ראשי > קהילות > כתבה
בארכיון האתר
כללים משפטיים ואתיים להתנהגות בפורום
כל העובר על כללים אלה, יישא באחריות המשפטית
לכתבה הקודמת דפדף בקהילות לכתבה הבאה
NRG מעריב
28/10/2004 11:44
 

 
כללים אתיים עקרוניים בקשר לפרסום הודעות באתר
 
1. אין להציף בהודעות. הודעה יש לפרסם פעם אחת ולא יותר מכך.
2. אין לפרסם בפורום מודעות פירסומיות, הודעות של חברת פירמידה.
3. אין להשתמש בפורום למטרת פירסום פרטי. אין לפרסם טלפונים. במקרים חריגים, ניתן לפרסם אימייל.
כללים משפטיים:
1. קטינים
   איסורי פירסום שם קטין נפוצים ביותר:
   1. כאשר מיוחסת לקטין עבירה או שהוא בן משפחה של אדם שמייחסים לו עבירה או שחיתות מידות.
   2. זיהוי קטין שהוא נאשם או עד במשפט פלילי.
   3. זיהוי קטין שהוא קרבן, נאשם, עד או מתלונן במשפט מין, זנות או תועבה.
   4. שם קטין שהתאבד או ניסה להתאבד.
   5. דיווח מבית משפט שמתקיים בדלתיים סגורות בדרך של קבע.
   איסורי פירסום אחרים:
   1. גילוי כי קטין הובא לבימ"ש לפי חוק הנוער.
   2. זיהוי מאמץ, מאומץ או הורהו וכל בקשה לפי חוק האימוץ (כולל אימוץ בחו"ל והפריה חוץ רחמית).
   3. תמונת עירום של קטין מעל 9, שאפשר לזהותו.
 
   הערות:
   א. כל מי שלא מלאו לו 18 הוא קטין.
   ב. כאשר נאמר זיהוי, זה חל על כל פרט שיש בו להביא לידי זיהוי.
   ג. הכללים חלים על כל תושבי המדינה, ללא הבדל לאום, מוצא, דת וגזע.
   ד. בן משפחה כולל ילדו, אחיו, נכדו.
  
2. פרטיות
   להלן כללים עיקריים מתוך חוק הגנת הפרטיות שנועד להגן על צנעת הפרט.
   א. משמעותה של פגיעה בפרטיות לפי החוק: פירסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או
   למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד. בהקשר זה ראוי להבהיר כי כאשר אדם חושף פרטים,
   הראויים לצנעה על אדם אחר, אין בכך כדי להתיר את פירסום שמו של האדם האחר.
   ב. הכלל המשפטי הוא שאם אין לציבור אינטרס לדעת, אסור לפגוע בפרטיות, ואפילו הדברים הנכתבים הם
   אמת. (בתי המשפט מפרשים בצימצום את המונח "אינטרס הציבור").
   ג. חוק הגנת הפרטיות אוסר פירסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן הצילום עלול להשפילו או
   לבזותו.
   ד. פירסום תוכנו של מכתב שלא נועד לפירסום או שימוש בתוכנו אסורים אלא אם יש אינטרס מובהק
   לציבור.
   ה. עם הקמתו של בית המשפט לענייני משפחה נקבע שהדיונים המתקיימים בו הם בדלתיים סגורות ולכן
   אסור לפרסם את שמות הצדדים ואת תוכן הדיונים.
 
3. לשון הרע
   האיסור על פירסום לשון הרע מקורו בחוק וחשוב לדעת: לעיתון אין שום חסינות בשל היותו עיתון
   ועיתונאי הוא כאחד-העם.
   לשון הרע היא אחת מאלה:
   1. להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם.
   2. לבזות אדם בשל התנהגות או תכונות המיוחסים לו.
   3. לפגוע באדם במשרתו... בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.
   4. לבזות אדם בשל מוצאו, דתו, גזעו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.
   לשון הרע אינה חייבת להיות במישרין ודי אם היא משתמעת מן הפירסום. מותר לפרסם לשון הרע לכאורה
   כאשר זו "אמת" ויש בה "עניין ציבורי" ("עניין ציבורי" אין משמעותו "התעניינות הציבור" - רכילות
   אינה עניין ציבורי) או שהדברים פורסמו ב"תום לב".
   "אמת" היא עובדה של ממש ולא דברים שאמר מישהו על גורם שלישי. גם הבאתן של שתי גרסאות, כשאחת
   מהן שיקרית והיה באפשרות העיתון להזימה, אין בכך כדי להגן על העיתון כי הוא לא נהג ב"תום לב"
   (בלשון החוק: אם לא ננקטו לפני הפירסום אמצעים סבירים כדי לדעת אם יש בפירסום אמת).
עיקרי הדברים :
   א. פירסום תלונה שהוגשה לרשויות החוק אינה בגדר פירסום מותר, המוגן על ידי החוק. רק דיווח על
   ישיבה פומבית של בימ"ש או ועדת חקירה יזכו להגנה. (כתבי אישום וכתבי תביעה שלא הובאו לידיעת
   הצד האחר ולא נתבקשה תגובתו אינם בגדר דיווח נכון והוגן על ישיבה של בימ"ש).
   ב. תלונה אינה הופכת לחשד. מותר לעשות שימשו ב"חשד" רק במקרים שבהם במשטרה ובגופי חקירה אחרים
   "צפים ועולים" חדשות והגופים הללו מצויים בשלב חיפוש הראיות.
      ג. יש להביא כבר בתחילתה של הכתבה את תגובת הצד המואשם ולא לדחות הכחשתו לסוף הדברים.
   ד. לפני פירסום יש לבדוק נכונות הידיעה במקור המהימן ביותר.
   ה. ביהמ"ש קבע כי גם הפצת שמועה היא בגדר לשון הרע. במקרה הנדון כתב העיתון "לפי אחת
   הגירסאות" וטענת ההגנה היתה שהעיתון לא ציין את העניין כעובדה אלא כשמועה. ביהמ"ש דחה טענה
   זאת. כלומר: גם ניסוח בסגנון של "אומרים כי..", שאין בו אמת, זו לשון הרע.
   ו. כתיבת שם פרטי בלבד כדי למנוע זיהוי אין בה כדי לתת הגנה אם יש בפירסום כדי לקשור את האיש
   אל הידיעה אפילו בעיני חלק קטן של הקוראים. במקרה של פסה"ד מדובר בשוטר ששרת בשטחים ושמו
   ג'ורג'. המשמעות: גם ציון ראשי תיבות (שאינם תורמים דבר) יש בהם כדי להסגיר את הנדון בידי
   מקורביו ומכיריו ולכן אם אסור לפרסם שם, כדאי להימנע מכך לחלוטין.
   הערות נוספות:
   אדם - יחיד או תאגיד.
   לשון הרע על מת דינה כלשון הרע על אדם חי.
 
4. סוב-יודיצה
   עקרון זה מתורגם לעברית כ"עניין תלוי ועומד" והוא מופיע בחוק בתי המשפט. בחוק נאמר: "לא יפרסם
   אדם דבר על עניין תלוי ועומד בבית המשפט, אם יש בפירסום כדי להשפיע על מהלך המשפט או
   תוצאותיו". הנטיה להעמיד לדין תהיה במקרים שבהם קיים חשש להשפעה על עדים בטרם העידו או להשפעה
   על בית המשפט.
   סעיף זה הוא בעייתי ולכן יש לתת את הדעת להנחיות הבאות המנסות להבהיר מהו עניין תלוי ועומד:
   א. פירסום הכולל הבעת דעה בעניין אשמה, חפות, עונש, זכות או כל עניין מהותי אחר הטעון הכרעה
   שיפוטית באותו הליך.
   ב. פירסום עובדות מהותיות הרלוונטיות לעניין הטעון הכרעה, כל עוד לא הובאו בפני בית המשפט
   באותו הליך.
   ג. פירסום ראיון עם בעל דין, או עם עדים, האמורים להעיד במשפט או פירסום המביא את גירסאותיהם
   של אלה.
   ד. פירסום הכולל הבעת דעה על עדויות שנשמעו במשפט ועל מידת מהימנותם של עדים.

5. פירסום דברי ח"כים
   א. חוק יסוד הכנסת קובע כי מותר לפרסם הנאמר במליאת הכנסת ואין אחריות פלילית או אחרת בשל
      הפירסום.
   ב. חוק חסינות חברי הכנסת קובע כי לח"כים יש חסינות בכל הנוגע לדבריהם (או מעשיהם) במסגרת
      מילוי או למען מילוי תפקידם כח"כים.
   ג. חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות קובעים כי לא ישמש עילה לתביעה פירסום המוגן על ידי
      שני הסעיפים המגינים על חסינות חברי הכנסת (א' ו-ב' בסעיף זה).
   נא לשים לב: על הנאמר במליאה יש הגנה מפני כל תביעה. על הנאמר במסגרת מילוי תפקיד יש הגנה מפני
   תביעת לשון הרע.
   סעיף אחד באותו חוק אוסר לעשות שימוש במסמכים המתחזים להיות רשמיים.

6. איסורי פירסום נוספים
   1. פירסומת לרופא במגבלות מסויימות.
   2. זילות בית משפט.
   3. נפגע/ת של פשעי מין.
   4. דברי המרדה וגזענות.
   5. דיון המתקיים בבית משפט לענייני משפחה הוא בדלתיים סגורות. דיון משמעותו גם שמות הצדדים וגם
      כתבי הטענות. (החריגים המתירים פירסום הם בענייני ירושה שעילתן אינן סכסוך בתוך המשפחה וכן
      תובענות לפי חוק השמות ולפי חוק קביעת גיל)
   6. דיונים שבית המשפט קבע שהם יתקיימו בדלתיים סגורות או שהוצא צו איסור פירסום. דיון משמעותו גם שמות הצדדים וגם כתבי הטענות.
   7. דיון בבית הדין הרבני בענייני אישות.
   8. פירסום דו"ח או חוות דעת של מבקר המדינה/מבקר עיריה או חלק מהם או מתוכנם, לפני מועד
      הפירסום המותר.
   9. פירסום מדיון בוועדת האישורים להפריה חוץ רחמית ושל שמות אם פונדקאית או הזוג או הילד.