חיות אדם
במדינת ישראל של שנת 2011 הכלבים והחתולים המשוטטים והביתיים נעשו הפקר ונתונים לחסדיהם של מתעללים מכל הגילים והמינים. איפה המשטרה וכוח ההרתעה כשצריכים אותם? תופעה מכעיסה!
לפני כשנה החליט השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, להאריך את הרישיונות של פקחי רשות הטבע והגנים לירות בכלבים משוטטים שעלולים להיות נגועים בכלבת ולהוות סכנה לציבור. ההחלטה עוררה סערה גדולה, ונגד החלטת השר נפתחו קבוצה בפייסבוק ועצומה שעליה חתמו למעלה מ-5,000 איש. “הקבוצה קוראת לשר גלעד ארדן לחזור בו מחידוש היתר הירי בכלבים משוטטים ולמצוא פתרון הומני לפתרון הבעיה", מסביר אמיר פאר, ממנהלי הקבוצה. “יש פתרונות כמו ירי חצי הרדמה לעבר כלבים משוטטים החשודים כנגועים במחלה, הכנסתם להסגר ובדיקה אם הם נושאים אותה. אם הם אכן חולים, יש לפעול בדרכים המקובלות להמתת חסד. אם הכלבים אינם מזוהים בשבב או בקולר, יש להציע אותם לאימוץ", הוא טוען בתוקף. “חידוש היתר הירי, המהווה פתרון קל נגד הבעיה, יאפשר יד קלה על ההדק נגד בעלי החיים לא רק מצד הרשויות, ואף יגרום להסלמה ביחס כלפיהם. אנו קוראים לשר גלעד ארדן לפעול נגד המתעללים, כך שתיווצר הרתעה אמיתית".
לביקורות מצטרפת
השר ארדן, מצדו, מסביר כי ההחלטה לא הייתה קלה, אך היא התקבלה בלית ברירה. השר הסביר כי במשך שנים ירי בכלבים משוטטים היה לא מבוקר ומפוקח והתבצע בכל אזורי הארץ שהוגדרו מראש כ"נגועים בכלבת". לאור הנתונים המזעזעים הורה השר ארדן על הנחיות חדשות שבהן הותר לירות בכלב משוטט אך ורק במקרים חריגים, אך הוראתו לא מולאה כראוי וסכנת הכלבת גברה. בלית ברירה השיב השר את רישיונות הירי, לטענתו לפרק זמן מוגבל בן חודשיים: “בתום פרק הזמן הזה לא אאפשר חזרה למדיניות הקלוקלת שהייתה נהוגה לאורך שנים, מדיניות שאני פועל לצמצומה ושזכתה בצדק לביקורת ציבורית".
נגד חתולי הרחוב במדינת ישראל של שנות האלפיים מופעלת מדיניות אחרת, מדיניות של עיקור וסירוס למניעת התרבות. לכל מחלקה וטרינרית בעיר שמכבדת את עצמה יש שירות כמעט חינמי של עיקור חתולים. בעיריית הרצליה, למשל, עוקרו בשנה האחרונה 1,661 חתולי רחוב. בחולון טופלו כך כ-1,000 חתולים. זה אולי נשמע כמו המון, אבל האמת היא שזה ממש לא מספיק. לינוי כהן, מתנדבת בת 14 בעמותת “ירושלים אוהבת חיות", מסבירה מה גורם לאנשים להתנגד לעיקור ולסירוס. “מי שחושב שזה אכזרי לעקר חתולה, חושב שזה כמו לעקר אשה, אבל זה ממש לא נכון; חתולה ממליטה בלידה אחת עד שמונה גורים. ובעוד שאשה יולדת ילד אחד (לרוב) ומטפלת בו, החתולה פשוט נוטשת את הגורים ברחוב".
