואני מטפל כאן בכמה מהנשים היפות בישראל, לא ראיתי בהן אובייקטים. המטופלים כאן מעוררים בי רגשות סוערים מאוד. אכזבה, תסכול, שמחה".
גם המטופלים לוטשים עיניים. "הם בודקים רופא פסיכיאטר מקצה השיער עד שרוך הנעל", אומר רבינוביץ'. "בשנה האחרונה יש לי בליטה בכף היד, זה הולך וגדל. יש המון אינטימיות בחדר. מטופלים התחילו לשאול 'ד"ר אילן, מה יש לך ביד?'. הסתבר שיש לי גידול של כלי דם. לי זה לא מפריע, יש לי כבר אישה מדהימה. אבל ביקשתי שינתחו בגלל שזה יוצר תגובות אצל המטופלים".
"אני נגד האאוטינג של המטופלים שמספרים בעיתונות על הטיפולים שלהם אצלי. היה ניסיון לעשות תוכנית שלי ושל המטופלים שלי וסירבתי לשתף פעולה. זה נראה לי כמו פופוליזם זול".
את הברית שכרת עם מטופליו, הוא מעדיף להמחיש דווקא באמצעות דמות מהילדות. "יום אחד הלכתי ברחוב עם הבת שלי דנה, וראיתי אישה קשישה בכיסא גלגלים ופיליפינית מלווה אותה. רצתי אחריהן ואמרתי 'המורה רבקה, המורה רבקה'. דנה אמרה 'אתה עושה פדיחות'. אמרתי 'היא לנצח תהיה המורה שלי'. ככה גם בטיפול. אני לעולם אהיה המטפל שלך".
הוא נולד ברמת אביב, בן למשפחה דתית לאומית אמידה. אביו רואה חשבון ואמו מורה. "גדלתי בחממה. הייתי ילד זקן. תולעת ספרים, מעולם לא התפלחתי משיעור, מאה בתעודה מאלף ועד תיו". בערב הבר מצווה שלו פקד אסון את המשפחה. "אחי הקטן היה בטיול שנתי של תנועת נוער. באזור חדרה המדריכים טעו בדרך, והחליטו ללכת על פסי הרכבת עד התחנה הקרובה. ואז הגיעה הרכבת, אחי היה אחרון והיא פגעה בו. האבל עליו נמשך ארבע שנים. ההורים לא יכלו לחיות, לנשום".
רבינוביץ' סיים לימודים בתיכון הדתי צייטלין, ולאחר שירות צבאי כקצין שלישות נרשם ללימודי רפואה בטכניון. אחר כך עשה סטאז' בבילינסון והתמחות בפסיכיאטריה בתל השומר, שם עבד עד שפתח לפני חמש שנים קליניקה פרטית. היום, אגב, הוא כבר לא חובש כיפה.
מילים כמו "פורמליות" ו"דיסטנס" לא קיימות בלקסיקון של רבינוביץ'. כשהוא פוגש מחוץ לקליניקה את מטופליו המפורסמים, למשל ב"בראסרי", הוא יותר משמח להציג בפניהם את אשתו יונית. רואת חשבון בכירה, 180 סנטימטר דקיקים של בלונד, "שיפה ממני במאה דרגות". הם הכירו אחרי הצבא. "אחותי, שהיתה חברה של אח של יונית, ביקשה ממני לכתוב מכתבי אהבה לחבר שלה. יונית חיטטה וקראה את המכתבים. היא אמרה לאחיה 'זה כתב יד של בן, הוא מאוד חכם, ואם אין לו חברה אני רוצה להכיר אותו'".
שלוש שנים אחר כך הם כבר היו נשואים. בתם דנה, היום בת 15, נולדה לאחר טיפולי פוריות שנמשכו כמה שנים. כעבור שנתיים הגיחו לאוויר העולם עוד שני ילדים, יותם וקרן, שאובחנו כסובלים מבעיות קשב. האמת התבררה בשלב מאוחר יותר. "כשיותם היה בן שנתיים נסעתי לניו יורק וקראתי ב'טיים מגזין' ראיון עם אמא שסיפרה על הילדה האוטיסטית שלה. התחילו לרדת לי דמעות. ירדתי מהמטוס, צלצלתי לאשתי ואמרתי 'יש לנו בן אוטיסט'".
