פלורנס גריפית' ג'וינר נחשבת לאשה המהירה בכל הזמנים: השיאים שקבעה בריצת 100 ו200- מטר בשנת 1988 באולימפיאדת סיאול, לא נשברו מאז. כוכבה דרך אומנם בסיאול, אך כבר לפני כן גריפית' ג'וינר ממש לא היססה לדפוק הופעות.
מי שהייתה, כנראה, המשתתפת ה-אופנתית בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים, פילסה את מסלולה כדיוות טרנדים, עם ציפורני מכשפה עטויות נצנצים וצבעי הקשת ובגדי גוף בוהקים, אייטיזיים למהדרין ואולטרה צבעוניים שעיצבה בעצמה, בסטייל אירובי-קלאברי, לרוב בצבעים כצהוב בוהק, ורוד פוקסיה וכסף וזהב. היא הבינה, לפני הרבה נשים, את חשיבותו של הצד הוויזואלי בספורט.
באולימפיאדת 1984 בלוס אנג'לס היא זכתה במדליית כסף וזכתה גם לחשיפה כה נרחבת בזכות ציפורניה הארוכות, עד שלעתים היה נדמה שהן אלה המעניינות את התקשורת ולא ביצועיה המבריקים. גריפית' ג'וינר זכורה משם באימג'ים שבהם שיערה קצר והיא לובשת אוברול "וואן פיס"
בסיאול היא כבר הייתה בטוחה לגמרי במעמדה. לפני ריצת 100 המטר צולמה מתכוננת כשהיא עוטה בגד גוף שלם, שאליו מתחבר כובע אלסטי סטייל כובע ים, ציפורניים משוחות בזהב, אדום וכחול בוהקים - א-לה דגל ארצות-הברית, וצמידי זהב על שני פרקי ידיה.
כל זאת בחיזוק אטיטיוד של פוזיציית ידיים על המותניים טרום הריצה, שהדגישו את חגורת המותניים שעוצבה במיוחד. בריצת ה,200- שזיכתה אותה בזהב, היא האטה במיוחד עבור הצלמים שחיכו לה בקצה, ודפקה את חיוך המיליונים שלה שכונה .CASH FLO
בצילום שבו נחקקה דמותה בסיאול היא מונפת על ידי בעלה, כששיערה מתנפנף ברוח, על עפעפיה צלליות בצבע זהב, הליפסטיק אדום, והציפורניים - פטריוטיות אמריקאית, כאילו יצאה מדפי ז'ורנל איכותי או קמפיין יוקרתי, ולא כמישהי שרק סיימה לרוץ.
ווילמה רודולף הייתה הכוכבת הבלתי מעורערת של אולימפיאדת רומא ב.1960- היא הייתה לאשה האמריקאית הראשונה שזכתה ב3- מדליות זהב בענף האתלטיקה הקלה (ריצת 100 ו200- מטר וריצת שליחים 4 כפול ( 100 באותה האולימפיאדה.
רודולף זכתה אז לכינויים "הטורנדו" או "הפנינה השחורה," אך לא הייתה רק ספורטאית יוצאת דופן בעלת סיפור חיים מרתק, שכלל גם התגברות מעוררת השתאות על מחלת הפוליו. היה לה גם סטייל אישי שמהותו סגנון נערי, מעין "טום בוי" שנחרת בתודעה. היא הגיעה למשחקים האולימפיים בתספורת פיקסי בשיק סיקסטיזי.
באימונים תועדה כשמטפחת כרוכה לראשה, סטייל סופיה לורן. מחוץ למסלול נתפסה בצילומים זוגיים מפתיעים שנחקקו בתודעה, יחד עם האצן האיטלקי הפאשניסט ליביו ברוטי לובשת חולצת מלחים בעלת צווארון סירה, מכנסי שלושה רבעים לבנים ונעלי עקב.
רודולף המשיכה להפגיז כשנחתה עם המדליות בארצה, בשמלת סרפן שמתחתיה חולצה מנוקדת ועגילים בולטים. היא צולמה שם לצד משפחתה השיקית ביותר, והוכיחה שוב שסטייל עובר בגנים.
ליביו ברוטי, האיטלקי מטורינו, היה בן 21 וסטודנט לכימיה כשהתחרה בשנת 1960 באולימפיאדת רומא. הוא זכה במפתיע במדליית זהב בריצת 200 מטר, ומהר מאוד הפך מזוהה בשל העובדה שנהג לרוץ בגופייה ומכנסיים כחולים, משקפי שמש כהים וגרביים לבנים. משקפי השמש שלו בלטו למרחקים ולא היו דבר מקובל אז כלל בריצות מסוג זה.
