כשקוראים על מחלות, מייד מאבחנים את עצמך בכל מחלה אפשרית.

מההפרעות שבדומה להפרעת קשב של ילדים, מוענקת בצורה מוגזמת לאחרונה ברחבי העולם (יש מאמרים בנושא). אני ממליץ לבדוק טוב, ואולי לקבל חוות דעת נוספת. בסך הכול היא מתארת דפוסי התנהגות מקובעים שנוצרו בד''כ ע''י היסטוריה של דפוסי ילדות (שנבעו ממצוקה רגשית). אף על פי שדפוסים אלו שירתו אותך בעבר (לא תמיד בצורה מודעת) בכדי להשיג את מבוקשך, בגיל מבוגר יותר, חוסר ההתאמה.והיעילות שלהם הופך להיות יותר ברור. דפוסים כמו מערכות יחסים לא יציבות, מניפולציות קשות של סחיטות רגשיות, התנהגויות אימפולסיביות (התמכרויות כו), תחושת עצמי מאוד לא רציפה - בהקשר הזה בין אם זה העצמי או האחרים מעברים חדים בין אידיאליזציה של האדם לשלילה מוחלטת. אצל חלק יש המון כעס פנימי, בעוד שלאחרים יכול להיות משהו יותר מופנם בהקשר הזה. לא יוצא דופן גם שבעל האישות הגבולית יהיה מקסים ושובה בצורה יוצאת מגדר הרגיל, שוב הכול בהקשר הזה של להביא לרמת אומנות את היכולת לפגוש את צרכייך (כולל אישוש וקבלה של עצמך מהאחר). בסך הכול, תרפייה ממושכת שמפתחת מודעות לגבי הדפוסים הללו, יעילותם, והתאמתם לחיי האדם הבוגר (שמתייסר מדוע מערכות יחסים ממשיכות לקרוס) יכולה לעזור המון. המודעות עצמה, שיטות כמו ויסות רגשי בשעות מצוקה, טכניקות של mindfulness'' ועוד יכולים לשנות המון. הדבר האחרון ''בשוק התרפיות'' לגבי אישיות גבולית נקרא Dialectical Behavioural therapy or DBT.יש מומחית גדולה מארצות הברית שכתבה על זה ספר נפלא שכולל חוברת עבודה עצמית שיכולה לעזור. גוגל יספק עוד מידע... בהצלחה, ובזהירות בבקשה...אין שום צורך בהמשך הלקאה עצמית רק בגלל שיש שם עולם שלם של איבחונים ותוויות שמצמצמים אנשים לקופסאות קטנות של הגדרה עצמית, זה זה בדיוק הדבר ממנו כדי להיזהר. מאחל רק טוב.