צריך פסיכומטרי כדי לרזות?
הבטחת היצרן: אם תבין את הדיאטה תסביר גם לנו. מה ואיך: דיאטה על-פי הערך הגליקמי
אם במקרה עוד לא הספקתם להתעדכן בטרנד ההולך ונעלם הזה, אני אנסה להסביר לכם מה שאני הצלחתי להבין. מכיוון שאני בפסיכומטרי שלי לא קיבלתי 770, אני לא באמת יכולה להבטיח לכם שהייתי עוברת את הבחינה בהבנת הנקרא של הדיאטה הזו, ובכל זאת - המדד הגליקמי ניתן לפחמימות בלבד בהתאם למידה שהן מעלות את רמת הסוכר בדם אחרי שאוכלים אותן. פחמימות אשר מתפרקות מהר ובקלות בתהליך העיכול הן בעלות ערך גליקמי גבוה, ופחמימות מורכבות שמתפרקות לאורך זמן ממושך יותר הן בעלות מדד נמוך. ברגע שאוכלים מזון בעל מדד גבוה, ישנה עלייה חדה ברמת הסוכר בגוף ומיד אחריה נפילה חדה (ממש כמו בהתאהבות). הנפילה גורמת לנו לחוש שוב ברעב, ומעודדת את החשק המוכר לכולנו. אתם יכולים להירגע, אני בסך הכל מדברת על החשק למתוק. מזונות בעלי מדד גליקמי נמוך, לעומת זאת, ישאירו אותנו שבעים ומסופקים לאורך זמן, אם אכן יש כזה דבר.
הערך הגליקמי של המזונות נקבע בדרך כלל על-פי ההשוואה לגלוקוז או ללחם לבן שערכם עומד על 100. כל שאר המזונות נמדדים בהתאם לזה, כשמזונות נמוכים הם בעלי מדד של 50 ומטה. אבל זה עוד לא הכל, מתברר שהאופן שבו אנו צורכים את המזונות גם הוא משפיע על ערכם הגליקמי. אם, למשל, תוסיפו חלבונים לארוחה, זה יכול להועיל לעלייה הדרגתית של הסוכר, ואם תכניסו גם סיבים אז בכלל הרווחתם. רגע, רגע, לפני שנגמרת לכם הסבלנות אתם צריכים לדעת שערך המזונות נקבע גם על-פי הכמות שאתם אוכלים. התחלתם להבין את התמונה? יופי, כי גם אני לא. הדיאטה הזו ממש לא פשוטה, ועל אף שהיא מתיימרת להיות הגיונית, מכיוון שהיא לא אוסרת על אף קבוצת מזון, לא נראה לי שיש אפשרות לחיות על-פיה מבלי להסתובב עם ספרייה בתיק.
כמעט כל לחם הוא אסור
ובכן, למזלי, מכיוון שהייתי בלונדון לפני כמה זמן, ניצלתי את ההזדמנות ורכשתי לי את המדריך השלם לדיאטה, את המדריך למתחיל המבולבל ואת יומן הכיס שמפרט את הערך הגליקמי של כל מזון הקיים על האיים הבריטיים. כך גיליתי שכמעט כל לחם הוא אסור, לחם מחיטה מלאה הוא רק "בסדר" והלחם היחידי שאפשר להתענג עליו בשל ערכו הנמוך הוא הפומפרניקל. פירות זה מצוין, בניגוד למיצי פירות שהם מופחתי סיבים. אבל ללא ספק התגלית הכי מרעישה היתה ששוקולד "מארס" הוא אאוט, אבל "סניקרס" הוא לגמרי אין. אבל כאן נכנס עוד משתנה חשוב לדיאטה: מתברר שעדיין צריך לבדוק גם את הקלוריות והשומנים שבמאכלים. אז כן, גם לי עלתה השאלה - אם ממילא אני סופרת
קלוריות, אז למה אני לא יכולה פשוט להסתפק בזה?
ובכל זאת ניסיתי את הדיאטה, במיוחד אחרי המטען החורג שהחל להתווסף לאחוריי באותו ביקור קצר בבירה האנגלית. וחוץ מזה - בלונדון הייאוש בהחלט יותר נוח. במשך שבוע אכלתי לחם פומפרניקל, פירות, ירקות ועוד לחם פומפרניקל, עד שבשלב מסוים הרגשתי כמו גוש צמר מהלך מרוב הסיבים שבתזונתי. גם הבטן הרגישה כך והחלה לעשות קולות של אי נוחות מסוימת. לפחות אני יכולתי לשמוע ולחוש שתהליך העיכול אכן ממושך ולא קל בכלל. אני אמנם לא דוקטור, אבל כאבי בטן עזים באמצע הרכבת התחתית לא יכולים להעיד על תהליך טוב, אז עשיתי את מה שנותר לי לעשות - אכלתי "סניקרס". מה, זה מותר, לא?
נא להמתין לטעינת התגובות