גם מחוץ למסלול, כשנצמד למיודעתנו ווילמה רודולף, נראה כמו פלייבוי חתיך, לבוש בבגדי פנאי, ובכלל כמישהו שמבלה את ימיו בסן טרופה על החוף, ולא עסוק באימונים קדחתניים. ברוטי נעלם מהתודעה במהלך השנים, אבל הסטייל החד פעמי שלו נשאר לנצח אונליין.
אחד השחיינים הידועים אי פעם הוא מרק ספיץ, שחיין יהודי מקליפורניה שזכה בשבע מדליות באולימפיאדת מינכן ,1972 במקצים 100 ו200- מטר חופשי, 100 ו200- מטר פרפר, משחה שליחים 4 כפול 100 וכפול 200 חופשי ומשחה שליחים 4 כפול 100 מעורב.
ספיץ כבש את הבריכה עם השפם ששיווה לו לוק אירוטי סבנטיז סטייל, הגוף האתלטי והתספורת המדויקת לתקופתה. לפודיום הוא עלה בטרנינג כחול, שמתחתיו חולצת גולף בצבע תכלת - לוק שנראה כאילו תוכנן על ידי מעצב על.
ספיץ שבר שיאים שלא ייאמנו, אך בשל הטבח הנוראי של המשלחת הישראלית, הוא פונה מיד מהכפר האולימפי, בעקבות חשש לחייו עקב מוצאו. הוא הוטס היישר ללונדון, שם חיכה לו צלם מקצועי שתיעד אותו לפוסטר שהפך לנמכר ביותר בצפון אמריקה באותה התקופה. בצילום הוא מככב בבגד ים בהדפס דגל ארצות-הברית, כששבע המדליות שוכנות לבטח על חזהו החשוף.
מיד לאחר סיום הצילומים ספיץ הוטס לארצות-הברית וצפה בשאר תחרויות האולימפיאדה בטלוויזיה בביתו, כאילו בכלל לא היה חלק ממנה. ספיץ, שהיה כה מזועזע מהאירוע הטרגי במינכן, סיפר שלא היה לו כלל חשק להצטלם לאותו פוסטר ידוע, אבל זה היה חלק מהדיל. שיאיו נשברו רק ב,2008- כשמייקל פלפס הגיע לזירה, אבל לפלפס לא היה מעולם הסקס אפיל של ספיץ.
קרל לואיס כיכב באולימפיאדת 1984 שנערכה בלוס אנג'לס כשזכה בארבע מדליות זהב בריצת 100 מטר, קפיצה לרוחק, ריצת 200 מטר ומירוץ שליחים 4 כפול .100
שיערו היה מסופר בתספורת בוקס שנודעה גם כ"פלט טופ" ")טופ שטוח," בעברית( ויחד עם חליפות הטרנינג המגונדרות הוא הפך לאייקון סטייל, אך גישתו הסופר אסרטיבית והלוחמנית, שגרמה לו לרצות לזכות בכל מחיר בקפיצה לרוחק, הרחיקה ממנו את המפרסמים, שלא התחברו לתדמית שלו.
אבל כשלואיס הניף את דגל ארצות-הברית באותם משחקים, לבוש בגופייה ומכנסונים אדומים שבצדם הפסים והכוכבים של הדגל, הוא נראה ככוכב על. מאולימפיאדת לוס אנג'לס הוא ייזכר לנצח כציפור צבעונית, סטייליסטית ועל טבעית.
אונדינה ואלה שנולדה בשם טרביסונדה ואלה, התחרתה באולימפיאדת 1936 בברלין. היא זכתה במדליית הזהב בריצת 80 מטר משוכות והייתה האיטלקייה הראשונה שזכתה במדליית זהב.
מגיל 13 היא התמחתה בכל האפשרויות שיש לענף האתלטיקה הקלה להציע, ומכיוון שהייתה מוכשרת ונאה ביותר, מהר מאוד אימצה אותה הממשלה הפאשיסטית בראשות מוסוליני, ששלט אז בארצה, והיא הפכה לסמל הנוער היפה והחזק.
התקשורת אז תיארה אותה כמישהי שיכולה להאיר את העולם בחיוכה, וכשזכתה בזהב היא תועדה מצדיעה לדוצ'ה במועל יד, בתצלום בלתי נשכח שמעורר אי נוחות.
אבל מה שהפך אותה זכורה יותר הוא דווקא תצלום יחסי הציבור במדי הנבחרת האיטלקית, שבו היא נראית לבושה בחולצת מיזע שעליה כיתוב ענק "איטליה" ובמכנסונים קצרים בעלי פס צדי לבן, שיערה פסוק בשביל באמצע ומגולגל לצדדים. על מסלול הריצה היא הופיעה בחולצת טי רפויה בעלת מפתח וי, מכנסונים וחגורה נונשלנטית.
