טיפול בהילוך איטי
מפגשים עם פסיכולוג הפכו לשכיחים בשנים האחרונות, אך ישנו קושי גדול להעריך את התקדמות הטיפול ותוצאותיו. תוך כמה זמן אמורים להרגיש שיפור ומתי דרושה חוות דעת נוספת?
בניגוד לרוב הטיפולים הרפואיים כמו אשפוז או ניתוח שנמשכים זמן קצר יחסית, הרי שטיפולים פסיכולוגיים או פסיכיאטריים עלולים להימשך זמן רב עד שאפשר לראות תוצאות משמעותיות. מזיהום אפשר להיפטר בתוך ימים ספורים, אך תופעות כמו דיכאון או הפרעות חרדה מחייבות בדרך כלל חודשים ולעתים אף שנים של טיפול.
"ברוב המקרים למטופל אין די ידע לדעת אם הטיפול הפסיכולוגי שלו עוזר". מסביר ד"ר רובי פרידמן, פסיכולוג קליני בכיר ויושב ראש העמותה הישראלית לטיפול קבוצתי. "מחקרים מגלים שבחצי השנה הראשונה לטיפול אישי אנשים משתנים בקצב מהיר מאוד, ובהמשך קצב השיפור יורד. תפקידו של המטפל הוא לעזור למטופל בכך ולעשות הערכה בנושא, גם אם לא במאת האחוזים".
אך בפועל קשה מאוד להעריך אם טיפול פסיכולוגי מסוים הוא יעיל או לא. ראשית, לעתים הפרעות פסיכיאטריות או פסיכולוגיות פוחתות או נעלמות מאליהן במשך הזמן, ללא כל קשר לטיפול או לאי טיפול. שנית, ייתכן שמטופל ירגיש טוב יותר על אף שהוא זוכה לטיפול לא מתאים, בעוד אחר המקבל בדיוק את אותו טיפול, יסבול.
"לפעמים, בייחוד בתחילת טיפול, כשאתה מתחיל להיפתח ומגלה על עצמך דברים קשים מאוד, או כשעולות בך תחושות שמשחזרות מצבים מוטמעים רעים, תרגיש רע על אף שיש שיפור", מציין ד"ר פרידמן, "אבל בדרך כלל אם אתה ממשיך להרגיש רע גם כשחולף זמן, כדאי לסמוך על התחושות שלך. אנחנו בונים יותר מדי על הקשר עם המטפל. אם הקשר נהדר אבל הסימפטומים לא משתנים, זו ממש בעיה".
באילו טווחי זמנים המטופלים אמורים להתחיל להרגיש שינוי? הדבר תלוי במהות השינוי. "בקרב אדם שמתקשה לסמוך על אנשים, השינוי יכול לבוא להתבטא בכך שהוא יסמוך יותר על המטפל שלו", מסביר ד"ר פרידמן. "אחרים מבינים שהשיחות עם הפסיכולוג נותנות להם משהו, או מגלים שעל אף שהיו להם אכזבות מהמסגרת הטיפולית, גם יש לה צדדים חיוביים.
זמן ריאלי לשיפור הוא שנה מתחילת הטיפול, אך מובן
ד "ר נועה ברק, פסיכולוגית קלינית ורפואית ומזכירת הסתדרות הפסיכולוגים בישראל מוסיפה: "פרק הזמן עד להרגשת השינוי תלוי בבעיה שלשמה המטופל בא לטיפול. אם מדובר בבעיה ממוקדת, כמו פחד מפני ג'וקים או מכלבים, הרי שצריך להיות שיפור בפרק זמן של עד 20 פגישות. אם אדם בא לטיפול דינמי או פסיכואנליטי, שמדבר על רגשות מודחקים ועל הלא מודע, זה נמשך פרק זמן ארוך יותר. בתוך שנה מטופל צריך להרגיש הקלה, שהוא מחובר למטפל, שנעים לו לבוא אליו, שהוא סומך עליו ויש לו אמון בו".