לאחר סדרת בדיקות אובחנו יותם וקרן כאוטיסטים. ההורים התעשתו מהר והחליטו להצמיד להם צוות מטפלים. בנוסף, הם ייבאו לארץ תוכנית טיפולית מתקדמת ויקרה מארצות הברית, שמומנה בסיוע ירושת נדל"ן גדולה. "יש לי בבית שני חולים פסיכיאטרים. יש לי פה מחלקה פסיכיאטרית. בעזרת הכדורים והטיפולים המתקדמים הגעתי איתם להישגים מדהימים שמציגים אותם בכל העולם. לכל אחד מהם בניתי קוקטייל כדורים ייחודי".
לרבינוביץ' אין שום בעיה לדבר על המגבלה של ילדיו, הוא רואה בזה שליחות. "ליהיא ויאיר לפיד הם החברים הכי טובים שלנו. יש להם ילדה אוטיסטית והם עשו לה אאוטינג. את הספר של ליהיא לפיד קניתי ב-150 עותקים. לאחד הזוגות הכי פופולריים וחזקים במדינה יש ילדה אוטיסטית, והם חיים חיים טובים. אני עברתי לפני עשר שנים את האבל הפרטי שלי - אובדן החלום שיהיו לי ילדים בריאים. אבל גם אחרי שאתה מסיים את האבל, יש סיטואציה של כאב פיזי ונפשי. אני רואה ברחוב אבא עם ילד קטן שקורא לו אבא, ומרגיש סכין מפלחת את החזה".
הכאב המזדמן הזה לא מפריע לו להגדיר את עצמו כאחד מברי המזל הגדולים בעולם. "אם אלוהים היה יורד מהשמים ואומר 'אילן רבינוביץ' אתה יכול להיוולד עוד פעם מה שאתה רוצה - ביל גייטס, משה רבנו, איינשטיין, מי שאתה רוצה', הייתי מבקש להיוולד עוד פעם רק אילן רבינוביץ'. בעלה של יונית ואבא של דנה, יותם וקרן. רופא פסיכיאטר".
עם השנים נוצר לו דימוי של מטיף לתרופות, פסיכיאטר שידו קלה מדי על ההדק. "מי שמנהל את הכלכלה העולמית אלו חברות התרופות הגדולות", מסנגר רבינוביץ'. " לפני עשר שנים הן הבינו שצריך לשנות מדיניות. כבר הצלחנו להאריך את תוחלת החיים בעולם המערבי ועכשיו נפנה לנישת איכות החיים: ביטחון עצמי, חרדות, אובססיות, הזדקנות, בעיות שינה. בכל שנה יוצאים ארבעה תכשירים חדשים. אני מטפל היום בילדים בני 94. אין לנו נפש, אנחנו מכונה נפלאה של חומרים, נוירוטרנסמיטורים, סינפסות".
כדור לכל פועל, תרופה לכל חרדה? מה רע להיות אדם מעט משובש, בעל חרדות. זה כל כך אנושי.
"כל שבוע יש לי גבר שבור לב מאהבה, שממרר בבכי שעה ורוצה להתאבד. הוא נראה מצוין ואולי יש לו ג'יפ למטה. אני אומר לו 'אתה בר מזל. יש לך את היכולת לחוות סערה של אושר עילאי'. לי אין לגיטימציה ומונופול לשנות אנשים. אם אתה שם את סערות הנפש במקום הנכון, אתה יכול ליהנות מהיתרונות שלהן ולא למות. ממוות אין חזרה".
אתם טכנאים ביורוקרטים של המוח.
"אני כמו איש עסקים. אשתי צריכה לעשות הנפקה, אני צריך לטפל באנשים ולהביא אותם ליעד מסוים. אני מטפל באנשים הכי יצירתיים בישראל ובעולם בתחום הפוליטיקה, הכתיבה, פיסול, ריקוד".
