תגלית חדשה בחקר הסוכרת
ממחקר חדש ופורץ דרך, עולה שעצמות הגוף ממלאות תפקיד חשוב ומשמעותי בויסות רמות הסוכר שבדם. לדברי החוקרים, התגלית הזו עשויה להוביל לגישות חדשות – ואולי לטיפולים חדשים – באחת המחלות השכיחות והקשות בעולם המערבי
תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה במהדורה המקוונת של כתב-העת המדעי 'Cell', ולדברי החוקרים, במידה שהן תאושרנה על-ידי מחקרים נוספים, הן עשויות לאפשר את פיתוחם של טיפולים ושל גישות חדשות אל מחלת הסוכרת.
במהלך המחקר עקבו החוקרים אחר הסוכר בדמם של עכברים משתי קבוצות; קבוצה אחת היא קבוצת עכברים אשר הוּנדסו גנטית כך שהמולקולה אוסטאוקלצין לא תיוּצר בכלל בעצמותיהם, והקבוצה השניה היא קבוצת עכברים אשר הוּנדסו גנטית כך שהמולקולה תיוצר אצלם בכמויות גבוהות.
מתוצאות בדיקות הדם של כל העכברים עלה שעכברי הקבוצה הראשונה נהנו מתפקוד טוב יותר של תאי הלבלב מבחינת ייצור ההורמון אינסולין, כמו גם מתגובה טובה יותר אל ההורמון מצד הרקמות.
לדברי פרופסור ג'רארד קרסנטי, חוקר מבית-הספר לרפואה באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק והעורך הראשי של המחקר, "על-אף שהאוקסטאוקלצין מוכר כבר מאז 1977, ועל אף שמזה זמן מה ידוע כי הוא מיוצר על-ידי האוסטאובלסטים (תאי העצם האחראיים על בניית העצם – י.ג.) תפקידו מעולם לא היה ברור במלואו".
לאחר מחקרו של קרסנטי, העמיקה מעט הבנת המולקולה אשר נמצאה ככזו שמשפיעה הן על הפרשת האינסולין והן על רגישות הרקמות אל האינסולין. בקרב עכברי המעבדה, רמות גבוהות של אוסטאוקלצין הובילו להגברת הפרשת האינסולין מתאי הלבלב, ובו זמנית להגברה בהפרשת אֵדִיפּוֹנֶקְטִין – חומר שמופרש מתאי השומן ושמשפר את תגובת הרקמות לאינסולין.
בנוסף, האוסטאוקלצין זירז את יצירת תאי הלבלב האחראיים לייצור אינסולין – ותכונה זו היא שעוררה את התפעלותם הנרגשת ביותר של החוקרים, שכן היכולת להשפיע על תאי הלבלב טומנת בחובה הבטחות גדולות ויתרונות אדירים בהתמודדות עם סוכרת (אשר מוות ותת-תפקוד של תאי הלבלב הם ממאפייניה הבולטים). בעכברי מעבדה, מכל מקום, האוסטאקלצין כבר הוכח כמסוגל למנוע סוכרת ואף השמנת-יתר.
לדברי פרופסור קרסנטי, הידיעה שעצמות הגוף אחראיות לויסות רמת הסוכר בדם היא בבחינת גילוי מרעיש שמשנה לחלוטין את הבנת תפקודו של השלד ושחושף טפח חשוב וקריטי ממנגנוני המערכת המטאבולית.
לדעתו, השלכותיו של הגילוי על המחקר האֶנְדוֹקְרִינוֹלוֹגי (אנדוקרינולוגיה = חקר ההורמונים), עשויות להיות משמעותיות למדי. למעשה, כבר עכשיו פרופסור קרסנטי מוסר נתונים מבטיחים לגבי מידת הרלוונטיות של המחקר לבני-אדם – נתונים לפיהם בדמם של חולי סוכרת מסוג 2 אכן יש רמות נמוכות של המולקולה.
סוכרת מסוג 2 היא הסוכרת הנפוצה יותר מבין צורות המחלה והיא מתבטאת באיבוד היכולת לווסת את רמות הסוכר בדם, הן בגלל עליה של תנגודת הרקמות להורמון אינסולין, והן בגלל התדרדרות בתפקוד 'תאי בטא' בלבלב, אותם תאים שאחראיים על הפרשת ההורמון.
לדברי מאט האנט, מנהל חטיבת הידע המדעי במרכז הבריטי לחקר הסוכרת, מדובר במחקר "מעניין מאוד". מאט האנט מציין שבמסגרת חקר המחלה, מעולם לא הוצע שלשלד יש מעורבות במנגנוניהּ, ורעיון כזה אכן עשוי לשפר את הבנת המנגנונים ובסופו של דבר להוביל לגישות טיפוליות חדשות לגמרי. כמובן, כל זה בתנאי שממצאי המחקר יאושרו על-ידי מחקרים נוספים.
נא להמתין לטעינת התגובות
