איזה הפרעה יש לך? בדוק במילון
אחד מכל 5 ישראלים סובל מהפרעה נפשית, אבל לא כולם יודעים מה ההבדל בין נוירוזה ופסיכוזה, מתי הרגל הופך לכפייתי ומהי הפרעת אישיות. קבלו 14 הגדרות בסיסיות של בעיות נפשיות
דפוס של אישיות המאופיין בקושי להתמודד עם תסכולים ועם ויסות רגשות, שעשוי להביא להתנהגות אלימה, התפרצויות חסרות שליטה וחוסר מודעות
הפרעה המופיעה בקרב ילדים ומתבגרים. ההפרעה מתבטאת בהתנהגות מרדנית, תוקפנית ואנטי חברתית, שיכולה להגיע להתעללות ולשימוש באלימות פיזית. הסובלים מהפרעה זו מפרים את הכללים החברתיים מבלי להיות מושפעים מהביקורת של הסביבה. ההפרעה ניתנת לאבחון אצל בנים בגיל 10 ואצל בנות בגיל 14. הטיפולים משלבים גורמים משפחתיים וקהילתיים, והם לא מביאים בדרך כלל לריפוי מוחלט אלא להתמתנות הסימנים.
הפרעה הקיימת בקרב ילדים ומתבגרים, מופיעה בשכיחות של שלושה עד חמישה אחוזים באוכלוסיית ילדי בית ספר וניתנת בדרך כלל לאבחון ראשוני בתקופת בית הספר היסודי. ההפרעה יכולה להתבטא בשלושה תחומים: חוסר קשב וריכוז (למשל, קשה לסיים פעולה שהילד התחיל בה, דעתו של הילד מוסחת בקלות), אימפולסיביות (למשל, הילד פועל ללא חשיבה מוקדמת, עובר בתכיפות מפעולה אחת לשניה, יוצא בתכיפות מהכיתה), ופעילות יתר (למשל, הילד מתרוצץ בצורה מופרזת ומתקשה לשבת במנוחה). ילדים המאובחנים כבעלי ADHD סובלים מקושי בלימודים ומבעיות חברתיות ו נוטים להיכנס לעימותים עם ילדים ומבוגרים בסביבתם. הטיפול בהפרעה מורכב מתרופות ויצירת סביבה תומכת ונוחה לריכוז של הילד. בחלק ניכר מן המקרים הסימפטומים פוחתים בתקופת ההתבגרות המאוחרת. גם במבוגרים שממשיכה להתקיים אצלם ההפרעה, ההיפראקטיביות מתמתנת ו ההפרעה מורגשת פחות.
סוג של הפרעת חרדה, שמתבטאת במחשבות טורדניות ובהתנהגויות כפייתיות. המחשבות הטורדניות חודרות להכרה של האדם וגורמות לו סבל, הוא לא מצליח להשתחרר מהן למרות שהוא מכיר בכך שהן לא באות מבחוץ אלא הן תוצר מחשבתו הוא. ההתנהגויות מכוונות להקל על החרדה שמעוררות המחשבות והן בעלות אופי כפייתי, כלומר מלוות בתחושה שאין עליהן שליטה. מחשבות טורדניות והתנהגויות כפיתיות מתבטאות בעיקר בתחומים של ניקיון (למשל חשש מזיהומים שמחייב פעולות של ניקיון) ושל סדר. במקרים רבים נלווה דיכאון להפרעה טורדנית כפייתית. הטיפול כולל תרופות וטיפול התנהגותי ועשוי להקל, אך ריפוי מוחלט הוא נדיר. ההפרעה קיימת גם בקרב ילדים, והגיל הממוצע של הופעתה הראשונה הוא עשר.