אתה איש מאמין. זו לא התערבות במעשי הבריאה?
"אני יועץ לחסידי גור, בעלז, עזר מציון, נותן עזרה למרפאה של הרב פירר. קיבלנו את ברכת כל האדמו"רים. הם חכמים שבקיאים בכל התרופות החדשות, ברצפטים ברמת רחל בתך הקטנה, שולחים ומממנים את הטיפולים. הלוואי אצלנו ככה. יש לי לא מעט מטופלים חרדים, למשל גבר שיש לו חרדת קהל לפני התיבה בבית הכנסת. אז מי אנחנו הקטנים שנגיד שזו התערבות במעשה הבריאה. אנחנו לא מנסים לנצח את הטבע, אלא לעזור לו".
באופן לא מפתיע יש לו קשרים מצוינים עם חברות התרופות. "אני חס וחלילה לא מקבל מהן כסף, מלבד מימון למחקר", מבהיר רבינוביץ'. " אף פעם לא נסעתי לחו"ל על חשבונן. מציגים לך תרופה חדשה, התגובה הראשונה שלי היא סקפטיות מאוד גדולה. אני מבקש דוגמאות, נותן למטופלים. לא כשפני נסיונות, אלא למי שלא הצלחנו איתו עם תרופות קודמות. אחרי שיש לי 100 עד 200 אנשים שקיבלו את התרופה אני כבר מכיר אותה".
ואתה משתמש בכדורים?
"הסנדלר לא הולך יחף. פיתחתי חרדת טיסות לפני ארבע שנים. מהרגע שאני עולה למטוס אני במצוקה קשה, מאבד שליטה, אולי אסון מתקרב. הראש שלי אומר 'מי ידאג לילדיי אחרי לכתי?'. כל הטיסה המערכת הסימפתטית עובדת שעות נוספות. נאחז בכיסא, אם המטוס נכנס לכיס אוויר אומר בלופים את תפילת הדרך. זה לא צרות של עשירים. זה נורא. ואני לא מדבר על הסכנה הבריאותית, התקף לב".
גם לאשתך אתה נותן כדורים?
"רעייתי היא הבן אדם הכי שפוי ויציב, בלעדיה אני כלום. היא פיתחה פחד לרופא שיניים וטיפלתי בה. לפני טיפול שיניים היא מרגישה סוף העולם. הזעיקה אותי פעם אחת מהקליניקה הביתה, לא בגלל שני הילדים שלי, אלא בגלל שהיא עמדה לפני ביקור".
הקליניקה של ד"ר רבינוביץ' ממוקמת בקומה ה-50 במגדל "אביב" ברמת גן. הטיפול לא זול: יותר מ-600 שקל לפגישה. המטופלים מייצגים חתך של אוכלוסייה צעירה, אמידה ומשכילה, שמתקשה לעמוד במסכת הלחצים של המירוץ האינסופי. "כל שנה אני מטפל בארבעה-שישה תלמידים מבית צבי", מספר רבינוביץ', " מבצלאל ושנקר לפחות בשלושה תלמידים".
אפשר לשרטט פרופיל נפשי של אמן?
"כדי להיות יצירתי אתה צריך אישיות שהפילטרים שלה מאוד רחבים, עוצמות מאוד גבוהות לסיטואציות. החיים שלהם הם טלנובלה. המון סערות, תנודות במצבי רוח. צורך אינסופי לקבל פידבקים, ריגוש. המון דרמות פנימיות. מערכות יחסים אינטנסיביות וניתוקים. האמן כל פעם בוחן את עצמו מחדש. ישב פה אחד מהסופרים הכי מצליחים בישראל שפרסם שישה רבי מכר שזכו לביקורות מהללות וחשב שהוא מאבד את זה. היה לי שחקן מהטופ של הטופ, מבקר קטל אותו ועבורו זה סוף העולם. הם מאוד רגישים לרייטינג. אני מטפל בכמה כוכבי טלוויזיה ומסתכל ביום שישי ברייטינג כדי לדעת איזה סשן יהיה לנו".
