המאבק למען מאביקי האיריס
כוורות של דבורי דבש עלולות לאיים על עתידו של איריס הארגמן, צמח שהוא אנדמי לישראל
4/2/2014 14:30 | מאת: עדי ויינברגר
חודש פברואר הוא זמן נהדר לנסות לאתר את איריס הארגמן, צמח ייחודי למישור החוף בישראל, המצוי בסכנת הכחדה. הקרקעות החוליות שבהן הוא צומח מצטמצמות עקב מיזמי בנייה ופיתוח חקלאי, ולפיכך אוכלוסיותיו מופיעות ככתמים מקוטעים. אך איום נוסף מרחף, פשוטו כמשמעו, מעל עלי הכותרת הארגמניים של פרח זה: דבורי דבש.
כמינים אחרים בקבוצת איריסי ההיכל, פרחיו של איריס הארגמן נטולי צוף, ומאביקיו העיקריים הם זכרי דבורים יחידאיות המשתמשים בפרח בתור אתר לינה. במסגרת מחקר הפוסט-דוקטורט של ד"ר סטלה וואטס במעבדה לאקולוגיה של האבקה במכון לאבולוציה של אוניברסיטת חיפה בראשותו של פרופ' אמוץ דפני, תוארה האבקתו של איריס הארגמן. לדבריה, זכרי דבורים מתת-משפחת המחושיות מעבירים אבקה בין הפרחים בלי להיות מודעים לכך כאשר הם נכנסים ויוצאים מהפרחים בחיפושם אחר מחסה מתאים ללילה, בשעות הערביים. נוסף על כך, כרבע מהדבורים היחידאיות הנקבות שנבדקו במחקר אספו אבקה בסלים הנישאים על רגליהן האחוריות כדי להכין מאגר מזון למען צאצאיהן.
הבעיה מתחילה כאשר דבורי הדבש נכנסות לתמונה. "אף על פי שדבורי דבש קיימות באופן טבעי באזור הים-תיכוני של ישראל, כוורנים מגדלים אותן בקבוצות צפופות מאוד, אשר אינן טבעיות," אומרת וואטס. יחד עם עמיתיה היא בחנה שתי אוכלוסיות של איריס הארגמן: האחת נמצאת בנתניה ואינה סמוכה לכוורות ואילו האחרת צומחת ביקום, כ-50 מטרים בלבד מכוורות של דבורי דבש שנועדו להאבקת מטעי האבוקדו שבאזור. במחקר נמצא כי זכרי הדבורים היחידאיות ביקום נשאו פחות גרגירי אבקה על גופם לעומת הזכרים בנתניה, כלומר זכרי דבורים יחידאיות הם מאביקים טובים יותר ללא נוכחותן של דבורי דבש.
ההסבר לכך, לדברי וואטס, הוא שדבורי דבש מסירות פי 90,000 לערך יותר אבקה מהאבקנים מאשר הן מעבירות הלאה לצלקת, האיבר הנקבי של הפרח. דבורי דבש פעילות בשעות בוקר מוקדמות יותר מהדבורים היחידאיות ואף מבקרות באיריסים שרק הנצו ופרחיהם טרם נפתחו במלוא הדרם.
"חיפושם של הכוורנים אחר אזורים לליקוט צוף בישראל הפעיל לחץ על רשות הטבע והגנים להרשות את הצבתן של כוורות בתוך שמורות טבע," מספרת וואטס. "לכן לתוצאות המחקר שלנו יש השלכות על שימורו של צמח זה, המצוי בסכנת הכחדה חמורה, במצב שבו כוורות של דבורי דבש ממוקמות בשמורות טבע המגנות על איריסי היכל או בקרבתן. הגבלת הצבת הכוורות במקומות אלה עשויה לסייע לשמור על המגוון הביולוגי וההאבקה של צמחים מצויים ונדירים כאחד."
לכל החדשות »
להצטרפות למינוי »כמינים אחרים בקבוצת איריסי ההיכל, פרחיו של איריס הארגמן נטולי צוף, ומאביקיו העיקריים הם זכרי דבורים יחידאיות המשתמשים בפרח בתור אתר לינה. במסגרת מחקר הפוסט-דוקטורט של ד"ר סטלה וואטס במעבדה לאקולוגיה של האבקה במכון לאבולוציה של אוניברסיטת חיפה בראשותו של פרופ' אמוץ דפני, תוארה האבקתו של איריס הארגמן. לדבריה, זכרי דבורים מתת-משפחת המחושיות מעבירים אבקה בין הפרחים בלי להיות מודעים לכך כאשר הם נכנסים ויוצאים מהפרחים בחיפושם אחר מחסה מתאים ללילה, בשעות הערביים. נוסף על כך, כרבע מהדבורים היחידאיות הנקבות שנבדקו במחקר אספו אבקה בסלים הנישאים על רגליהן האחוריות כדי להכין מאגר מזון למען צאצאיהן.
הבעיה מתחילה כאשר דבורי הדבש נכנסות לתמונה. "אף על פי שדבורי דבש קיימות באופן טבעי באזור הים-תיכוני של ישראל, כוורנים מגדלים אותן בקבוצות צפופות מאוד, אשר אינן טבעיות," אומרת וואטס. יחד עם עמיתיה היא בחנה שתי אוכלוסיות של איריס הארגמן: האחת נמצאת בנתניה ואינה סמוכה לכוורות ואילו האחרת צומחת ביקום, כ-50 מטרים בלבד מכוורות של דבורי דבש שנועדו להאבקת מטעי האבוקדו שבאזור. במחקר נמצא כי זכרי הדבורים היחידאיות ביקום נשאו פחות גרגירי אבקה על גופם לעומת הזכרים בנתניה, כלומר זכרי דבורים יחידאיות הם מאביקים טובים יותר ללא נוכחותן של דבורי דבש.
ההסבר לכך, לדברי וואטס, הוא שדבורי דבש מסירות פי 90,000 לערך יותר אבקה מהאבקנים מאשר הן מעבירות הלאה לצלקת, האיבר הנקבי של הפרח. דבורי דבש פעילות בשעות בוקר מוקדמות יותר מהדבורים היחידאיות ואף מבקרות באיריסים שרק הנצו ופרחיהם טרם נפתחו במלוא הדרם.
"חיפושם של הכוורנים אחר אזורים לליקוט צוף בישראל הפעיל לחץ על רשות הטבע והגנים להרשות את הצבתן של כוורות בתוך שמורות טבע," מספרת וואטס. "לכן לתוצאות המחקר שלנו יש השלכות על שימורו של צמח זה, המצוי בסכנת הכחדה חמורה, במצב שבו כוורות של דבורי דבש ממוקמות בשמורות טבע המגנות על איריסי היכל או בקרבתן. הגבלת הצבת הכוורות במקומות אלה עשויה לסייע לשמור על המגוון הביולוגי וההאבקה של צמחים מצויים ונדירים כאחד."
תגובות