אך מתברר שלא כולם מתנגדים למדיניות הזאת. באופן מפתיע, גם אגודת "צער בעלי חיים" תומכת בעיקור ובסירוס ומעודדת את הציבור להביא אליה את חתולי הרחוב לעיקור וסירוס כדי שלא יהיה דור נוסף. לטענתם, הניתוחים פשוטים, ההחלמה מהם מהירה והם משפרים את חייהם של החתולים פלאים: נקבות מעוקרות רגועות יותר, וזכרים מסורסים פחות תוקפניים.
רות רובינשטיין: “הסיבה לעיקור של חתולי רחוב והקריאה של עמותת 'צער בעלי חיים' היא שלחתולי רחוב אין עתיד טוב. לצערנו, לעתים רחוקות מאוד הם מאומצים, ומנגד קורים הרבה מקרים מזעזעים של חתולים שמתים מרעב או מקור או נזרקים לקופסת נעליים ומוצאים את מותם בפח האשפה. מטרת העיקור והסירוס היא למנוע ממי שאין לו סיכוי לחיות או שחייו יהיו מרובי סכנות ומחלות להגיע לעולם ולחיות בסבל כזה".
לינוי כהן: “סירוס ועיקור הם מעשה טוב מאוד, וגם חתולים וכלבים גזעיים צריך לסרס, כי בישראל יש כל כך הרבה בעלי חיים משוטטים שבכל יום מורדמים כלבים רק מפני שאנשים מרביעים אותם. אם יהיו אינסוף המלטות, בסופו של דבר החתולים והכלבים יהיו המון חסר עתיד או שליטה על חייו. בני האדם צריכים לעזור להם. אל תדאגו, חתולים וכלבים תמיד יישארו בעולם".
חתולי הרחוב סובלים מאוד מנתוני הפתיחה הטבעיים שלהם ברחוב, אבל זה לא הסבל היחיד שלהם. התעללות בני אדם, ובעיקר בני נוער, בבעלי חיים היא סוגיה כואבת שהולכת ותופחת למימדים מפחידים. באשדוד מצאו פעילים של אגודת “תנו לחיות לחיות" עשרה חתולים ו-14 גורים גוססים לאחר שחבורת נערים השליכה עליהם בלוקים. שיא ההתעללות השנתי הידוע לכל חובבי החיות הוא ל"ג בעומר, היום שבו מועלים על המוקד חתולים לקול צהלותיו הסאדיסטיות של הקהל. השנה לקראת החג נפתחה קבוצה בפייסבוק שנקראת “בל"ג בעומר שורפים בעלי חיים, הצטרפו גם אתם!". הקבוצה קראה לנערים ולנערות לשרוף חתולים כי “ל"ג בעומר בלי חתולים שרופים הוא לא ל"ג בעומר מושלם!". הדברים אמנם נשמעים ציניים, אבל ציניות לא שיחקה פה תפקיד. למחרת ל"ג בעומר השנה נמצא ליד מדורה כבויה בתל אביב פגר של חתול, והחשש היה שהוא נשרף בעודו בחיים. אתי אלטמן, דוברת “תנו לחיות לחיות", גינתה את המעשה המזעזע: “אני לא מסוגלת להבין איזה מוח מעוות מוצא שעשוע בשריפת חסר ישע שלא יכול להגן על עצמו". לא רק ראשי עמותות, גם בני הנוער עצמם לא מתלהבים מההתנהגות הזו כלפי החיות. “התעללות בחיות היא פשוט מעשה אכזרי", אומרת לינוי כהן, “חינוך של נערים שמתנהגים כך הוא חינוך רע, כי לבעל חיים יש חיים ונשמה. אני מתייחסת לבעל חיים כאילו הוא אדם שאין נגדו אפליה או אלימות. אני לא מצליחה לתאר אפילו מה זו שריפת חתולים, זה כמו שואה. פשוט לא ייאמן שאנשים מסוגלים לעשות את זה".