תחושה של סכנה ממקור לא מוגדר, בדרך כלל פנימי. הרגשה ש"משהו מסוכן עומד להתרחש". תגובת החרדה כוללת שינויים גופניים, רגשיים וקוגניטיביים . חרדה היא תופעה נורמלית, בעלת תפקיד הסתגלותי. חרדה תוגדר כתגובה פתולוגית כאשר היא מתבטאת בעוצמה חריפה, משבשת את התפקוד השוטף באורח קשה ואינה מציאותית. היא ניתנת לטיפול באמצעות פסיכותרפיה ותרופות הרגעה נוגדות חרדה.
מצב מתמשך של חרדה לא מציאותית, שמתבטא בתחושה של סכנה, מתח מתמיד מפני אירוע נורא שלא ברור מהו, דריכות ומוכנות לברוח והופעת סימנים פיזיים האפיניים לחרדה, כמו נשימות מהירות, דופק מואץ, מתח שרירי והזעה. טיפול קוגניטיבי התנהגותי מביא לתוצאות טובות.
תגובה קיצונית של חרדה, שמתבטאת בתחושה של אימה מפני אסון מתקרב, ללא כל סכנה ממשית. הפרעת פאניקה מופיעה כהתקף הנמשך כמה דקות, במהלכו של ההתקף האדם מפתח תגובות פיזיולוגיות חזקות (דופק מואץ, הזעה מוגברת, קשיי נשימה), מרגיש סכנה גדולה, וחושב שהוא עומד למות או לאבד שליטה.
מחלת נפש שפוגעת, בדומה לדיכאון, במצב הרוח, אך היא מתבטאת בהתקפים של אבדן שליטה על מצב הרוח לשני כיוונים. בהתקף של דיכאון באים לידי ביטוי הסימנים של דיכאון (ראו הערך הבא), אך בעוצמה חריפה במיוחד שיכולה להגיע לשיתוק תפקודי ומוטיבציוני. בהתקף של מאניה מורגשת התעוררות קיצונית, חיוניות ואנרגטיות, פעלתנות בלתי פוסקת ומצב רוח מרומם. כל אלה יכולים להוביל לתגובות אימפולסיביות בעלות פוטנציאל ניכר של נזק לאדם ולסביבה. לרכיב הגנטי יש משקל עיקרי בהסבר המחלה. טיפול תרופתי עם ליתיום יכול למנוע או להפחית את תדירות וחומרת ההתקפים, והאדם בדרך כלל במצב טוב במרווחים שבין ההתקפים.
מצב נפשי המתבטא בעיקר בירידה במצב רוח ובנטייה ליזום ולפעול. הדיכאון יכול להופיע בטווח רחב של עוצמות, שלא כולן מעידות על הפרעה או מחלה נפשית. בצורתו הקלה, הדיכאון מהווה תגובה נורמלית למצבים מעוררי דחק, במיוחד מצבים של אבדן. בצורתו החריפה יותר, (המכונה דיסתימיה) הדיכאון נמשך תקופה ארוכה שעלולה להגיע לחודשים רבים, ופוגע בתפקוד אם כי לא באורח מוחלט. דרגת חריפות גבוהה אף יותר היא הדיכאון המז'ורי, במהלכו הפגיעה בתפקוד עלולה להיות מוחלטת ולעיתים מופיעים סימנים פסיכוטיים כמו הזיות ומחשבות שווא. בזמן הדיכאון נפגעת המערכת הרגשית, עובדה שבאה לידי ביטוי באיבוד ההנאה ובתחושה של ריקנות וחוסר טעם. פגיעה נוספת מתרחשת גם במערכת הקוגניטיבית (למשל, ירידה בערך העצמי, ראיה פסימית של האדם את עצמו ואת העולם), במערכת המוטיבציונית (ירידה ניכרת ביוזמה ובפעילות) ובמערכת הפיזיולוגית (מיחושים, תופעות פסיכוסומטיות). הרפואה לא יודעת עדיין את הסיבות המלאות לדיכאון, אך נהוג להחשיב רכיבים גנטיים, כמו גם רכיבים פסיכולוגיים וסביבתיים. הדיכאון אינו שכיח בקרב ילדים, ושכיחותו גוברת עם העלייה בגיל. דיכאון אצל ילדים מופיע פעמים רבות בחפיפה למצבים אחרים כמו חרדות, היפראקטיביות וסירוב להגיע לבית ספר.