ומה המצב מעבר לאוקיינוס, בארצות הברית? מחקר שנערך בשנת 1994 בקרב 7,000 אמריקנים , גילה שמרבית הנשאלים סבורים כי טיפול פסיכיאטרי הוא טיפול יעיל. רובם דיווחו שהם מרגישים טוב יותר עם הטיפול, ללא קשר לעובדה אם המטפל היה פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי. אלה שהיו בטיפול פרק זמן ארוך יותר, דיווחו על שיפור רב יותר מאלה שהיו בטיפול פרק זמן קצר. אבל מובן שלא כל הטיפולים יעילים, וחלקם אף יכולים להזיק. לדוגמה, מטופלים שסובלים מבעיות במערכות יחסים, יכולים לגלות שקשה להם לוותר על טיפול גם אם הוא גרוע.
לכן לא מפתיע לגלות כי מטופלים רבים אינם ממהרים לבקש חוות דעת נוספת, למשל בגלל פחד מפני דחייה על ידי המטפל שלהם או מפני פגיעה ברגשותיו. "אם מרגישים צורך בקבלת חוות דעת נוספת, כדאי לעשות את זה", אומר פרופ' גבי שפלר, פסיכואנליטיקאי והפסיכולוג הראשי של בית החולים הרצוג בירושלים.
"אם נמצאים זמן רב בטיפול, ותחושת המטופל היא של הרעה במצב, אפשר להתייעץ עם גורם שלישי אפילו בשיתוף המטפל. בכל מקרה, צריך להגיד זאת למטפל, לא להתבייש ממנו, ולא לפחד שיהיה לו לא נעים לשמוע".
אולם לא רק המטופלים מתקשים לדעת אם הטיפולים מועילים להם - לעתים גם למטפלים בעצמם קשה לענות על שאלה זו. במחקר שפורסם לפני חודשיים ב-journal Psychotherapy Research, הפסיכולוגים מייקל למברט וקורי הרמון בדקו אם מתן משוב למטפלים מסייע בטיפול. הם נתנו לקבוצת מטופלים אחת שאלונים על הרגשות ועל התפקוד שלהם, בעוד שהקבוצה האחרת המשיכה בטיפול רגיל ללא משוב.
התברר שמתן משובים למטפלים שיפר משמעותית את תוצאות הטיפול. התוצאה מרמזת על כך שהמטפלים לא תמיד יכולים להיות השופטים הטובים ביותר בנוגע למצב המטופלים שלהם, אולי מכיוון שהם עיוורים לכך בשל האופטימיות שלהם ונחישותם להצליח.
אז איך בכל זאת אפשר לדעת? יש מספר דרכים שבהן המטופל יכול להעריך אם קיבל את הטיפול הטוב ביותר. "אם אחרי פרק זמן של שלושה-ארבעה חודשים המטופל מרגיש שאין לו על מה לדבר במהלך הפגישות, והוא מנסה לפתור את זה עם הפסיכולוג, וזה עדיין לא עובד - צריך להבין שהטיפול לא יעיל", גורסת ד"ר ברק.
"המטופל צריך להרגיש שהפסיכולוג שהוא הגיע אליו עוזר לו להבין את הבעיות שלו, עוזר לו לעשות שינוי בהתנהגות שלו, בהרגשה שלו ובתקשורת שלו עם סביבתו". לעומתה , ד"ר פרידמן מציע שלושה קריטריונים לבדיקה: "ראשית, המטופל צריך לשאול את עצמו אם הוא מרגיש שטוב לו יותר, אם הוא מרגיש שלם יותר עם עצמו. שנית, המטופל צריך לבדוק את התפקוד שלו. כלומר, אם הוא מרוצה יותר ממה שהוא עושה, ואם הוא טוב יותר במה שהוא עושה.
הקריטריון השלישי הוא אישי, כלומר איך המטופל מסתדר עם הסביבה שלו, בתחום הזוגי או ביחסים מורכבים יותר עם חברים, עם מסגרות, עם קבוצות או עם משפחה. פרויד קרא לזה 'יודע לאהוב יותר'".
פרופ' שפלר מסכים לגישה שעל פיה בראש ובראשונה מטופל צריך לשאול את עצמו איך הוא מרגיש. "אבל בטיפול פסיכואנליטי לא מתייחסים לסימפטום, אלא חוקרים את הלא מודע, ומניחים שהסימפטומים ישתנו. הגישה ההפוכה היא פתרון הסימפטום. בשתי הגישות האדם צריך לשאול את עצמו איך הוא מרגיש. בדרך כלל אדם בא לטיפול כי לא טוב לו. לפעמים כדאי לו לשאול מראש את המטפל אם הפתרון אפשרי.
עליו להבין כי לפעמים התהליך ארוך, ובמהלכו לא פעם מתעוררים ספקות מצד המטפל או המטופל. כלומר, מצד אחד מחפשים התקדמות בטיפול, ומנגד יש להבין שחלק מהשינויים שמתרחשים במהלך הטיפול הם איטיים מאוד, וזה מתסכל. לא מדובר בפתרון קסם. מקסמים צריך וכדאי להיזהר".
פרופ' גבי שפלר מציע מספר קריטריונים לאיתור המטפל הנכון:
יש לוודא מה מקצועו העיקרי של המטפל המיועד. אם הוא אינו פסיכולוג קליני, עובד סוציאלי קליני או פסיכיאטר, שהכשרתם והrשאתם הם על פי חוקי המדינה - לא מומלץ לפנות אליו.
כדאי להיזהר ממטפלים בעלי תארים כמו תרפיסט, מנחה, מטפל, פסיכותרפיסט. מומחים שאין להם תעודות רשמיות של משרד הבריאות או משרד הרווחה, המעידות על הרשאה לעסוק בטיפול נפשי בבני אדם, צריכים להדליק נורה אדומה.
כדאי להאזין להמלצות שעוברות מפה לאוזן. בדרך כלל מטפל טוב הוא כזה שמטופליו שמחים לספר עליו ולהמליץ עליו. עם זאת, עדיף כי שני אנשים קרובים, כמו בעל ואישה, יפנו לשני מטפלים שונים.
יש להחליט מה הטיפול המבוקש ולפיו לחפש את המטפל. אדם שרוצה להתחיל טיפול פסיכולוגי מסוים כמו טיפול קוגניטיבי, התנהגותי, פסיכואנליטי או באמצעות תרופות, קל לו יותר למצוא בעצמו את המטפל. למי שלא יודע איזה סוג של טיפול הוא מחפש, עדיף שיפנה לתחנה ציבורית לבריאות הנפש באזור מגוריו.
יש להיזהר מפנייה לפסיכולוג על פי פרסום באינטרנט או בדפי זהב. חברי קופות החולים יכולים לקבל רשימות של פסיכולוגים מורשים, שאפשר לפנות אליהם או להתייעץ איתם בנושא במשרדים המחוזיים של הקופות.
כדאי לערוך פגישת תיאום ציפיות ראשונית עם הפסיכולוג. במפגש הראשוני יש לברר מה גישת הטיפול, מה המחיר, וכמה זמן מעריכים שזה ייקח. אם הפסיכולוג מתחמק מתשובות או לא מציג את התעודות, מומלץ לא להמשיך עם המטפל. התעודות של המטפל צריכות להיות גלויות, מוצגות ואפשר לבקש רישיון לעסוק במקצוע.
יש להביא בחשבון שרוב הטיפולים ממושכים. אפשרות ההגעה המעשית לטיפול חשובה, לא כדאי לנסוע מרחקים ארוכים. זה עלול לייאש את המטופל, וזה מיותר, כיוון שיש מטפלים בכל עיר ובכל מקום.
נא להמתין לטעינת התגובות
