דר ברק טוענת למעשה שהמטפל הוא הבוס של המטופל ואילו פרידמן טוען שהמטופל הוא הבוס של עצמו. וראה ציטוט מהמאמר:
ברק - ''המטופל צריך להרגיש שהפסיכולוג שהוא הגיע אליו עוזר לו להבין את הבעיות שלו, עוזר לו לעשות שינוי בהתנהגות שלו, בהרגשה שלו ובתקשורת שלו עם סביבתו''. לעומתה , ד''ר פרידמן מציע שלושה קריטריונים לבדיקה: ''ראשית, המטופל צריך לשאול את עצמו אם הוא מרגיש שטוב לו יותר, אם הוא מרגיש שלם יותר עם עצמו. שנית, המטופל צריך לבדוק את התפקוד שלו. כלומר, אם הוא מרוצה יותר ממה שהוא עושה, ואם הוא טוב יותר במה שהוא עושה.

אם את חושבת על הפסיכולוג שלך גם מחוץ לשעת הטיפול, אם הוא ואת יוצרים קשרים מחוץ לשעת הטיפול, אם את מתרגשת כשאת רואה אותו- ראי הוזהרת. התאהבת בו ואת משלמת כסף בחינם. אם הוא נותן לך הרגשה שאת אישה מיוחדת, שהוא עוד לא פגש אחת כמוך...הוא אומר את זה גם לאחרות, היי בטוחה. הוא מזיק לך ותברחי ממנו. חבל על הכסף שלך.

מעניין שגבי שפלר חוזר ומדגיש שצריך ללכת רק למטפלים עם תעודה ממשרד הבריאות. אה כן ורק במקרה הוא עצמו כזה ומשכורתו תלויה בכך והוא עושה הכל לשמור על הגילדה. ואחר כך הוא עוד כותבים על אתיקה. נו באמת! מנסיון - אפשרלקבל עזרה נפשית מגורמים רבים - בעלי תעודה או חסרי תעודה

איזה סוג רישיון יש להם לטיפול?
אשמח מאוד אם תענו..

טיפול במערכת הציבורית מחכה בתור שלושה חודשים לפחות .

בפניה אך ורק לפסיכולוגים קליניים, שכמובן יגנו על האינטרסים שלהם ויצביעו על עצמם כמתאימים ביותר לטיפול פסיכולוגים מבין הקהילה המגוונת של הפסיכולוגים, אולם אין הם מציינים שיש מגוון פסיכולוגים כיום שמוכשרים לצרכים שונים, כמו אדם המתלבט לגבי מקצועו ראוי שילך לטיפול של פסיכולוג תעסוקתי שהוכשר לכך, ופסיכולוג שקומי למי ורפואי בהתאם, ולגבי ילדים ונוער יתכן וייטיבו לעשות את המלאכה פסיכולוגים חינוכיים.
משה, פסיכולוג חינוכי

בייחוד ההסבר לאיך למצוא פסיכולוג!
מעולה! תודה!