גם חתולים וכלבים שמצאו בית וקן חם לשהות בו לא ניצלו לגמרי מהתעללות. אף אחד לא הצליח לעמוד אדיש מול הבוקסר שהושאר לפני כשבוע במכונית חונה בנתניה - למרות הזדעקות עוברי אורח ברחוב הפקחים לא פרצו את המכונית, והכלב המסכן מת מחום ומחנק. לכלב הזה היו בעלים אמידים מספיק כדי להרשות לעצמם להחזיק במכונית, אבל לא אכפתיים מספיק כדי לא להשאיר בה את חברו הטוב של האדם, הכלב שלהם. בבאר שבע, למשל, אשה זרקה את כלבתה עם גורה מקומה רביעית, וכאשר הכלבה שרדה ועלתה בחזרה לדירה, היא זרקה אותה שוב. בעליו של כלב הפיטבול כתם, שנורה כיוון שנבח, הופתע לגלות שהיורה היה לא אחר מאשר כלב השמירה האנושי, שוטר. המשפחה הזועמת פנתה מיד ל"תנו לחיות לחיות", אך השוטרים טענו כי הכלב תקף את אחד המתנדבים והירי בוצע מתוך הגנה עצמית.
תופעות אלה הן לא מנת חלקן של חיות ארצנו בלבד; הן קיימות גם במדינות המפותחות והנאורות בעולם. בבריטניה למשל חבורת נערים צילמו את עצמם מתעללים בכלב, והעלו ל"יוטיוב" סרטון שבו הם נראים קופצים על הכלב ומסובבים אותו באוויר כאילו היה לאסו.
אז מה ההבדל בינם וביננו? הענישה. בארה"ב בעלי כלבים שנתפסים על הזנחה כזאת עלולים לקבל כתב אישום פלילי על התעללות וגרימת מוות ולספוג קנסות כבדים ולרצות מאסר בפועל. למשל, נערה ששרפה חתול מצאה את עצמה מרצה 18 חודשים בכלא.
אצלנו המצב שונה לגמרי. אותה אשה אכזרית מבאר שבע שילמה על מעשיה החמורים בעבודות שירות בלבד. רובינשטיין טוענת כי בישראל אף אחד מעולם לא נכנס לכלא על התעללות בבעל חיים. “הטיפול בהתעללות בבעלי חיים במדינת ישראל כיום אינו מוצלח בכלל, וזה בלשון המעטה. לצורך העניין, אם היה לי יום מעצבן ואני רוצה להוציא את העצבים על חתול ברחוב, אני יכולה לצאת החוצה ולהתעלל בחתול ולא יקרה לי כלום. ברוב המקרים גם אם מדווחים, אף שוטר לא מגיע, וכשהוא מגיע הוא לא ממש מסייע".
"תנו לחיות לחיות" הגישו ערעור על גזר הדין של האשה שזרקה את כלבתה ובמשפט החוזר נגזרו עליה שלושה חודשי מאסר. “תחושת החמלה שאנו חשים כלפי בעל חיים שמתעללים בו נובעת ממקום עמוק בלבנו, מרגש המוסר שבנו, רגש הנחרד נוכח פגיעה בחלש ובחסר ההגנה. צווינו מלידה להגן על החלש ,ובעלי החיים הם החלשים", כך צוטט השופט חשין על ידי השופטת שפסקה במקרה. “בעל חיים ליד אדם הוא כילד תמים וחסר הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכך גם התעללות בחיה. החיה – כמוה כילד – היא תמימה; אין היא מכירה ברוע, ואין היא יודעת כיצד להתמודד עמו".
