חולה שדימם למוות לא התקבל לטיפול נמרץ
רישיונו של הרופא התורן נשלל ל-4 חודשים למרות שבמהלך הפרשה בעלי תפקידים נוספים לקו בשיקול דעתם והניחו לחולה לאבד דם
תחילת הסיפור ב-1998. פ.א. ז"ל בן ה-53 הגיע לחדר המיון של בית החולים בני ציון בחיפה בשעות אחר הצהרים. הוא נראה חיוור מאוד, לחץ דמו היה בירידה ורמות ההמוגלובין בדמו היו נמוכות, דבר המעיד על אובדן דם. בנוסף, למטופל הוכנס צינור לקיבה (זונדה) שחשף דם טרי בכמות ניכרת - ממצא מסוכן, ש-18 אחוז מהלוקים בו מתים.
הרופא התורן במיון החליט להתייעץ עם הרופא הכירורג התורן, ד"ר אסף ירון, מתמחה בכירורגיה, שהגיע לבדוק את החולה. לאחר מתן שתי מנות דם החליט ד"ר ירון לאשפז את המטופל במחלקה הפנימית מבלי להתייעץ עם הכונן הכירורגי, רופא בכיר ממנו.
לדברי פרופ' רמי אליקים, מי שהיה מנהל מחלקה פנימית בהדסה והעיד בפני וועדת המשמעת, "חולה במצב כזה יש להפנות, בדרך כלל, למחלקה לטיפול נמרץ או למחלקה כירורגית. למסקנה זו היה צריך להגיע במקרה זה ביתר שאת, נוכח הירידה בהמוגלובין".
תסמונת הש.ג.
פ.א. הועבר למחלקה הפנימית אולם הושכב בחדר מרוחק מתחנת האחיות. כשנבדק על ידי ד"ר צוקרמן, הרופא במחלקה, הוא הזיע ונראה חיוור וזה הורה להזמין עוד מנות דם, ולבצע בדיקות דם שהצביעו על אובדן דם חמור.
ד"ר צוקרמן הורה לבצע בדיקה מיידית לאיתור מקור הדימום. המחלקה לטיפול נמרץ, שם היה אמור להתאשפז המטופל נוכח מצבו הקשה, היתה מלאה והאחראים עליה סירבו לקבל את המטופל. שלוש שעות לאחר שהגיע למחלקה הפנימית, לקה המטופל בדום לב ומספר שעות לאחר מכן נפטר.
ועדת המשמעת שהוקמה במשרד הבריאות לאחר המקרה הגיעה למסקנה,
כי יש לשלול את רישיונו של ד"ר ירון למשך שנה אולם ורדימון זיילר, נשיא (בדימוס) של בית המשפט המחוזי בירושלים, החליט לשלול את רישיונו לארבעה חודשים בלבד, מחשש לתסמונת הש.ג.
השופט בדימוס ורדימון זיילר קיבל משר הבריאות את הסמכות לנקוב בעונש המגיע לרופאים, שעניינם נדון בוועדות משמעת. הוא סבר, כי ד"ר ירון לא היה היחיד שטעה במהלך הפרשה וכי ישנם הרבה רופאים, שטעו בהפעלת שיקול דעתם. "הטלת כל כובד האשם על כתפי ד"ר ירון בלבד יוצרת תחושת אי נוחות...", כתב בחוות דעתו לשר הבריאות והפחית מעונשו.
נא להמתין לטעינת התגובות