הבגדים היו מינימליסטיים ברוח התקופה, אבל פניה ותסרוקתה נתנו את הפיניש האריסטוקרטי - מראות שמתאים למוצ'יה פראדה לקבל מהם השראה. כי אונדינה ואלה הייתה כל השיק של שנות ה30- מגולם בבחורה אחת שבלטה מעל כולם, בלי להתאמץ ועם מעט מאוד אמצעים.
מייקל ג'ונסון הוא האתלט הגברי היחיד בהיסטוריה שזכה במדליית זהב בריצות 200 מטר ו400- מטר באותה אולימפיאדה, בשנת 1996 באולימפיאדת אטלנטה, והוא אף אוחז בשיא משותף של מספר מדליות זהב לאצן יחד עם קרל לואיס.
ג'ונסון פיתח סגנון ריצה ייחודי ומעט חייזרי, המזוהה איתו עד היום, שעיקרו צעדים קצרים והרמת ברכיים גבוהה. אבל התפרסם לא פחות בשל נעלי "נייקי" קאסטם מייד בצבע זהב, שעד אז טרם נראו כמותן, שבהן ניצח באטלנטה וזכה לכינוי "האיש עם נעלי הזהב." באולימפיאדת 2008 בבייג'ינג, כאשר אצן העל אוסיין בולט נופף בנעלי הפומה המוזהבות שלו לאחר כל ניצחון, לא הייתה זו אלא מחווה (או חיקוי) לג'ונסון.
מיד לאחר המשחקים האולימפיים ג'ונסון הפך לפנים של "נייקי," וכיכב בפרסומות המותג שכותרתן "האיש המהיר בעולם." הקוליות על מסלול הריצה ומחוצה לו אפשרה לו להגיע למעמד של סלבריטאי על. הוא פתח את השער לשאר הספורטאים להפוך את הענף האתלטיקה למשהו שאפשר להתפרנס ממנו בכבוד שנים רבות אחר כך.
יאנוש וייסמילר הוא השם שבו נולד השחיין האגדי ג'וני וייסמילר, בהונגריה, להורים ממוצא גרמני. היות שמשפחתו היגרה לארצות-הברית, ברגע שהתחיל לקצור הצלחה בשחייה, אימץ את שמו של אחיו ג'וני שנולד בצפון אמריקה, על מנת להצטייד במסמכים שיאפשרו לו להיות חלק מהנבחרת האולימפית של ארצו של הדוד סם.
באולימפיאדת פריז ,1924 וייסמילר זכה בשלוש מדליות זהב בעבור 100 ו400- מטר חופשי, ו4- כפול 200 חופשי. כן זכה במדליית ארד כחלק מנבחרת הפולו של ארצות-הברית.
קסמו היה לא רק בהישגיו הספורטיביים, אלא גם במראהו. וייסמילר התייצב למשחקים בבגד ים "וואן פיס" כמו אוברול המורכב מגופייה ומכנסונים שהיו אופייניים לתקופה, ובעיקר היתמר מעל כולם בגופו האתלטי המושלם, בלורית השיער והחיוך ההוליוודי הכובש.
החל משנת 1929 הוא החל לדגמן, להרצות ולהדגים שחייה, כפרזנטור של חברת ההלבשה התחתונה .BVD באותה שנה הופיע בסרטו הראשון THE AMERICAN GIRL GLORIFYING בתפקיד סטייל אל יווני כשהוא עוטה רק עלה תאנה על חלציו. מאוחר יותר חתם על חוזה מיוחד עם אולפני ,MGM שהוביל לתפקיד טרזן המיתולוגי. החל מ1932- וייסמילר כיכב בשישה מסרטי טרזן, והוא זה שפיתח את אותה שאגה נודעת ומטרידה.
הזמרת ביורק הופיעה בטקס הפתיחה של אולימפיאדת 2004 באתונה, בליהוק מושלם שעמד במבחן הזמן. היא שרה בהופעת בכורה את השיר שכתבה במיוחד לאירוע: .OCENIA
הופעתה הבימתית כללה שמלת קוטור ייחודית צבועה ידנית בגוונים כחולים, שעוצבה על ידי המעצבת הנודעת ממוצא יווני סופיה קוקוסאלאקי.
ביורק טענה אז ש"השיר נכתב מנקודת המבט של האוקיינוס שמקיף את כל האדמה ומתבונן על כל בני האדם, על מנת לבדוק מה קורה איתם אחרי מיליוני שנות אבולוציה. האוקיינוס לא רואה גבולות, גזעים שונים או דת - מה שתמיד עמד בבסיס המשחקים הללו."
והיא דאגה לגבות את האג'נדה בלוק ממחיש: מתוך השמלה המפוארת הגיח בד מבריק מעוגל, שנראה כמדוזה ענקית, וכשנפרש על ראשיהם של הספורטאים המשתתפים, נתן תחושה של גלובוס.