מחלת נפש שמתבטאת בשיבושים קשים בכל היבטי התפקוד. במישור התפיסתי יש עיוותים בתפיסת המציאות, כמו למשל הזיות, בעיקר שמיעתיות. במישור הקוגניטיבי יש הפרעה במהלך החשיבה (למשל, מעבר אסוציאטיבי ולא מאורגן מנושא לנושא) ובתוכן שלה (למשל, מחשבות רדיפה ומחשבות גדלות). במישור הרגשי ההפרעה מתבטאת בביטוי הרגשות (למשל, תיאור של מקרה עצוב ללא כל הבעת רגשות). במישור המוטיבציוני-התנהגותי - קושי לקבל החלטות, לעיתים פשוטות. המחלה מתפרצת לרוב בין גיל 15 ל 35 והמהלך שלה הוא כרוני. הרכיב העיקרי בהסבר למחלה הוא גנטי. הטיפול בסכיזופרניה הינו תרופתי, תמיכתי ושיקומי. סכיזופרניה של גיל הילדות היא נדירה, דומה במאפייניה לסכיזופרניה אצל מבוגרים, אבל לרוב מתבטאת באופן חריף יותר והחולים זקוקים לטיפול במשך כל החיים.
תגובת חרדה מתמשכת בעקבות אירוע טראומטי, שנתפס על ידי האדם כאיום על קיומו. לתגובה הפוסט טראומטית יש ארבעה מאפיינים עיקריים: חודרנות של האירוע הטראומטי לזיכרונות ולחלומות, הימנעות ממצבים הקשורים לחוויה הטראומטית, עוררות יתר המתבטאת בקשיי ריכוז, דריכות והתפרצויות זעם וירידה כללית במוטיבציה, איבוד עניין בסביבה.
מצב נפשי קיצוני התבטא בשיפוט לקוי של המציאות, כמו בהזיות ובאמונה במחשבות בלתי סבירות לחלוטין. אדם במצב פסיכוטי עלול לחוש סערה פנימית ולהגיב בזעם ובאלימות. מאפיין נוסף הוא חוסר מודעות לבעיה וכתוצאה מכך סירוב לקבל טיפול. מצבים פסיכוטיים מופיעים בעיקר בסכיזופרניה ובמאניה דפרסיה.
הפרעה נפשית שבניגוד לפסיכוזה, אינה גורמת לשיפוט לקוי של המציאות. הטיפול מתבצע בדרך כלל על ידי פסיכותרפיה, טיפול התנהגותי וטיפול תרופתי.
פחד הוא תופעה נורמלית, בעל תפקיד של הסתגלות. הוא יוגדר כתגובה פתולוגית כאשר עוצמתו חזקה, הוא משבש את התפקוד השוטף באורח קשה ואינו מציאותי. פחד עז ולא הגיוני מחפץ, מאדם, ממקום או ממצב. הימנעות ממפגש עם הגורם לפוביה עלולה להגביל מאד את חיי האדם ולגרום לו סבל רב. סוגי הפוביה הנפוצים ביותר הם אגורפוביה, פוביה חברתית, ופוביה מבעלי חיים. בין הטיפולים הקיימים: טיפול התנהגותי, פסיכותרפיה וטיפול תרופתי. תגובת הפחד כוללת שינויים גופניים, רגשיים וקוגניטיביים.
את החומרים ליקטה שולמית גלרשטיין, בעלת תואר ד"ר לנוירופיזיולוגיה ומנהלת רפואה מדעית של חברת "יאנסן סילג", בסיוע מידע מהאתרים "ערן" ו"אינפומד"
נא להמתין לטעינת התגובות