לקוחות קבועים נוספים הם חברי האלפיון העליון. "טיפלתי באחד מעשרת האנשים הכי עשירים בישראל. אבא ניצול שואה, אמא פולנייה, הילד היה דחוי בתיכון. היום הוא שווה למעלה ממיליארד דולר ולא רוצה לעצור. אומר לי, 'בשבת אני יושב ליד הבריכה עם הפסיפס מאיטליה בבית של 12 מיליון דולר, כאילו להיות עם הילדים, אבל כל רבע שעה אני עולה למעלה ובודק במחשב את העסקים שלי'. הוא נכנס ללופ כפייתי מהסוג הוורקוהולי פתולוגי, הראש עובד 24 שעות".
גם הפוליטיקאים לא פוסחים על הקליניקה. "יש להם קרייבינג אינסופי להצליח בכל מחיר. אבל אין להם יכולת להרפות ואין להם חברי אמת. הם בודדים, חשדנים. יבואו אליי ברגע של מצוקה: כשהם מתרסקים בבחירות, כשיש קרייסס בשדה המשפחתי-זוגי, כשיש בעיה בנוגע להתנהלות מול הילדים".
רשימת ההמתנה הארוכה לא מספקת את רבינוביץ'. בשנים האחרונות הוא שולח זרועות לכיוון הרדיו והטלוויזיה. הודף את הטענות שמדובר בעוד סוג טיפול מהיר ושטחי בתיווך המכשיר. "אני לא יכול לטפל באנשים מעל גלי האתר, אבל יכול להסביר למסעודה משדרות ולברכה מסביון ממה הן סובלות בשפת העם, לספר על המקצוע המופלא שלנו. אין כמו התקשורת לגרום לאנשים לא לפחד מטיפול, מכדורים פסיכיאטריים. עם ההצלחה אי אפשר להתווכח".
בקרוב הוא אצלכם בסלון. "לפני שנה מודי פרידמן הציע לי לעשות תוכנית לפריים טיים של ערוץ 10", מספר רבינוביץ'. " הרעיון הכללי הוא לקחת איזה מקרה בתו כנית, לפרמט אותו, לא לרדת לרמה של צהובון. ללמד את הציבור בעיות ודרכי טיפול, כולל תרופתיות. אני נמצא בלחץ לפני התוכנית. כבשתי כל פסגה, יש לי המון מה להפסיד".
אז למה אתה עושה את זה?
"בסופו של דבר מי שירצה להתפתח כקלינאי טוב ולא כחוקר, יהיה חייב ללכת בדרך שלי. אתה לא יכול לשבת במגדל השן שלך. אתה חייב לנסוע המון, להתעדכן בכל החידושים. הבת שלי היא עורכת התרבות שלי, מקליטה לי תוכניות כמו 'ארץ נהדרת'. פתאום בא אליי מטופל ואומר 'מצ'עמם לי'. אני חייב לדעת שאין לו בעיות בלשון. ההצלחה שלי כקלינאי היא ללא עוררין. לא באים אליך כי אתה מפורסם, אלא כי שמעו עליך מהשכנה, מבת דודה, מהרוקח. מדברים עליך ברמה מיתית:'הוא מלאך', 'הוא קוסם'".
לקראת סיום הפגישה שלנו אנחנו שוב מתעמתים על הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתנים למטופלים הכדורים הפסיכיאטריים. לפתע נראה שגם הסיפור המשפחתי שלו זולג לתוך האבחנות. מוטיב אחד, נסתר, מקבל פתאום משקל דומיננטי. "אתה בא מתוך פחד מפני דברים שיכולים לשנות אותך", הוא נוזף בי כאב אוהב, "פחד לאבד שליטה, פחד מהלא נודע. אני רואה מולי בחור שזכה בכל האסים במשחק הפוקר של החיים, ונורא חשוב לי שתחווה הורות". אני שותק ורבינוביץ' ממשיך, הפעם כבר אוחז כהרגלו במטה המטפל: "כל דרך כשרה בעיניי לגרום לך לעשות את הצעד הזה. ואם כדור יסייע לך, אדרבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