ביורק הייתה במופע הזה אלת הים, דיווה אורקולית מנצנצת שמעבירה מסר של שלום ואחווה, באמצעות איתני הטבע. באותם רגעים היא חזרה להיות ביורק של תחילת הדרך, במובן החיובי של המילה, מי שבאמת עשויה לגרום לעולם להקשיב לה לרגע אחד. הגישה האיסלנדית עבדה על אותה במה, מה שנחקק לנצח כאחד מרגעי השיא של האולימפיאדה אי פעם.
אולימפיאדת רומא 1960 נחשבת לאחת הסטייליסטיות אי פעם, וזאת משום שהתקיימה ברומא בעידן תור הזהב של הקולנוע והסטייל האיטלקי. באולימפיאדה זו זכה דון טומפסון האנגלי במדליית זהב על הליכה לאורך 50 ק"מ.
טומפסון נולד בלונדון והיה אצן במקור, אך פציעה בגיד אכילס גרמה לו להתמקד בהליכה מאומצת למרחקים. הוא בלט כבר באולימפיאדת 1956 במלבורן, אך נאלץ לפרוש בעקבות התייבשות, אחרי 45 ק"מ. על מנת להכין את עצמו למזג האוויר השונה לחלוטין ברומא, התקין בבית הוריו סאונה ביתית, הפעיל את החימום במלואו ועטה טרנינג עבה. צלמי חדשות בממלכה המאוחדת תיעדו אותו כך, יוצא לאימונים.
על המסלול ברומא הוא נראה חייזרי, חובש כובע שסרגה אמו ושכיסה את צדי אוזניו, ומשקפי שמש עגולים. אך התמונה הזכורה מכולן צולמה לאחר המירוץ, כשהרכיב את משקפי הראייה העגולים שלו וכוסה בשמיכה עבה על ידי הצוות הרפואי. האיטלקים התלהבו מהאיש הרזה והקטן ומיד העניקו לו את הכינוי: ") TOPOLINOהעכבר הכל יכול").
האנגלים לא ממש זרמו עם הכינוי, אבל מה שבטוח הוא שבאותו רגע אחרי המירוץ, נראה חסר אונים וקצר נשימה, טומפסון הזכיר לרגע את ג'יימס דין באחד מתצלומיו הידועים והפגיעים משהו.
אומנם טניס הוא לא ספורט שחשיבותו נמדדת באולימפיאדה אלא בטורנירים היוקרתיים, אבל בשנת 1924 לטניס נודעה חשיבות במשחקים האולימפיים שנערכו בפריז. הלן ווילס, שחקנית טניס אייקונית, זכתה אז בשתי מדליות זהב, האחת למשחק יחידים והשנייה לזוגות. ווילס האמריקאית כונתה "ליטל מיס פוקר פייס" עוד לפני שליידי גאגא כתבה את המנונה הנודע, מכיוון שתמיד שיחקה בפנים קפואות ומרוכזות, שלא אפשרו ליריבות שלה להבין מה מתחולל בראשה.
הסטייל המובהק שלה כלל חליפות חצאית בנוסח מלחים, שבהן החצאית לרוב ארוכה מאוד. בתוספת נעליים לבנות ומצחייה לבנה עם הכיתוב ,VISOR אלמנט שהיא הביאה למגרשי הטניס ורלוונטי עד היום (ע"ע קולקציית הקיץ האחרונה של בלנסיאגה, או לחלופין קולקציית החורף הבא של אלכסנדר מקווין.(
הלוק האייקוני, שנשען על מדי בית הספר הישנים שלה, הפך אותה לסלבריטאית הראשונה בספורט. ולראיה, פעם נשאל צ'רלי צ'פלין מהו המראה היפה ביותר שראה אי פעם, וענה "התנועה של הלן ווילס משחקת טניס."
ווילס הייתה אהובה מאוד על מעריציה וכונתה "המלכה הלן," אך הקהל הרחב לא התחבר לאישיותה הלא מתחנפת. בגיל 18 היא כבשה את פריז ללא מאמץ, קטפה שתי מדליות זהב והפיצה את בשורת הצלליות הצבעוניות על העפעפיים, שכונו "צלליות קליפורניות."
לא מפתיע שלאחר פרישתה מטניס מקצועי הפכה לעיתונאית, סופרת ומאיירת מוערכת, ואף למוזה של הצייר דייגו ריברה. למעשה, בכל תחום שבו נגעה, הצליחה לא פחות מאשר בטניס. היא המציאה את המושג "מולטי טאלנט" וטענה אותו במשמעות עמוקה.
נא להמתין לטעינת התגובות