אתם בטח שואלים את עצמכם “למה". למה שמישהו ירצה בכלל להתעלל בחיות? אז זהו, שיש הרבה סיבות. מוצדקות? תשפטו אתם. במחקר שנערך בארה"ב בשנה שעברה עולה כי הסיבות להתעללות של בני נוער בחיות הן רבות, אבל הסיבה העיקרית לכך היא שיעמום. נערים שחיממו במיקרוגל צפרדעים או שרפו חתולים “להנאתם" העידו בפשטות שהיה להם משעמם מאוד. סיבה נוספת להתעללות בחיות היא התעללות שחוו הילדים עצמם. רונלד לוקווד, פסיכולוג המתמחה בקשר שבין אלימות ביתית לבין התאכזרת כלפי בעלי חיים, מסביר כי הורים משתמשים בכוחנות כלפי הילדים, והילדים מחקים את הכוחנות הזו ומשתמשים בה כלפי החיות: “ילדים שהיו עדים להתעללות גם התנסו בהרג בעלי חיים בעצמם, בניסיון להשיג מחדש שליטה על חייהם. הם משיגים מחדש את הכוחות שלהם על ידי כך שהם מטילים מום באחרים". ממחקרו עלה גם שלילדים המתאכזרים לבעלי חיים בילדותם יש סיכוי כפול להגיע למוסדות לעבריינים צעירים בעתידם הלא רחוק באשמת עבירות מין ואונס. באופן אירוני, שיטות טיפול רבות כוללות טיפול ואינטראקציה עם בעלי חיים כדי להבריא את העבריינים והמתעללים ולהחזירם לחברה כאזרחים מן השורה ואוהבי חיות.
כדי למנוע את ההתעללות, על פי דבריה של רובינשטיין, לא מספיק לדווח. מובן שאם נתקלים בהתעללות יש להתערב מיד ולהזעיק את המשטרה מהר ככל האפשר. גם אם המשטרה לא בהכרח תפעל כפי שאפשר היה לצפות, זה המינימום ההכרחי לעשות באותו רגע. רובינשטיין מסכימה לחלוטין עם דבריו של השופט חשין, אך ממשיכה בביקורתה על ההתנהלות בנידון: “צריך להסתכל על בעלי החיים כמו על ילדים. אם הם היו ילדים, הרשויות כבר מזמן היו מתערבות והייתה קמה זעקה נוראית נגד ההתעללות".
רובינשטיין מוסיפה שבבעיה החמורה לא מספיק לטפל רק במקרי חירום, ויש לעקור אותה מן השורש, והשורש הוא חינוך. “יש לחנך את בני הנוער לחמלה כלפי בעלי חיים, להומניות ולהזדהות", אומרת רובינשטיין, “אפשר לעשות את זה במסגרת בתי הספר או במסגרות אחרות. אנחנו עובדים כל הזמן על תוכניות כאלה ומשתדלים כל הזמן להגביר את המודעות של בני הנוער ואת הרגישות שלהם למצוקה של בעלי החיים, ובטח ובטח שלמניעת התעללות".
הרשויות, כאמור, מתקשות להשתלט על המצב, ואולי זה צריך לדרבן לפעולה. “אני חושבת שבתור התחלה כל נער צריך לקחת הביתה כלב", טוענת לינוי, “זה גם מציל חיים וגם עוזר להתפתחות שלו. למשל, אחיה של חברה שלי היה ילד שלא מתקשר ונפתח לאנשים, שקט כזה. ההורים שלו הביאו לו גור, ועכשיו הילד מלא שמחת חיים. היום הוא חברותי ומדבר עם אנשים, והכל בזכות הכלב".
לינוי מדגישה שבנוסף לזה, כולנו צריכים להבין יותר את המשמעות של בעל חיים. “בכל פעם שרואים כלב או חתול ברחוב צריך לדווח לעמותות או לעירייה, להתקשר ולהודיע שיסרסו אותם ויחזירו אותם לביתם הטבעי, דבר שמונע מחלות והתרבות יתר. והכי חשוב, צריך פשוט להיות בעמותות ולעזור כמה שיותר. לעמותות קשה להשתלט על הכל מבחינה כספית. וגם אם לא תורמים כסף, אפילו סתם תבואו למכלאות כדי לתת לכלבים תשומת לב. מתנדבים מטיילים עם הכלבים שבאו מהרחוב או עברו התעללות ועוזרים להם להשתקם. הם מחכים ליום הזה שישחקו איתם וירוצו איתם. המתנדבים פשוט עושים עבודת קודש!".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם