נותנים בטרנס
סתיו מ"האח הגדול" לא לבד. ירדן אומנם נולד כילדה, אבל הוא תמיד הרגיש כמו בן. היום, בגיל 19, הוא יכול להכריז: הדרך קשה וארוכה, אבל זה מה שמתאים לי ואני שלם עם זה. ראיון סובלני עם טרנסג'נדר
ירדן, בן 19, הוא טרנסג'נדר. אנחנו כותבים "בן" 19, למקרות שירדן נולד כנקבה. ככל שעברו השנים הרגיש ירדן יותר ויותר שאינו שייך למגדר שלו ולא מרגיש בנוח כשפונים אליו בלשון נקבה. מבחינתו הגוף שלו אינו מייצג אותו. "הרגשתי לא שייך", הוא אומר, "הרגשתי לא אשה וגם לא ממש גבר. משהו צרם לי בפניה אליי בלשון נקבה, כי אני פשוט לא...".
חולי נפש
"בערך בגיל 16 וחצי התחלתי להרגיש לא בנוח עם הגוף שלי", מספר ירדן, "הבנתי כמה דברים שהציקו לי במהלך השנים. היה לי מאוד לא נוח כשפנו אליי בלשון נקבה, אני זוכר שהתלבטתי בשאלות האלה הרבה זמן עד שסיפרתי עליהן למישהו.
"בגיל 17 בערך דיברתי על זה עם מישהו שהיה אז חבר טוב שלי, והוא הפנה אותי לקבוצת הנוער של נורה גרינברג , קבוצה של 'איגי' (ארגון הנוער הגאה) לבני נוער טרנסג'נדרים. הקבוצה הזאת והשיחות עם נורה אפשרו לי קצת יותר להשתחרר. פתאום הכרתי עוד אנשים כמוני שהתלבטו באותם דברים, שנמצאים בשלבים שונים במסע המגדרי שלהם. חשוב לי לציין שנורה דיברה עם אמא שלי ועזרה לי מאוד לאורך כל התהליך. הקבוצה הראתה לי שאני לא לבד ושיש עוד אנשים כמוני".
מתי התחלת להגדיר את עצמך כטרנסג'נדר?
"זה לא התחיל מיד. בהתחלה אפילו לא ידעתי איך לקרוא לזה. אני חושב שבערך בגיל 17 וחצי, כשבאמת התחלתי לדבר על זה עם אנשים".
ואיך הגיבה המשפחה שלך?
"המשפחה שלי יודעת. היה משבר גדול בעקבות העניין הזה והוא עדיין קיים, אבל הדברים השתפרו. זה לא שכולם פונים אליי בלשון זכר ומקבלים אותי, אבל המשפחה שלי אוהבת אותי ואני תמיד רצוי אצלם בבית".
ומה לגבי החברים, הלימודים? הכל נשאר אותו דבר בתקופת היציאה מהארון?
"האמת שאת הלימודים עזבתי כבר בכיתה י', בגיל 15 וחצי בערך. יכול להיות שבין היתר זה באמת היה על רקע הנושא הזה. בקשר לחברים, אני יכול לומר לך שאף חבר או חברה לא נטשו אותי בגלל העניין הזה. חברויות התפרקו בגלל דברים אחרים, וחברויות נבנו על סמך דברים אחרים, לדעתי זה לא השפיע".
ומה לגבי שאר האנשים? אתה מקבל תגובות פוגעות?
"כל פנייה שמכוונת בלשון מגדר לא נכונה יכולה לפגוע. כלומר, לבוא לגבר טרנס ולפנות אליו בלשון נקבה או להפך כדי להעליב, כדי למחוק את הזהות, כדי להגיד 'אני מחליט מי אתה או מה אתה' זה בעייני דבר משפיל. גם כל מיני אמירות כמו: 'אתם חולי נפש, אתם לא צריכים לחיות, צריך לכלוא אתכם'. יש גם המון הטרדות מיניות על הרקע הזה, אנשים שבאים ומנסים לבדוק אם אני בן או בת, מנסים לגעת וכל מיני דברים מהסוג הזה. אלה הכי פוגעים".
לא קוקסינלים
הפיגוע ב"בר נוער" באוגוסט האחרון שינה אצלך משהו? השפיע עליך באיזשהו אופן?
"היו כמה אנשים שהכרתי שהיו בפיגוע. זה היה מקרה חמור ומזעזע וזה הכניס גם אותי לאיזה שוק, אבל מבחינת לקיחת צעד קדימה או אחורה זה לא שינה כלום. אני חוויתי אלימות טרנספובית, ואני מתאר לעצמי שעוד אחווה אירועים כאלה בעתיד".
ומה עם האלימות המילולית, היא משפיעה עליך?
"אני חושב שכל אלימות מילולית היא התחלה של אלימות פיזית. ברגע שנותנים לכל מיני עיתונאים, כתבי טלוויזיה ושדרני רדיו אפשרות להתבטא נגד הקהילה הטרנסג'נדרית, לומר שאנחנו קוקסינלים, לקרוא לנו חולי נפש, לפרסם כתבות שפשוט פוגעות בנו, זה נותן לגיטימציה למעשים טרנספוביים ולתקיפות פיזיות".
האם ניתן לפנות למשטרה כאשר מתרחשת תקיפה טרנספובית? מה היחס שלה לנושא?
"בעיקרון אפשר להגיש תלונה, אבל המשטרה היום טרנספובית מאוד, ואני ממש מעדיף לא להתעסק איתה. היו לי כבר היתקלויות לא נעימות עם המשטרה שגרמו לי לא לסמוך עליה. המשטרה מאוד פוגעת בטרנסג'נדרים. חוויתי אלימות מצד שוטרים שאבטחו במצעד הגאווה ופשוט החליטו לצחוק עליי ולתת לי כאפה כי אני לא נראה בדיוק כמו גבר או כמו אשה. החליטו להתבדח על חשבוני".
ירדן, אגב, רצה להתגייס לצבא. הוא אפילו שאף להתחייל ככל חייל אחר. אבל פה גם היה טמון הקאץ'. הוא רצה להתגייס כחייל, לא כחיילת.
"פניתי אליהם
המשך הראיון עם ירדן בגיליון השבוע של "מעריב לנוער".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם